TDKAU פרק 12

-העליתי למרות שלא היו הרבה תגובות וצפיות בפרק הקודם.. מקווה שאהבתן את זה! –

פרק 12

-נקודת המבט של אנה.-
פקחתי את עיניי באיטיות. הראש שלי לא הפסיק לכאוב, והיה לי הנגאובר מטורף מאתמול.
שפשפתי את עיניי, ושמתי לב שאני שכובה במיטה כלשהי. לידי היה בחור, בלי חולצה שישן. הדבר האחרון שזכרתי מהלילה, היה שהייתי בבר ולא הפסקתי לשתות. אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה ששתיתי.
התרוממתי למצב ישיבה, והנחתי את ידיי על ראשי בכאב. שמתי לב שהבחור לידי התעורר גם הוא, אבל עדיין לא שמתי לב מי זה היה. הוא היה מתולתל, זה כל מה שראיתי.
"בוקר טוב.." שמעתי את הבחור אומר, ואז קלטתי. זה הארי.
"מה אני עושה כאן?" שאלתי אותו, ושמתי לב שאני רק עם הלבשה תחתונה. כלומר, תחתונים וחזייה. יש מצב ש.. ?
"מה קרה אתמול בלילה?" שאלתי את הארי, וראיתי אותו מרומם ומתיישב לידי.
"הסעתי אותך לבית מהבר, היית שיכורה ופשוט.."
"שכבנו?" שאלתי אותו את השאלה הזאת. השאלה שחשבתי שאני בחיים לא אשאל. גם אם הייתי שיכורה, אני לא חושבת שהייתי שוכבת איתו.. הוא פגע בי אפילו בלי לשים לב לזה. אני לא חושבת שאני יכולה לסלוח לו.
"כן.." הוא אמר לי, וקם מהמיטה. הוא היה לבוש בבוקסר לבן.
"תתלבשי בבגדים יפים, אנחנו עוד מעט יוצאים מכאן.." הארי אמר, שניה לפניי שהוא יצא מהחדר, והשאיר אותי לבד. המומה מהמשפט שאמר לפני רגע.
הוא עוד מתכנן שנצא לאן שהוא? אחריי שהוא פגע בי, גרם לי לבכות, ועוד שכב איתי באותו הלילה?
הלכתי לארון בלי חשק. ידעתי שבכל מקרה הוא ישכנע אותי, ואנחנו נצא. וגם אולי זאת תהיה הזדמנות טובה בשבילו להסביר למה הוא לא מנע ממני לעשות את זה, או אולי מנע מעצמו. הרי יש לו את הבלונדינית הזאת, קייסי. למה הוא היה צריך לעשות את זה? סתם בשביל לשכב איתי?
התלבשתי ככה: http://www.polyvore.com/untitled_19/set?id=94220532
וירדתי ללמטה. ראיתי את הארי יושב על הספה בסלון, ורואה טלוויזיה. עמדתי מולו בשילוב ידיים, בוחנת את מראהו.
חולצת טי לבנה, ומכנס ג'ינס. זה מה שהיה לו.הוא שלח את ידו לכיוון השלט, וסגר את הטלוויזיה.
"בואי.." הארי אמר לי, והלכתי אחריו לכיוון הדלת. יצאנו מהבית, המתנתי לו בזמן שהוא נעל את הדלת, ונכנסנו למכונית. שתקנו. לא דיברנו אחת עם השני..
"אתה מוכן להסביר לי למה עשית את זה?" שברתי את השתיקה, ונמנעתי מלהסתכל עליו. הוא שתק לכמה זמן, ואז החליט לענות לי.
"אני לא יודע.. טעיתי בדיוק כמו שאת טעית." הארי אמר לי, וגיחכתי.
"מתי בדיוק טעיתי?" שאלתי אותו, והפעם הסתכלתי עליו. הוא הביט בי, בעיניו הירוקות, בעצב. כאילו הוא באמת מצטער על זה. אבל אם הוא מצטער, למה הוא עשה את זה מההתחלה?
"אני מצטער שאני שכבתי איתך, אבל גם לך היה חלק בזה.."
"הארי, הייתי שיכורה. שיכורה ! אתה יודע מה אתה עושה כשאתה שיכור?! אני בטוחה שהספקת לדפוק כמה בנות במועדון!" פלטתי את המילים האלו, ולא חשבתי בכלל על מה שאני אומרת. אבל ממש לא אכפת לי.. הוא ממש פגע בי, ואחר כך הוא עוד עשה את זה.
"טעיתי. גם את טועה בחיים!" הארי אמר לי, ועצר את הרכב. היינו מחוץ לבניין גדול. הוא לא היה נראה לי כל כך מוכר, ולא ידעתי מה אנחנו עושים פה. אבל ניסיתי לזרום, אולי גם הארי יענה לי בסוף על השאלות האינסופיות שחשבתי עליהן.
"בואי." הארי אמר לי, ופתח לי את הדלת. נכנסתי לבניין, שהיה כולו צבוע בלבן. נכנסנו למעלית, והארי לחץ על הקומה האחרונה. קומה 29.
ניסיתי להסתכל לצדדים, לראות משהו שאני יכולה להתעמק בו. שנאתי את העובדה שלא יכולתי שלא להסתכל על הארי.
מצאתי את עצמי מסתכלת עליו כמה שניות, ונפתחה המעלית. הארי החזיק את ידי, והוביל אותי.
הלכנו במסדרון ארוך, לכיוון הדלת האחרונה. הנחתי את ידי על הידית, אך הארי החזיק אותה.
"לפני שתפתחי את הדלת." הארי התחיל לומר לי, וניסה לחייך. "רק שתדעי שאני נורא מצטער.. ואני לא יודע על מה חשבתי. אני לא רוצה שזה יהרוס את החברות בנינו.."
"אתה יודע שזה לא הדבר היחידי שאני כועסת עליו?" אמרתי להארי, והשפלתי מבטי. רק לא להסתכל על הפנים המושלמות שלו.
"על מה את עוד כועסת?" הוא הסתכל עליי במבט מבולבל, וידעתי שהוא מנסה להיזכר איך עוד הוא פגע בי.
"קשה לי לסמוך עליך, אחריי ששכחת אותי ככה בשדה התעופה.." אמרתי להארי, מנסה לא לתת לדמעות לנזול מעיניי. רק שלא יראה אותי בוכה. רק שלא יראה אותי עצובה. אני חושבת שהוא ראה מספיק.
"תקשיבי, אני ממש ממש מצטער. על הכל." הארי אמר לי, והחזיק את שתי ידיי. "אני רק רוצה שתדעי שאני לא עושה את זה בכוונה לפגוע בך. אני בחיים לא ארצה לפגוע בך, את יודעת את זה?" הוא אמר לי, והנהנתי.
"אבל פגעת, ומאוד.." אמרתי לו, מנגבת מעיניי דמעה. "ומה עם קייסי הזאת? איך היא תגיב כשהיא תשמע על אתמול בלילה?"
"אני אתמול כבר אמרתי לך, וכנראה שאת לא זוכרת כי היית שיכורה.." הארי התחיל לומר לי. "אני והיא נפרדנו. היא חשבה שיש בנינו משהו ו.. החליטה שזה או היא, או את. ואני בחרתי בך." הארי אמר לי, והשפיל מבטו.
"באמת?" שאלתי אותו, מחייכת. חיבקתי אותו. איך זה שמישהו יכול במשפט אחד להעלות לי חיוך לפנים?
"כן.. ממש ממש באמת. ולמרות שאנחנו לא ביחד ולא נהיה, אני לא הולך לנסות להסביר לה את זה ולהמשיך להיות איתה. זה מגעיל שהיא מבקשת ממני לבחור.." הארי אמר לי. לכמה שניות, שמחתי. אבל די התעמקתי במילים האלה שהוא אמר. שאנחנו לא נהיה ביחד.. אז זהו זה? להפסיק לחשוב על זה?
"את מוכנה?" הארי שאל אותי, והסתכלתי עליו במבט מבולבל. אני לא יודעת למה הארי התכוון, אבל מה שאני חשבתי עליו לא היה כל כך טוב.. הארי די דרדר אותי עם השנים למחשבות כאלה.
"ל..?" שאלתי את הארי, וחייכתי. הארי בסך הכל חבר טוב. אבל איך אני אתגבר על ה'מיני הידלקות' הזאתי?
"הפתעה. משהו שרציתי שתראי." הארי אמר לי, מחייך בשובבות, ופתח את הדלת. היה שם סוג של משרד ריק, בלי אף אחד. שומם.
"יואו, איך ידעת שזה מה שרציתי לראות." אמרתי להארי, נשמעת מאוכזבת. אז זה המקום שהארי רצה שאני אראה?
המשרד היה צבוע באדום, שחור ולבן. גוונים יפים, חשבתי לעצמי.
"זה לא הדבר שרציתי שתראי.." הארי אמר לי, ובתוכי הרגשתי הקלה. כבר חשבתי שאני אצטרך להעמיד פנים שהמקום הזה, זה משהו שחיכיתי לראות אותו. ותאמינו לי, אני לא כל כך טובה בלהעמיד פנים.
שוטטנו קצת במקום, הארי מלפניי ואני עוקבת אחריו, ואז ראינו עוד דלת. דלת די גדולה, בצבע כחול כהה.
"מה הולך להיות בפנים?" שאלתי את הארי, כשהוא הניח את ידו על הידית ומנע ממני מלנסות לפתוח אותה.
"את הולכת לגלות עכשיו.." הוא אמר לי, מחייך, ופתח את הדלת. ושם, באמת חיכתה לי ההפתעה האמיתית.