take me home-פרק 21-המלא.

"ג'יי בבקשה תתעורר" אמרתי,עיניו נפקחו,
"תברחי אמילי,תברחי ותשכחי מהכל" הוא אמר בקושי.
"ג'יי אני לא זזה,תגיד לי מה עשית לעצמך" התחננתי.
"אמילי,אני מכל השטויות האלו לא יכול להשתחרר,את כן" הוא אמר.
"אתה בזבזת את הכסף על סמים?" שאלתי, "אהמ" הוא אמר הנהן לחיוב והסתכל עמוק בעיניי.
"ג'יי,בוא איתי עכשיו,אתה לא נשאר פה" הוריתי.
התחלנו ללכת,ג'יי נתמך בכתפי,לפתע ראיתי אותה,את אליסון.
היא נראתה נורא,הבנתי שהיא לא במכון הגמילה.
"ג'יי,מה קרה לאליסון?" שאלתי בפחד, "תזהרי ממנה,היא תרצח אותך,היא השתגעה" הוא אמר ומבט מפוחד התפרס בפניו.
המשכנו ללכת,הגענו לשכונת ונציה הקטנה,"ג'יי,תבטיח לי שתפסיק עם השטויות,זה כל הכסף שהצלחתי לארגן" אמרתי והגשתי לו 2000 ליש"ט.
"אמילי,תבטיחי לי שלא תבואי אליי יותר בחיים" הוא אמר, "מבטיחה" אמרתי והלכתי.
—
"אמה,הכל בסדר?" שאלה ג'מה, "כן" השבתי,"אמיליה,מה מטריד אותך?" שאלה ג'מה בדאגה.
"סתם,ילדה מהשכונה,בת 12,התמכרה לסמים" אמרתי כשראשי מושפל,
"אף פעם לא סיפרת לי מה באמת היה שם" היא אמרה וליטפה את ראשי.
"את..את רוצה לדעת?" שאלתי, "מאוד" היא ענתה וחייכה.
"הגעתי לשם בגיל חמש,מאדי,
אחת מהרחוב שהיה לה חבר עשיר דאגה לי מעט,עד גיל 9,
היא נרצחה בשכונה,מאז חייתי בחרדות,פחדתי ללכת בלי להסתכל ימינה,שמאלה והצידה,
ואז מצאתי את החבורה,הם דאגו לי אך בו בזמן הרביצו לי,
ואני מצאתי דרך מילוט,אלכוהול,הייתי שותה בכמויות,
לא פעם התעלפתי,אבל זה עזר לי במידה מסוימת..
לא רציתי להפסיק לשתות אף פעם,כי התחושה הייתה טובה יותר,
אבל בגיל 11 כשאיימו שייקחו אותי לגמילה הפסקתי לבדי.
היו לי מספר אהבות נכזבות,חלקם לא ברצוני.."
"אמה,איך הצלחת לשמור כל כך הרבה?" היא שאלה בהתפעלות,
"פשוט מאוד,התעסקתי בלמידה,דבר שכיף לי והשכיח את הצרות ממני" הסברתי..