TDKAU פרק 35 מוקדש לדידי :)

פרק 35

זה היה הארי. הארי סטיילס. הבחור שכל כך לא רציתי לראות עכשיו.. ועכשיו, ג'ס לא לידי והיא לא תוכל לעזור לי ולמשוך אותי לבחוץ. אף אחד לא לידי למעשה. רק אני והארי.
הארי התקדם אליי, אוחז בידי בעדינות. "אנחנו יכולים לדבר?"
"לא, הארי." אמרתי לו, משחררת את ידי מידו. "אני לא רוצה שנדבר על זה."
הסתובבתי, מנסה ללכת. אך הוא אחז בידי, לא נותן לי ללכת. "חמש דקות. בבקשה."
"חמש דקות לא יעזרו לך." אמרתי לו, מסתכלת ישר ולא עליו. "שום דבר לא יעזור לך."
"בבקשה, אנה. רק תתני לי להסביר…" הסתובבתי אליו, משפילה מבטי.
"חמש דקות, לא יותר." אמרתי לו.
הארי אחז בידי, לוקח אותי לבחוץ. יצאנו מהבית, והוא התיישב על ספסל שהיה בחוץ. כבר לא יכולתי לשמוע את כל הרעש והשירים שהיה מהבית, כנראה הוא באמת רצה לדבר בלי רעש שיפריע לנו.
"אנה.." הארי אמר לי, משפיל מבטו. אני השפלתי מבטי גם, וכך יצא שלא הבטנו אחת בשני. "אני אוהב אותך. הלוואי שיכולת לדעת עד כמה.." הוא אמר לי. "אני לא רציתי לנשק אותה. זאת שהיא שבאה אליי.. לא הבנתי מה היא רוצה. הריי היא חברה של לואי. ואני לא סיפרתי לך, כי ידעתי איך תגיבי.." הוא אמר לי. "ואני לא רציתי לפגוע בך. לא ייחסתי לזה שום משמעות כי אני אפילו לא מחבב את ג'יין. ואני לא חושב שאני והיא נהיה אפילו ידידים.. אפילו להיות השונאת שלי לא מגיע לה. לא מגיע לה שנחשוב עליה בכלל ונדבר עליה.." הוא אמר לי, מסתכל עליי. "אבל אותך אני אוהב. ולא משנה כמה בנות אני אנשק, על כמה בנות אני אסתכל, תמיד אני ארצה אותך. ורק אותך."
אני הרמתי מבטי, מסתכלת עליו. "באמת?" שאלתי אותו, דמעות בעיניי.
"באמת." הוא חייך אליי. "את מוכנה לסלוח לי על שהסתרתי ממך את זה? אני מבטיח לך שאני לא אסתיר ממך דברים כאלה.." הוא אמר לי, ואני חיבקתי אותו.
"אני אוהבת אותך.." אמרתי לו. "וסליחה שהתעלמתי ממך.. ושלא הייתי מוכנה להקשיב לך."
"אני זה שצריך לבקש סליחה." הוא אמר לי. "אני בגדתי באמון שלך, ואני מצטער על זה."
סלחתי לו. לא חשבתי שאני אסלח לו. קמנו מהספסל ביחד, ממש כאילו תכננו את זה, והלכנו לכיוון הבית, מחובקים.
"סיפרת ללואי?" שאלתי את הארי תוך כדי שאנחנו הולכים.
"כן.." הוא ענה. "עכשיו סיפרתי לו."
"אה." אמרתי לו. "מעניין מה הוא יעשה…"
*אחרי שעה.*
"אתם רוצים סרט?" פאולינה שאלה, מדגישה את המבטא הכבד שלה. נשארנו רק אני, שאר הבנות, הבנים, דמי ופאולינה. השאר, הלכו. אנחנו נשארנו לישון בבית *הענקי* של פאולינה, בגלל שהבתים שלנו היו רחוקים, אז פאולינה הציעה שנישאר אצלה ונחגוג כל הלילה. (קרחנה עד הבוקר!!!)
"כן!" כולנו אמרנו, קופצים על הספה. אני התיישבתי ליד הארי וג'ס, וכל השאר היו מפוזרים. ראיתי מימיני, על הספה, את נייל ודמי מחובקים, וזה גרם לי לחייך. תמיד ידעתי שהם מתאימים. ת-מ-י-ד !
הסרט התחיל. הם שמו את דמדומים, ובשבילי זאת ממש לא פעם ראשונה. הרי עוד לפניי שאני והארי היינו ביחד, היינו ידידים טובים. החברים הכי טובים. אז כמובן הארי כבר עשה כמה מרתונים של דמדומים בחיים שלו, והיה חייב להראות לי את הסרטים.
אחרי בערך חצי שעה, נשמע צלצול בפעמון. אני קמתי, מסתירה לכולם תוך כדי שאני הולכת, ופותחת את הדלת.
"שלייי! חיכיתי לך!" אמרתי כשראיתי מולי את שלי, וחיבקתי אותה חזק חזק.
"יש לך מזל שביקרתי כאן את המשפחה שלי, והם גרים בשכונה הזאת." היא אמרה לי. "אז יכולתי לבוא, להציל אותך מהשיעמום.."
"טנקס של'." אמרתי לה, מחייכת אליה. סגרתי את הדלת אחריה, מובילה אותה לסלון, שם היא הצטרפה אלינו לסרט. היא התיישבה ליד לואי, והם לבנתיים התחברו.
מה שהתברר לי באותו הערב, שדווקא *שלי* מחבבת את לואי. הם נורא התחברו אחת לשני, ואפילו החליפו מספרי טלפון.
ללא ספק, היה ערב די מוצלח. כולנו התפזרנו בחדרים הרבים שבביתה של פאולינה, והתארגנו לשינה.
חילקנו את החדרים לחדר של בנות, חדר של בנים. חוץ מדמי, כמובן, שהייתה בחדר של פאולינה.
"אז.." אמרתי. "מה עושים?"
"בואו נלך לחדר של הבנים ונעשה משחקי חברה!" שלי אמרה.
"משחקי חברה?" ג'ס אמרה, מגחכת. "מה, אנחנו בני ארבע?"
"כןןן!!!" היא אמרה, בקול ילדותי, ואנחנו צחקקנו.
לבסוף, החלטנו לממש את הבקשה של שלי. כולנו קמנו על הרגליים, פוסעות לכיוון החדר של הבנים.
בדיוק באמצע משחק 'אמת או חובה'.
"אתם משחקים אמת או חובה?" קרול שאלה אותם, והם הנהנו.
"תצטרפו." נייל אמר, ואנחנו הצטרפנו אליהם למעגל. הארי סובב את הבקבוק, ואנחנו חיכינו לדעת מי יצטרך לסבול. אני אומרת לסבול, כי לא כדאי לכם לשחק 'אמת או חובה' כשבמעגל נמצאים זאיין, לואי, שלי וג'ס. הם פשוט.. מעצבנים. נאמר את זה ככה :)
הבקבוק התגלגל, והתגלגל, ונעצר. גורם ללב שלי להפסיק לדפוק. שיט !