take me home-פרק 22.

"סוף סוף סיפרת לג'מה" אמר הארי באנחה וחייך,
"כן,זה מרגיש כאילו נגולה אבן מליבי" אמרתי ונישענתי על חזהו.
"אמה" נשמעה פתאום צרחה,
"לואי" צעקתי בחזרה ורצתי אליו.
הוא תפס אותי בידיו,והרים אותי,חיבקתי אותו.
"היתגעגתי אלייך" צעקתי בהתרגשות.
"גם אני אלייך,עשורים שלא התראנו" הוא אמר וציחקקתי.
לואי היה היחיד שהתייחס אליי כלבת שלוש.
כולם התרגלו לכך שאני בוגרת לגילי.
"מה שלום אמבר?" שאלתי,
"מצוין" הוא אמר ודבריו נקתעו ע"י נייל שהצטרף.
"אמי,בואי איתי לננדוס" הוא אמר מתחנן, הארי העיף לו סטירה.
"אאוץ" הוא אמר ושפשף את לחיו.
"אמה,whatsapp" שאלו זאיין וליאם שלבשו כובעי סוואג.
"cool" אמרתי וסימנתי להם פיס עם הידיים.
"סוואגרים זה לא אתם" אמר נייל ונתן כאפה לכובעו של ליאם.
"החוכמה פשוט שופעת ממכם" אמרתי וחייכתי,
בתגובה לכך זאיין שפשף את שערי ובלגן אותו.
"ממש מצחיק,בראדפורד באד בוי" אמרתי בהתחכמות.
"אני לא ילד רע" הוא התבכיין, "ספר את זה לזיפים" אמרתי והוצאתי לשון.
הוא ספר עד שלוש והחל ברדיפה אחריי.
"די זאיין" אמרתי מתנשפת,
"תתנצלי" הוא ביקש.
"ברגע שתפסיק לדגדג אותי אולי אצליח לנשום כמו בן אדם ואבקש סליחה"
אמרתי בקושי.
הוא הפסיק לדגדג אותי, "סליחה" אמרתי,הוא הרים אותי.
הסתכלתי עליו,הוא היה חתיך כל כך, אף פעם לא חשבתי עליו ככה.
הוא חייך חיוך מושלם,ועיניו נצצו,שיערו הפרוע נראה מושלם!
לא,מה פתאום,יש לי חבר,זה לא קורה לי,אני לא..מתאהבת בו.
"הוא חיזק את אחיזתו בי והתחיל לרוץ, "אתה משוגע,אני אפול" צעקתי.
"אל תדאגי,את לא תיפלי" הוא אמר.
הגענו למקום בו כולם ישבו,נייל אכל ננדוס.
זאיין נשק לי כאילו הוא מנשק ילדה בכיתה א',ברור לי שאין לו עניין בי.
קפצתי מידיו ונעמדתי,הוא נגע בכתפי כדי להיתמך בה,ועם נגיעה זו העביר בגופי צמרמורת.
אני לא היחידה שמאוהבת בו,יש עוד מיליוני נערות כאלו,אבל,הם לא באמת מכירות אותו..
אני לא מאמינה,אני מאוהבת באח של החבר שלי,אני מאוהבת בזאיין מאליק!