take me home-פרק 10.

השעה הייתה ארבע בבוקר,לא יכולתי לחזור לישון,המצפון שלי לא נתן לי!
הלכתי הלוך ושוב בחדרי,מנסה למצוא פיתרון, אני אעצור זאת בעצמי!
לבשתי קפוצון חם ומכנס ג'ינס,יצאתי מביתי 'אני הולכת להציל את העבר שלי,תחזור לחפש אותי' שלחתי לדילן,מקווה שהוא יראה את זה בבוקר..
רצתי לרחוב ששימש כביתי 10 שנים,"hello hello i know itws been.." נשמע צלצול הטלפון שלי פתאום, "הלו" עניתי "אמה,איפה את?" דילן שאל,מפוחד מאוד "חוזרת לרחוב" אמרתי וניתקתי,ידעתי שהוא יזהה את הרחוב,זה הרחוב הכי גרוע בלונדון,החברות תמיד מתמקמות שם,יש שם אלכוהול,סמים וכל השטויות הללו..
~מנקודת מבט כללית~
היה זה יום חורפי גשום,הגשם התחזק מרגע לרגע,כל טיפה הרגישה כסכין,אמה המשיכה לרוץ ודמעותיה לא איחרו לבוא, "אליסון" היא צעקה בכל כוחה שהגיעה לרחוב,היא ידעה בלבה שאליסון חיה,היא לא הייתה צריכה לעזוב אותה, "אליסון" היא צעקה שוב,אך לא הייתה תשובה.
"אמה" נשמעה צעקה מאחור,אמה הסתובבה,דילן היה שם "דילן,אני מצטערת,אני חייבת להציל אותה" היא צעקה לו והמשיכה לרוץ,עם כל טיפת גשם נפלה דמעתה על פניה הקופאות,היא ראתה את זה ונזכרה בהכל, הייתה שם שקית סמים על הרצפה,אמה נזכרה איך בגיל חמש היא ראתה סמים בפעם הראשונה,איך בגיל 12 כמעט והשתמשה בהם..
היא המשיכה בריצתה,מתחרטת בליבה על חזרתה לרחוב,בינתיים דילן התקשר להארי ומסר לו את פרטי המקום,אמה שכחה משניהם..
"אליסון" היא צעקה שוב "אמילי?" קול שאל אותה,היא זיהתה אותו מיד,זה היה ראלו,הוא לא היה חתיך עדיין,צלקות וחתכים כיסו את גופו "ראלו..מה קרה לך?" שאלה אמה "כמעט תפסו אותי במכולת.." הוא אמר,אמה נעצרה במקומה,לא יכלה לזוז,שמחה כל כך שעזה את הרחובות, ראלו תפס את ידה, "אני שמח שעזבת,תמיד היית ילדה חכמה,לא מגיע לך לגמור כמונו,גורלנו כבר נחרץ" הוא אמר לה,דמעות של התרגשות ירדו מעיניה,התערבבו עם דמעות הפחד "לא,ראלו" היא אמרה ונחלצה מידו "גורלות לא נחרצים אף פעם" היא אמרה ורצה, היא עברה בין שיכורים,מסוממים אך לא פחדה,היא חיפשה את אליסון, היא מצאה את הקטינה שוכבת על הרצפה,כמעט מחוסרת הכרה "אליסון?" היא שאלה בפחד "אמילי?" שאלה הקטנה,בסך הכל בת תריסר שנים,אמה ליטפה את פניה בעדינות ושטפה אותן בעזרת כוס מים שהונחה ליד "מה קרה?" היא שאלה,אליסון לא ענתה,פשוט הצביעה על מזרק קטן שהונח לידה "לא,אליסון!" אמרה אמה בפחד ובלחש "אליסון,למה?" היא צעקה,הארי ודילן הגיעו, צפו במחזה ללא נוע, כל צעד היה קריטי, אמה תפסה את הקטנה בידיה והחלה לרוץ למוסד הקרוב,המוסד שכמעט נשלחה אליו אך הפסיקה בעצמה לשתות אלכוהול,הטעם המגעיל שלו היה משחרר אותה מכל הרוע ברחוב..
היא הגיעה למוסד,הניחה שם את אליסון ובכתה בכי גדול, היא רצה חזרה..
"אמה" דילן צעק,היא רצה אליו והוא עטף אותה בזוג ידיים חמימות, הוא הסתכל עמוק לתוך עיניה,מהופנט מהן "אני אוהב אותך" אמר ונישק אותה.
"אמה" צעק הארי,היא רצה אליו,אך בלי לשים לב,אורות הבהבו,רעש חריקה וצפירה איומים נשמעו..
—
"זה הכל בגללך!" צעק דילן וסטר לקייטי, "דילן די!" צעק זאיין ומשך אותו משם,הוא הסיע אותו לבית החולים,ג'מה וג'ייק עמדו שם מודאגים "אני ידעתי שהיא תחזור,היא לא יכולה להדחיק את זה" אמרה ג'מה לג'ייק,דילן נכנס לחדר באיטיות, "אמה?" לחש,יודע שלא יקבל תגובה,אמה שכבה על מיטה,מחוסרת הכרה,ככה כבר שלושה ימים,הרופא נכנס מנסה משהו חדש,לאחר מספר שעות נקראו ג'מה וג'ייק לחדר "אני לא יודע איך זה אפשרי,אבל כלום לא נפגע אצלה,היא זוכרת כל חומר לימודי שנלמד,והיא יודעת הרבה!הראיה שלה לא נפגעה,היא מסוגלת לדבר ולשמוע,ללכת,וכל פעילות גופנית אחרת" אמה שוחררה לביתה בשלום,יצאה מבניין בית החולים וראתה את דילן יושב בחוץ,בוכה וסיגריה בידו,אמה כמעט ואיבדה אשתונות, "לכי אמא,אני אחזור עם דילן" היא אמרה,ג'מה השאירה את זאיין והארי שידאגו להם..
"מה זה?דילן,מה אתה עושה?" היא שאלה "כלום" הוא אמר בכעס,היא התיישבה לידו ולקחה את הסיגריה מידו וכיבתה אותה.
"מה את עושה?" הוא שאל מעוצבן "תעשן אם לא אכפת לך ממני" היא אמרה,דילן לא חשב פעמיים והדליק סיגריה נוספת,הוא שאף שאיפה ארוכה וממנה, אמה ידעה מה לעשות,היא התקרבה לנשיקה,אך דילן נסוג, "מה קרה?" היא שאלה,דילן לא ענה,הוא לא רצה שהעשן יגיע לאמה "חשבתי שלא אכפת לך ממני" היא אמרה "אמה,חשוב לי ממך,בסדר?ואם חשוב לך ממני עזבי אותי במנוחה" הוא צעק בחולשה.
"אני מצטערת" היא אמרה ונישקה אותו,הפעם הוא נתן לה, "למה אתה נרגן?" היא שאלה, "הרבצתי לקייטי" הוא אמר מובס "למה?" היא שאלה,לא מרפה ממנו "מכיוון שרק בגללה הכל קרה,כמעט הלכת לי" הוא אמר ודמעה זלגה במורד לחיו,אמה חשבה שזה חמוד.