TDKAU פרק 21

פרק 21.

"ג'יין, מה את עושה?" הארי שאל, בעודו מנתק את הנשיקה. אני הלכתי צעד אחורה, מסתכלת עליו.
"מנשקת אותך." אמרתי לו, מחייכת.
"לא, תורידי את החיוך! את חברה של לואי.. ואני חבר של אנה." הארי אמר, מתרחק. הוא התחיל להסתובב בחדר, ממלמל משהו.
"הארי, זאת כולה נשיקה.." אמרתי לו, עדיין מחייכת, ועומדת באותו המקום שבו התנשקנו קודם. "קורה."
"אבל למה עשית את זה בכלל? חשבת שאני לואי לרגע?" הארי אמר, עוצר מולי. "אני חושב שאת מבולבלת.."
"אני לא מבולבלת! אני מודעת למה שאני עושה! ואם זה קרה, כנראה שהייתה סיבה למה עשינו את זה.." אמרתי לו, מתקרבת אליו.
"למה עשית את זה." הארי תיקן אותי, מדגיש את ה'עשית', והלך צעד אחורה.
"אל תאמר לי שאתה לא רוצה עוד, הארי.." אמרתי לו, מתקרבת יותר ויותר, ונותנת לשפתינו להיצמד לנשיקה יותר סוחפת ורצינית.
"תקשיבי.. זה לא בסדר." הארי אמר, מתרחק ממני ומפנה אלי את גבו. "את החברה הכי טובה של אנה.. זה לא בסדר שאתת מנשקת אותי."
"זה שאני החברה הכי טובה של אנה, אומר שאסור לי לנשק בנים?" שאלתי אותו, מתקרבת אליו ומסובבת אותו אליי. "אם אתה אומר שזה לא בסדר שאנחנו מתנשקים, למה אתה כן זורם עם הנשיקות?" שאלתי אותו, תוך כדי שאני מתקרבת אליו לאט לאט. "אני צריכה ללכת." לחשתי באוזנו, והסתובבתי. פתחתי את הדלת, מביטה בו בחיוך, וסגרתי אותה אחרי. משאירה אותו שם, משפיל מבטו.

*נקודת המבט של אנה.*
"בוקר טוב.." שמעתי את הארי אומר, ופקחתי לאט את עיניי. שפשפתי אותן מעט, כדי שיאפשרו לי לראות את החיוך שממיס אותי כל פעם מחדש.
"בוקר טוב.." אמרתי להארי, מתמתחת. הארי קם מהתנוחה שבה הוא נשכב מעליי, וסידר מעט את חולצתו. אני קמתי אחריו, מפהקת.
"מה השעה?" שאלתי אותו, תוך כדי פיהוק.
"עכשיו תשע בבוקר.." הוא אמר לי, מחייך. "אני עוד מעט צריך ללכת לחזרה, אז חשבתי שנאכל משהו ביחד לפני שאני הולך.." הוא אמר לי, ויצא מהחדר, אני אחריו. ירדנו למטבח, ואני התיישבתי על הכיסא, מחכה שהוא יביא לי לאכול.
"הכנתי חביתה." הארי אמר, והגיש לי חביתה, בדיוק כמו שאני אוהבת.
"תודה.." אמרתי, די בעייפות כי עדיין לא הייתי ערנית לגמרי. התחלתי לאכול, מבטי מופנה להארי שהתרכז בחביתה שלו.
התחלנו לאכול, לא מדברים כלל. בדרך כלל, השיחות זורמות מעצמן. הוא מדבר על החזרות שלו, אני מדברת על שלי.. לפעמים אני מספרת לו כל מיני דברים שקרו לי בארצות הברית, בזמן שלא ראינו אחת את השני, והוא מספר לי על מה שקרה בזמן שלא הייתי בבריטניה..
כבר לגמרי שכחתי שכשבאתי לפה בשבוע שעבר, הארי בכלל היה עם מישהי אחרת. בשבוע שעבר, בכלל לא היה לי מושג שוואן דיירקשן חזרו להיות להקה שוב. בכלל לא היה לי מושג שבאמת הארי יעשה לי את השבועיים הכי כיפים שיש. ועוד בתחילת השבוע שעבר כעסתי עליו כי הוא שכח אותי, וכמעט חזרתי לארצות הברית.. ועכשיו, אנחנו אוכלים ארוחת בוקר כזוג.
חשבתי לעצמי מה יקרה עכשיו. הרי מחר בבוקר, אני טסה. בעוד שבועיים, מחנה האימונים של 'אקס פקטור' מתחיל, ואם אני עוברת אותו, אני והארי לא נתראה עד שאני אפסל.
"אני אתגעגע אליך.." הארי אמר לי, נשמע די עצוב. חייכתי אליו.
"גם אני אליך.." אמרתי לו, חיוכי רק מתרחב יותר ויותר, ודמעותיי מתחילות לרדת.
"אני אתקשר אליך, כל יום." הארי אמר לי, מסתכל עליי, וקולט שאני בוכה. "אל תבכי.. אני תמיד אהיה איתך." הוא אמר לי, מתקרב אליי קצת ומנגב את דמעותיי.
"אני כל כך אוהבת אותך.." אמרתי לו, מנצלת את הקרבה כדי לנשק אותו, באהבה. אני באמת אוהבת אותו.. וזה מה שפחדתי שיקרה. הוא הרי בבריטניה, ואני אלך לארצות הברית.. ואנחנו לא נפגש עד שאני אפסל. אבל זה ממש חשוב לי להישאר שם, עד הסוף. זה חלום, שאולי הולך להתגשם..
"טוב, אני צריך ללכת.." הארי אמר, אחרי שתיקה של כמה דקות. הוא הביט בטלפון שלו שוב, וקם מהכיסא. הוא התחיל לפנות את הצלחות, ואני עקבתי אחריו למטבח.
"אני אחכה לך פה.." אמרתי לו, מחייכת. "כאילו יש לי משהו יותר מעניין לעשות."
הוא קירב את גופי אליו, ונישק אותי. "אני אוהב אותך.."
"ואני אותך.." אמרתי, מנתקת את הנשיקה. "לא אמרת שאתה צריך ללכת?" קרצתי אליו, ויצאתי מהמטבח, הוא אחריי.
"ביי.." הוא אמר, ויצא מהבית. אני עקבתי אחריו במבטי, עד שסגר את הדלת, ומשם לא ראיתי אותו יותר.
אני ממש הולכת להתגעגע אליו..

*נקודת המבט של הארי, אחרי חצי שעה.*
"איפה את?" שאלתי בטלפון, מחכה לתגובתה.
"אני פה.." היא אמרה, גורמת לי להסתובב לאחור, ולראות אותה, מחייכת.
"מה רצית?" שאלתי אותה, בעודה מתקרבת אליי שמחה.
"רציתי לדבר איתך על אתמול." היא אמרה לי, מצביעה על שולחן, רומזת לי לשבת.
התיישבתי על השולחן, והיא התיישבה מולי.
"ג'יין, אין מה לומר. זאת הייתה טעות.." אמרתי לה, מסרב להסתכל עלייה.
"אבל הטעות הזאת קרתה, אי אפשר להתעלם מזה." ג'יין אמרה לי, והפעם הבעה רצינית הייתה על פניה.
"אני רק רוצה לבקש ממך דבר אחד, וזאת הסיבה שהסכמתי להיפגש איתך עכשיו.." אמרתי לג'יין, מרים את מבטי אליה. "את לא מספרת על אתמול כלום. לא ללואי, ולא לאנה. לאף אחד." אמרתי לה, לאט וברור.
"אוקיי, אוקיי.." היא אמרה, מתקרבת אליי. "אבל רק שתדע, אתה מנשק ממש טוב." היא קמה מהכיסא, מסתכלת עליי מחייכת. אני השפלתי מבטי, שומע אותה צועדת לכיוון הדלת, ויוצאת ממנה. אני לא מבין אותה. היא אוהבת את לואי.. אנה סיפרה לי שהיא חיבבה אותו! אז למה עכשיו זה נראה כאילו.. היא.. מעוניינת בי? אני מפחד שהיא תספר את זה לאנה.. אני לא מכיר אותה. אני לא יודע אם היא כזאת, או שהיא באמת תשמור על זה בסוד..