TDKAU פרק 25

פרק 25.

בכיתי. פשוט, בכיתי. כל שניה ושניה, רק חיכיתי שהם יאמרו 'סתם בצחוק', 'אתם עוברים' או 'חוץ מאנה'.. ידעתי שזה לא יקרה, כי זה בחיים לא קרה בשום עונה של אקס פקטור. אבל איכשהו, רק התפללתי שיאמרו את זה.
ירדנו כולנו מהבמה, לא מפסיקים לבכות. הקבוצה הבאה כבר עלתה לבמה, ואני מיהרתי להוציא את הטלפון ולהתקשר, לאדם שחייב לשמוע את החדשות.
"תני לי לנחש." שמעתי את הקול המתלהב של שלי בטלפון. "עברת??!!"
"לא.. לא עברתי.." אמרתי, מושכת באפי. "חשבתי שהייתי טובה.. אבל לא עברתי."
"אין מצב שלא עברת! את הכי טובה שם!!" שלי אמרה, והתחילה לזרוק משפטים כמו 'איזה שופטים', 'הם הפסידו' ו'מגיע לך לזכות במקום הראשון'..
"זה בסדר.. אני מקבלת את ההחלטה שלהם." אמרתי, למרות שהייתי ממש מאוכזבת מזה. כנראה שאני צריכה למצוא תחביב אחר..
"הם טיפשים. פשוט, טיפשים." היא אמרה, נאנחת.
"הם לא טיפשים, הם שופטים. ואם הם לא קיבלו אותי, כנראה יש יותר טובים.." אמרתי לה, למרות שידעתי שהיא לא תפסיק לכנות אותם ככה.
"הם כן טיפשים! הם בכלל לא מבינים במוזיקה.." היא אמרה, ממלמלת לעצמה דברים. "אבל חוץ מדמי, היא מלאכית!"
"אני יודעת.." אמרתי לה, מארגנת את הדברים שלי. ראיתי אנשים יורדים מהבמה, מאושרים. בטח הם עברו, חשבתי לעצמי. מישהי באה לכיווני, שמה ליאה אני חושבת.
"לא עברת?" היא שאלה אותי, נראית מאוכזבת. "דווקא אני חשבתי שתהיי במקומות הראשונים." היא אמרה לי, ואני חייכתי אליה חיוך מזוייף.
"כנראה זה לא מה שהם חשבו." אמרתי לה, "אבל את עברת, נכון? ידעתי שתעברי."
"תודה.." היא אמרה, משפילה מבטה ומצחקקת. "בכל מקרה, בהצלחה בהמשך הדרך. אל תוותרי בחיים על השירה! כי את שרה מדהים." היא אמרה, הסתובבה והלכה. אני התכוונתי ללכת, כשפתאום קראו לי לחזור לבמה.
"אנחנו יודעים שאמרנו לכם שלא קיבלנו אתכם." דמי אמרה, מחייכת. "אבל אתם כנראה יותר מידי כשרונים בשביל ללכת. אז פשוט נסדר את זה קצת." היא אמרה, והתחילה לבקש מחלקנו ללכת. אני עברתי לעמוד ליד שלוש בנות, שלא היו נראות לי כל כך מוכרות, ואני לא חושבת שהן מכירות אחת את השניה.
"אתם, כולכם, עכשיו להקה." היא אמרה, וכולנו התחלנו לצרוח. מאושרים. התחבקנו, כל הבנות.
ירדנו מהבמה, וניסינו להכיר כל הבנות.
"אני אנה.." הצגתי את עצמי, "אני בת 26, ואני במקור מישראל."
"וואו, אנה, התמכרתי לקול שלך. את שרה כל כך יפה!" אמרה לי אחת מהבנות. היא הייתה שחרחורת עם תלתלים מהממים, עיניים כחולות, היא הייתה נראית קצת כהה וחייכנית. היא הייתה לבושה בשורט בצבע טורקיז, וחולצה מקושקשת עד המרפק.
"אני ג'סיקה." היא הציגה את עצמה. "אני בת 25, ואני במקור מבריטניה."
"חבר שלי בבריטניה!" מיהרתי לומר, בלי לחשוב. "כלומר, אקס.." עיניי התמלאו בדמעות, ואני ניגבתי אותן במהירות לפני שיראו אותן.
"אני קרוליין, אני בת 25 מלוס אנג'לס." אמרה אחת, עם שיער שחור גלי ובקצוות חום בהיר, עיניים חומות ויפות, היא הייתה לבושה בשורט ג'ינס וגופייה טורקיז עם כיתוב 'LOVE '
"אני ויולט, אני בת 26 ואני מברוקלין." אמרה השלישית, שהייתה עם שיער חום, שהגיע עד קצת מתחת לכתפיים. עינייה היו כחולות, כמו שלי, והיו לה גומות. היא הייתה לבושה בשמלת מיני וורודה ונעליי עקב גבוהות.
"אנחנו בערך באותם הגילאים.." אמרתי להן, מחייכת. "וגם לכן יש קולות מושלמים.. אני חושבת שנהיה להקה מוצלחת!" אמרתי להן, מתלהבת.
"אז צריך לחשוב על שם ללהקה, לא?" קרוליין אמרה, וישבנו על ספסל, מדברות.
התחלנו לדבר על הכל! על מוזיקה, על השופטים, כל אחת על החיים שלה, על הלהקה ואיך שאנחנו רוצות להיות.. די שמחתי עכשיו להיות בלהקה, כי ככה אני יודעת שאני ארוויח חברות לחיים. והן? הן ממש נחמדות :) אני חושבת שנצליח כלהקה..