take me home-פרק 25.

"אמה,אפשר להיכנס?" שאלה ענבר לאחר שתקתקה, "כן" השבתי, הן נכנסו לחדרי, ארבעת החברות של הבנים, כולל רום.
"זה לא נורא" אמרה רום וליטפה את ראשי, "הארי סיפר גם לכן?" שאלתי, הן הנהנו בראשן כאות להסכמה. "זה כן נורא,ועכשיו כולם יודים,אפילו דילן" אמרתי ובכיתי, "אני בטוחה שדילן יבין, כי בנינו כולנו רואות איך אתם מסתכלים אחד על השני,איך שאת משעינה את ראשך עליו, זו מעין אהבה תמימה כזו,אתם עוד לא מתייחסים לכל הדברים הקטנים,רק האהבה שולטת בכם" אמרה קורל.
חייכתי לעברה, "שאני וליאם הכרנו זה היה קסום, במבט אחד העברנו שיחות ארוכות, הוא אפילו לא התאמץ כדי להזמין אותי לצאת איתו, ואמא שלי כל כך התלהבה מזה שיש לי חבר מבוסס,רציני,וזה העלה לי את הרצון להיות חברה שלו,ועדיין, את ההתלהבות שלכם אחד מהשני,בלי דעות של אחרים,פשוט אחד מהשני,המבטים, בלי קריטריונים אחרים חוץ מאהבה, לא ראיתי בחיי!" אמרה ענבר, "באמת?" שאלתי, "כן" הן אמרו כולם יחד. "רום,אני מצטערת" אמרתי לה, "אין לך על מה,חצי מהבנות בעולם רוצות את החבר שלי, זה פשוט טין קראש" היא אמרה וחיבקה אותי. "אמה, אני חושבת שתלכי לדבר עם דילן" אמרה אמבר, "אני לא רוצה,אני מפחדת" אמרתי בלחש, "אל תדאגי" אמרה אמבר ולקחה את כל הבנות מהחדר.
דילן נכנס לחדר כשראשו נעוץ ברצפה, "דילן" אמרתי ונגעתי בכתפו, נגיעה שהעבירה בי צמרמורת, "מה?" הוא שאל והרים את ראשו אליי, "אני מצטערת" אמרתי בלחש, הוא הסתכל עליי עמוק בעיניים, גורם לי לשקוע בשלו, להבין את הסיבה שמלכתחילה התאהבתי בו, מעביר בבטני גל של פרפרים, "דווקא באחי,מכל הבנים בעולם?" הוא שאל,עם דמעות בעיניו, "די.." אמרתי אך הוא קטע אותי, "אמה, תגידי לי שאת לא באמת מאוהבת בו,בבקשה" הוא אמר,"אני לא מאוהבת בו" אמרתי והשפלתי מבט, "תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאת לא אוהבת אותו,הסתכלתי בעיניו, "אני אוהבת רק אותך" לחשתי.
-מנקודת המבט של דילן-
"אני אוהבת רק אותך" היא אמרה, שעיניה הכחולות מסתכלות בעיניי, ליטפתי את שיערה, "תגידי שאת לא אוהבת אותו" ביקשתי שוב, "אני לא אוהבת אותו" היא אמרה,הורדתי את ידי משערה, אחזתי במותניה וקירבתי אותה אליי, "את משגעת אותי" לחשתי ונישקתי אותה, היא התנתקה ממני בשאלה, "מה זאת אומרת?",
"אני לא יכול לעמוד בפני העיניים שלך, בפני השפתיים שלך,בפנייך" אמרתי,היא חייכה אליי חיוך ממיס, התקרבתי כדי לנשק אותה אך דפיקת דלת קטעה אותי, "פתוח" היא אמרה, הארי נכנס, "סגור" היא השיבה, חיבקתי אותה, "בייבי,תני לו להסביר,דברו" לחשתי ויצאתי.
-מנקודת המבט של אמה-
"אמה,אני מצטער" אמר הארי, "יש לך על מה,בגללך כולם יודעים, אני לא יודעת איך אני ארד למטה,כולם יסתכלו עליי" אמרתי לו,
"זה לא נכון,לפחות אני, אני מסתכל עלייך בהערצה,אם כל מה שעברת, כבר התאהבת באלו שגדולים ממך, באלו שלא תוכלי לקבל, אבל רק בגלל הגיל!, שתדעי אמה,אלייך אני הכי אתגעגע" הוא אמר, "למה תתגעגע?" שאלתי, "כי אנחנו יוצאים למסע הופעות עוד מעט.." הוא אמר, "אבל את תבואי לבקר,אני מבטיח" הוא אמר, "אני מבטיחה שאבוא לבקר" אמרתי וחיבקתי אותו, "שתדעי אמה, את לא אחיינית שלי" הוא אמר, "מה זאת או.." באתי לשאול אך הוא עצר אותי, "את אחותי" הוא אמר.