Summer love- פרק 2

״בנות, תתעוררו״ ניערתי את היילי ושרלוט לאחר שהנהג אמר בקול שמגיעים עוד חמש דקות
״מה את רוצה״ היילי מילמלה
״הגענו״ אמרתי צוחקת עליהם
״אנחנו עדיין נוסעים״ שרלוט אמרה, בטוחה שאני סתם מנסה להציק להם
״כבר לא״ אמרתי מיד לאחר שהאוטובוס עצר, הם קמו ושיפשפו את עיניהם
״ואו״ שרלוט אמרה בשוק מהתסכלת מחוץ לחלון, סובבתי את ראשי והסתכלתי החוצה
התגובה שלי ושל היילי הייתה דומה לתגובה של שרלוט.
זה היה שונה לגמרי מאיך שדימייני את המקום
נתחיל בזה שזה היה מקום ענקי, אתם לא יכולים לדמיין איזה גדול זה!!
הכל שם היה מלא דשא ירוק מאוד, נראה כאילו לא חוסכים שם במים בכלל, היו נדנדות והמון ספסלים, היו שתי מקומות קטנים ועכולים שהיה שם מרוצף עם ספות ופוכים, המון ביקתות גדולות ויפות ושבע מיבנים ענקיים
״זה מחנה קיץ?״ שמעתי את היילי ממלמלת
״אני לא בטוחה״ אמרתי, לא מזיזה את ראשי
״קדימה חברים, תרדו מהאוטובוס״ שמענו קול של אישה
״נו תצאו״ שרלוט אמרה בעצבנות לאחר דקה שעדיין לא זזנו, ציחקוק יצא מפי
יצאנו באטיות מהאוטובוס והסתכלנו סביבנו, עדיין לא עיקלנו איפה אנחנו
״אוו סוף סוף הגעתם!! תרשו לי להציג את עצמי, אני ברברה ואני מנהלת המחנה! עוד מעט המדריכים יגיעו, בכל מקרה, ברוכים הבאים למחנה סאןשיין!! תיקחו את הדברים שלכם ובואו אחרי״ אישה שנראית בגיל ה40 עם חיוך גדול על הפנים אמרה
הלכנו לאוטובוס והוצאנו את הדברים שלנו, הלכנו אחרי ברברה למבנה גדול עם רצפה חלקה במיוחד והמון ספות ושמיכות
״זה המועדון בו תוכלו לבלות בשעות הפנאי שלכם כאן, עוד שני אוטובוסים אמורים להגיע, אז תסתובבו במבנה כאן עד שיגיעו״ היא אמרה ויצאה לקבל את פניהם של שאר הילדים שיגיעו.
״אני יתרגל מהר״ היילי אמרה ונשכבה על הספה הכי גדולה שהייתה שם
״את חושבת שהאנשים כאן יהיו נחמדים?״ שרלוט שאלה כאשר אנחנו בוחנים את הבנים והבנות שנמצאים איתנו עכשיו
״חלק כן, וחלק לא״ אמרתי בוחנת את כולם
בחלק אחד של המבנה היו נערים ונערות שנראו כמונו, כאלה רגילים ולא מהודרים במיוחד שבשוק מכל המקום הזה
ובצד השני את האלה שיושבים על הספות כאשר הבנות נמרחות על הבנים, כולם שם לבושים יפה מדי והבנות שם מגזימות עם האיפור, כמובן שהם לא התלהבו מהמקום והבנים רק ניסו להציץ מתחת לחצאיות של הבנות כאשר הם מצחקקות.
בחילה עברה בגופי, אצטרך לבלות איתם חצי שנה.
״צודקת, נתרחק מהם״ היילי אמרה והסכמנו איתה
לפתע עוד גוש גדול של נערים ונערות נכנסו למקום, אך הפעם כולם היו כמו קבוצת הילדים המגעילים, לא היו שם רגילים כמונו.
״אוחח איזה כיף״ מילמלתי לעצמי וגילגלתי את עייני, ארבע בנות שנכנסו התלחששו וצחקו כאשר הם מסתכלות עלי, לא הבנתי מה הם רוצות מימני
״משהו לא בסדר בי? יש לי משהו על הפנים?״ שאלתי את שרלוט והיילי, הם הזיזו את ראשם לשלילה
ראינו את ברברה מדברת בצד בטלפון ואז היא ניגשה לכולנו
״באוטובוס הבא יאחר טיפה, אז נחכה עוד עשר דקות, אם לא יבואו אתחיל להסביר לכם על המחנה״ היא אמרה ויצאה שוב פעם
״יש לי כבר כל כך הרבה רעיונות למה שנעשה כאן״ שרלוט אמרה והתחילה לפרט לנו כל מה שעלה לה בראש, בשלב מסוים הפסקתי לעקוב אחריה והסתכלתי החוצה מהחלון הגדול על הנהר שהיה כאן
״ניקול? את מקשיבה לי?״ שרלוט אמרה באמצע
״אה כן ברור, מלחמת צבע.. משהו..״ אמרתי מנסה להראות לה שהקשבתי, אך היא קלטה שלא הקשבתי וציחקקה
הדלת ניפתחה והבנו שהאוטובוס באחרון הגיע, אך בשניה שנפתחה הדלת צרחות יצאו מפיהם של הנערות הפרחות
״אומיגד, אני לא מאמינה״ שמענו אותם צורחות ולא הבנו מה קורה להם, הסתובבנו וראינו אותם נמרחות על חמישה בנים
״מי הם?״ שאלתי בבילבול
״אני ממש לא יודעת״ היילי אמרה ושרלוט הצטרפה אליה
״למה הם נמרחות עליהם?״ שרלוט דאלה בבילבול ולא ידעתי מה לענות לה
״חברים בבקשה, נא לשבת״ ברברה אמרה וסידרה את הבאלגן, חמשת הבנים התיישו בספה צמודה אלינו
לאחד מהם היה שיער מתולתל שהיה אסוף למעלה עם בנדנה, אני לא יודעת למה אך הוא תפס לי את העין, לפתע הוא הוא הסתכל עלי וחייך
סובבתי במהירות את ראשי לברברה והרגשתי איך אני הופכת לעגבנייה
(*הבנים רק שנה אחרי אקס פקטור אבל הם נראים כמו עכשיו והם בגיל שהם עכשיו)
הרגשתי שהוא ממשיך להסתכל עלי, אך התעלמתי והתאפקתי לא לפזול לכיוונו.
חמשיית הבנים לא הספיקו לשבת חמש דקות לבד וכבר קבוצת בנות התיישבה סביבם כאשר הם מנסות לעלות עליהם
״בנות בנות נא להרגע״ ברברה אמרה לאחר שראתה את המחזה המרהיב
״בוקר טוב לכל החניכים! ברוכים הבאים לחנה סאנשיין, כבר תבלו חצי שנה״ היא אמרה בחיוך עם ידיים פרוסות לצדדים
״חצי שנה? אמרו לי שבועיים?״ אחת הבנות שנמרחו על הבנים צעקה עם קולה הצפצפני במיוחד, ברברה התעלמה ממה שאמרה
״בכל יום יהיו ארבע שעות של לימודים בססיים, מדע מתמטיקה הסטוריה וספורט.
הלימודים יתחילו בשעה 9:15 ויגמרו בשעה 12, כמובן בגלל שאנחנו בחופש, בחודש וחצי הראשון של המחנה לא יהיו לימודים.
עכשיו אני רוצה להציג חניכים מיוחדים״ היא אמרה והצביעה על חמשת הבנים
״הארי ליאם זאיין נייל ולואי, אני מבקשת לא להפריע להם ולגרום להם להרגיש לא בנוח״ היא אמרה, מסתכלת על קובצת הבנות שהייתה עליהם
״אתם משוחררים לביקתות, לקבלת המלתחות נא לגשת אלי״ היא אמרה וכולם התחילו לצאת.
ניגשנו אליה ואני הייתי הנציגה שלוקחת את המפתח
״שמות השותפות״ ברברה אמרה כאשר הגיע תורי
״היילי ג׳והנסון, שרלוט דיאז וניקול יאנג״ אמרתי בנימוס
״ואת?״ היא אמרה בחיוך
״ניקול״ אמרתי לה מחזירה חיוך
״נעים להכיר ניקול״ היא אמרה והושיטה לי את המפתח, היסתובבתי במהירות וניתקתע במישהו
״סליחה״ אמרתי בלי להיסתכל במי נתקעתי והלכתי לבנות שחיכו לי בחוץ עם המזוודות של כולנו