TDKAU פרק 17 + הפתעה !!!

פרק 17

"אני אוהב אותך.." הארי אמר לי, מנשק אותי על הספה. אני נשכבתי עליה, והוא מעליי.
"אני יותר.." אמרתי להארי, מנשקת אותו באהבה.
"אי אפשר יותר ממני" הוא התעקש, ואני במקום לענות פשוט המשכתי לנשק אותו. ואז ..

"בוקר טוב אנה.." הארי אמר לי, ונישק אותי במצחי.
זה הכל היה חלום!
פתחתי את עיניי לאט לאט.
שוב חלמתי חלום על הארי. שוב נרדמנו על הספה. מצאתי את עצמי שוכבת על רגליו של הארי, בזמן שהוא מלטף את שיערי, ומסתכל עליי.
"בוקר טוב .." אמרתי, וחזרתי לעצום עיניים. הייתי ממש עייפה.. אולי זה בגלל שהארי החליט לעשות מרתון סרטי הארי פוטר כל הלילה.
"אל תחזרי לישון! אנחנו צריכים לצאת לאנשהו.." הארי אמר לי, וניסה להעיר אותי.
"מה אתה מתכנן?" שאלתי אותו, מנומנמת.
"שתראי את החזרה שלי ושל הבנים.. את חייבת לראות אם אנחנו מוכנים להופעה שלנו!" הארי אמר לי, וטלטל אותי. קמתי, נאנחת.
עליתי ללמעלה, ונכנסתי להתקלח במהירות. עדיין הייתי ישנונית, ולא שמתי לב ששכחתי להביא בגדים..
יצאתי, כשאני רק עם מגבת עליי, פונה לכיוון החדר כדי להביא בגדים. ואז ראיתי את הארי על המיטה.
"כל פעם כשאני יוצאת מהמקלחת אתה כאן .." אמרתי להארי, וראיתי שהוא לא מרוכז. אני חיפשתי בגדים, והוא רק התענג על המראה שלי עם מגבת.
נכנסתי חזרה לחדר המקלחת, והתלבשתי במהירות. הארי הזה ..
לבשתי את זה: http://www.polyvore.com/cgi/set?id=94477090
ויצאתי. ראיתי את הארי כבר לבוש, והלכתי לכיוונו.
"הולכים?" שאלתי אותו, והוא בחן את הבגדים שלבשתי.
"את יודעת שאת יפה כשאת לובשת מגבת?" הארי אמר לי, מחייך חיוך שובבי, והרבצתי לו קלות על הכתף.
"אתה יודע שאתה מטריד?" החזרתי לו, והלכתי לכיוון דלת הכניסה. הארי הלך אחריי, ונעל את הדלת כשיצאנו.
נכנסנו למכונית, והארי התניע.
"אבל את אוהבת את זה שאני מטריד אותך?" הארי שאל אותי, מחייך, תוך כדי שהוא מסתכל על הדרך ונוסע בזהירות.
"אין לי מושג." אמרתי לו, מסתכלת עליו בפרצוף כזה : -,-
"הארי .." התחלתי לומר, והתיישבתי על רגליי. "מה אנחנו?"
"לא יודע .." הארי אמר לי, מנסה להתרכז בדרך. "מה את חושבת שאנחנו?"
"אני לא יודעת." אמרתי לו. [כשכתבתי את זה, התחלתי לצחוק. הם לא יודעים מה הם !]
שתקנו קצת, כי לא היה מה לומר.
"מה את רוצה שנהיה?" הארי שבר את השתיקה, ואני הסתכלתי עליו, חושבת.
"אני לא יודעת.." עניתי לו. "אני חושבת שיותר ממה שאנחנו עכשיו."
הארי עצר את הרכב, וראיתי מבחוץ את אותו הבניין הזה.
אני והארי יצאנו מהמכונית, והארי משך אותי לצד.
"את רוצה שנהיה יותר ממה שאנחנו עכשיו?" הארי שאל אותי, מחייך.
"כן.." אמרתי לו, משפילה את מבטי.
"אף פעם אל תורידי את הראש שלך ככה.." הארי אמר לי, והעלה את מבטי. "העולם לא צריך לפספס יופי שכזה."
צחקקתי. הוא גורם לי להרגיש דברים שאף פעם בעבר לא הרגשתי. הוא פתאום גורם לי להרגיש.. יפה.
"אתה חושב ש.. שאני יפה?" גמגמתי, מחייכת. הוא נישק אותי בפי, ואני חושבת שזו פעם ראשונה שלא דחיתי אותו, זזתי הצידה או צעקתי עליו כמו משוגעת.
זו הייתה נשיקה רגועה ואוהבת.. אהבתי אותה. מאוד.
"את רואה? עכשיו את לא מפחדת מזה.." הארי לחש לי באוזן.
"זה בדיוק מה שחשבתי.." אמרתי, רגע לפניי ששפתיו נצמדו לשלי בנשיקה יותר רצינית וסוחפת.
"כדאי שנעלה.." אמרתי להארי כשניתקנו את נשיקתנו, והארי הנהן בהבנה. הלכנו לכיוון המעלית, לחצנו על הקומה האחרונה, וחיכינו.
"אז אנחנו ביחד?" הארי שאל אותי, והנהנתי.
"רק שהדיירקשניות לא ירצחו אותי או משהו .." צחקתי ברצינות. כן, נשמע דבר די מוזר, אבל זה הרגל שלי. להיות רצינית, אבל לצחוק תוך כדיי.
"הן לא יגעו בך, אל תדאגי.." הארי אמר, אבל ממש לא דאגתי. לא כל שהדיירקשניות הן קבעו בעלות עליהם, ואני חושבת שחלק רב מהן דווקא ישמחו שאני ביחד. אני זוכרת שלפניי שהכרתי את הארי, הייתי מעריצה שרופה שלהם. אם תראו את הבית שלי בישראל, אתם לא תאמינו. עדיין שמרתי צמידים ישנים, שרשראות, עגילים, מחברות,קירות מלאים בפוסטרים ואפילו יש מקדש שלהם שאני ואחותי עשינו כשהתחלנו להעריץ אותם.
"יצאנו מהמעלית, והלכנו במסדרון, מחזיקים ידיים. זה נורמלי שאני ככה? אני אף פעם לא הרגשתי ככה.. אפילו עם מייק, החבר היחידי שהיה לי, לא הרגשתי ככה. האמת היא, בזבזתי עליו שנה מהחיים שלי שאני אוהבת אותו בקטנה, ולא מאוהבת בו. וכן, יש הבדל. אני חושבת שהמאוהבות והאוהבות כבר יודעות את ההבדל טוב מאוד..
נכנסנו לחדר, ושם ראינו את כל חברי הלהקה, זאיין לואי נייל וליאם, מחכים להארי. הם ראו אותנו, וחייכו.
"למה אתם מחזיקים ידיים?" לואי שאל, קפץ ממקומו מתרגש.
"זה מה שאני חושב שזה?" זאיין שאל.
אנחנו הנהנו, מחייכים. ואפילו הסמקתי טיפה.
"אתם תהיו כל כך מושלמים ביחד.." ליאם אמר, וחייך אלינו. רק נייל ישב בצד, ואכל.. מה זה, עוף? עוף ברוטב.
"עכשיו אתם הולכים להתחיל לשיר?" שאלתי אותם, וכולם קמו ממקומם. חוץ מנייל, שסיים את השאריות של העוף, שתה מים ורק לאחר מכן התייצב מוכן לשירה.
אני התיישבתי על הספה הגדולה, וחיכיתי שהם יתחילו.
הם התחילו לשיר, את בסט סונג אבר, ושרו את זה ממש יפה.. הארי התחיל לשיר, אחריו זאיין, אז כולם שרו ביחד..
אז ליאם, שוב הארי, נייל, כולם ביחד..
לואי, זאיין, כולם ביחד..
"עשיתם את זה ממש יפה!" אמרתי, מחייכת. "אתם מוכנים וחצי בשיר הזה."
אחר כך הם התחילו לשיר את השיר השני שהם בחרו. הם בחרו בקיס יו..
גם כאן, הם שרו יפה, כרגיל. ככה הם השמיעו לי את כל השירים המתוכננים, ואחרי אולי שעתיים אני והארי יצאנו משם.
"איך היה?" הארי שאל אותי, כשהתחלנו לנסוע.
"אני לא מאמינה שראיתי את ההופעה של וואן דיירקשן לפניי כולם." אמרתי להארי, מחייכת. "חלום שהתגשם."
"אז את חולמת עליי?" הארי שאל אותי, ואני צחקתי.
"מה אתה חושב?" עניתי בשאלה, שוב ברצינות ובצחוק. הרגל או לא?
"אז זה אומר שכן?" הארי שאל אותי.
"זה אומר, מה אתה חושב." עניתי לו, והנחתי את ראשי על כתפו. עצמתי את עיניי, מנסה לנוח.
"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?" הארי שאל אותי, והנהנתי.
הוא אוהב אותי ! :)