TDKAU פרק 14

פרק 14
' "אתה יודע שאני מתה עליך?" שאלתי את הארי, והמשכנו להתנשק.
"אני יותר, ופחדתי לומר לך את זה.." הארי ענה לי, בין הנשיקות. "אבל אני שמח שאני אומר לך את זה.."
"אני אוהבת אותך.." אמרתי לו, ממשיכה לנשק אותו. נשיקות חלומיות.
"אבל את יודעת שאנחנו לא נהיה ביחד?" הארי שאל אותי, וניתקתי את רצף הנשיקות שהיה בנינו. הוא הסתכל עליי צוחק, אבל לא כאילו הוא צחק בקשר לזה. כאילו הוא רציני. ופתאום ..
התעוררתי בבהלה. זה היה רק חלום. יותר נכון, סיוט. אני חושבת.
הסתכלתי על המיטה הריקה. ידעתי שהארי ישן על הספה עכשיו.. והכל באשמתי. הכל בגללי.
רציתי לשכוח ממנו. אנחנו ידידים, וזהו. אני לא יכולה להסתכן. אני לא יכולה להמשיך להרגיש אליו משהו, ואני באמת חושבת שצריך להפסיק לחשוב עליו כיותר מזה. החלום היה מוזר.. מאוד מוזר. למה התחלתי עכשיו לחלום על הארי?
אבל אני חושבת שזה היה די בעייתי. די?! מאוד בעייתי .. אני חושבת שעדיין יש לי משהו כלפיו. אני לא יודעת אם נדלקתי עליו, או שאני מחבבת אותו, או שיותר מזה.. אבל בתוך תוכי ידעתי שיותר מזה. אני אוהבת אותו ! מאוד!! ואני לא יודעת איך לעצור בזה. אני לא יודעת איך להפסיק לאהוב אותו.. ההתאהבות הזאת עושה צרות לשתינו..
אולי יש מישהו שיכול לעזור לי? אולי יש דרך שאני אפסיק עם זה? למרות שזה נראה הכי לא הגיוני עכשיו, יכול להיות שיש כזה דבר? להפסיק את ההתאהבות הזאתי אחת ולתמיד??
עזרה? מישהו?
כמובן, אין פה אף אחד. יש לי רק את הארי כאן.. רק את הארי, ו.. אוקיי, את שלי וג'יין. אני בטוחה שהן יוכלו לעזור לי בזה. אבל אם אני אתקשר אליהן, אני צריכה להתוודות שאני אוהבת אותו.. ואני לא רוצה שהן ידעו.
מה לעשות?

*בערב הקודם של אותו הלילה, בנשיקה :)*

"את יודעת שאת שרה ממש יפה?" הארי אמר וקם מהספה. הוא התקדם לכיווני.
"אתה תמיד אומר את זה .." אמרתי לו, משפילה את מבטי. הוא העלה את ראשי עם אצבעותיו, ונישק אותי.
"מצטערת הארי.." אמרתי לו, מנתקת את הנשיקה. "אני פשוט.. אני לא יכולה."
"למה?" הארי זז קצת אחורה, מאוכזב.
"סליחה, אבל.. אני לא חושבת שאני יכולה לנשק אותך.." אמרתי לו, מצטערת על כל מילה ומילה. בעיניו היו דמעות, ואני השפלתי מבטי. רק לא לראות אותו בוכה.. "אנחנו ידידים.. אני רוצה שזה ישאר ככה. אתה חשוב לי.." אמרתי לו.
"בסדר, אם זה מה שאת רוצה.." הוא אמר לי, ועלה ללמעלה. חיכיתי כמה שניות, שבהן התעסקתי בלנגב את דמעותיי. למה אני תמיד הורסת את זה? אני אוהבת אותו.. אני יודעת את זה. אבל כשהוא מנשק אותי, אני מרגישה שאנחנו בחיים לא נהיה ביחד.. ואני חושבת שאני מפחדת להתחיל את הקשר הזה.
עליתי ללמעלה, ושמעתי מים זורמים במקלחת. בטח הוא הלך להתקלח, או.. משהו.
ירדתי ללמטה. התחלתי לבכות בשקט .. הוצאתי לעצמי משהו לאכול, כי הרגשתי כבר את הבטן שלי מקרקרת. מזמן לא שמעתי את הבטן שלי מקרקרת..
מאז שהארי גילה שהייתי מרעיבה את עצמי, עליתי 10 קילו. שזה הרבה יחסית למשקל הקודם שלי ..
לקחתי מהמקרר ספגטי, שהארי לקח מהבניין שבו פגשנו את שאר חברי הלהקה. אכלנו שם את זה, והארי לקח את זה איתו ..
חיממתי את זה קצת במיקרוגל, ואכלתי במהירות. שמתי את הצלחת בכיור, ועליתי לחדר. נשכבתי על המיטה, והתחלתי לבכות. פשוט, בכיתי ובכיתי.
שמעתי את הארי יוצא מהמקלחת, ויורד ללמטה. שטפתי את פניי, וירדתי למטה בעקבותיו של הארי.
"הארי.." אמרתי, כשראיתי אותו יושב על הספה, ובוהה בטלוויזיה הכבויה. "באמת שאני מצטערת.."
"זה בסדר." הוא אמר, אבל יכולתי לשמוע את האכזבה בקולו. הוא עד כדי כך התאכזב מזה?
"אז אתה סולח?" שאלתי אותו, והתיישבתי לידו על הספה.
"כן .."
"חיבוק?" שאלתי אותו, ושלחתי את ידיי אליו. הוא חיבק אותי, וכשניתקנו את החיבוק, ראיתי בעיניו דמעות.
"אתה לא כועס או משהו?" שאלתי אותו, והוא הניד ראשו לשלילה.
"אנה, זה בסדר .. אני לא כועס." הוא אמר, וחייך.
"אז אני שמחה." אמרתי, ועליתי ללמעלה, לחדר השינה. הייתי שם קצת, רק חושבת על הכל. למה אני כזאתי דפוקה? למה אני כל כך לא רוצה בזה ..
ואם אני לא רוצה בזה, למה אני לא שוכחת ממנו וזהו?
מצד אחד, אני אוהבת אותו. מאוד. הוא ממש חמוד אליי, הוא כאן בשבילי.. והוא אפילו נפרד מהבלונדינית הזאת, קייסי, רק כדי להיות ידיד שלי ..
ומצד שני, כל פעם כשזה כמעט קורה, אני ישר מתהפכת. חושבת שאין מצב שיהיה בנינו משהו.
יכול להיות שהשתגעתי ?!

*נקודת המבט של הארי.*

נשכבתי על הספה, וניסיתי לישון. הדמעות לא הפסיקו לרדת. הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה בגלל מישהי..
אני רגיל שכולן רוצות אותי. כולן רוצות שאני אהיה קרוב אליהן. וזאת הרגשה טובה. אבל דווקא היא, שכן חיבבתי אותה.
אני חושב שאנה יפה, חכמה, היא שרה ויפה ורוקדת יפה, ואם מישהו יאמר אחרת הוא יתעסק איתי.
אבל היא גם אמיתית. היא ממש לא מזוייפת.. היא לא איתי רק כי אני 'הארי סטיילס', הבחור שבוואן דיירקשן. היא לא איתי בגלל הכסף, או בגלל הפרסום.
היא מעריצה של וואן דיירקשן, והיא לא התרגשה כשהיא ראתה אותי.. וככה הכי טוב. היא מעריצה אותי ואת כל הלהקה, ולא בגלל היופי שלנו או משהו כזה כמו רוב הדיירקשניות. היא מעריצה את השירים שלנו, את כל מה שאנחנו מנסים להעביר בעולם.. היא מעריצה את היכולת הזאת שלנו, להשפיע על כל כך הרבה בנות ולגרום להן להפסיק לחתוך, להפסיק לנסות להתאבד ..
אני חושב שבאמת חיבבתי אותה בזכות מי שהיא. היא אפילו לא יודעת עד כמה אני רוצה שנהיה ביחד.. היא בטח חושבת שאני עושה את זה רק כדי להשתמש בה או משהו.. אבל אני ממש לא כזה.
אבל טעיתי.. טעיתי בזה שלא עצרתי את עצמי מלשכב איתה, טעיתי בזה שלא עצרתי את עצמי מלהתאהב בה. אני לא מבין למה עשיתי את זה בכלל..
כל החודשיים האלה שהיא לא הייתה, ניסיתי לשכוח ממנה. כל פעם כשאני מנסה להתחיל איתה קשר, היא מעדיפה שנהיה רק ידידים. חשבתי שאולי קייסי תצליח להשכיח ממני אותה. אבל גם היא לא הצליחה.. היא רק גרמה לי להתגעגע יותר.
אבל כדאי שאני אשכח ממנה, ומהר. אנחנו לא נהיה כלום חוץ מידידים.
עם כל המחשבות האלה, נרדמתי.

* חלום *
' "את יודעת שאני מת עליך?" שאלתי את אנה, והמשכנו להתנשק.
"אני יותר, ופחדתי לומר לך את זה.." אנה ענתה לי, בין הנשיקות. "אבל אני שמחה שאני אומרת לך את זה.."
"אני אוהב אותך.." אמרתי לה, ממשיך לנשק אותה.
"אבל אתה יודע שאנחנו לא נהיה ביחד?" אנה שאלה אותי, וניתקתי את רצף הנשיקות שהיה בנינו.
"אנחנו ידידים, לא יותר מזה." היא אומרת לי, וצוחקת. ופתאום.. '
התעוררתי. אני אמור לשכוח ממנה.. אני לא מצליח.
הלכתי לכיוון המטבח, ומשם ראיתי את אנה יורדת והולכת לכיוון המטבח גם. היא נכנסה למטבח, חייכה אליי, ומזגה לעצמה מים. מזגתי לעצמי גם.
"התעוררת?" שאלתי את השאלה הכי טיפשית שיש, והיא הנהנה.
"חלום רע.." היא ענתה לי.
"גם לי .." אמרתי לה, נאנח ולוגם מכוס המים שלי.