styles style| פרק שני:)

הבטתי בעצמי במראה.
הייתי לבושה בשמלה כחולה כהה ושערי הוחלק ונאסף על ראשי.
שלוש דפיקות נשמעו על דלת החדר. "היי, לין? צריך לצאת."
"אני כבר מוכנה, זאיין. אני רק מתקנת את האיפור. הארי יצא כבר?"
"כן, לפני חצי שעה. הוא ביקש למסור שהוא מחכה לך."
הבטתי שוב במראה, לבדוק שהכול בסדר. עיני היו מאופרות בירוק, פני השזופות מאופרות גם הן, ואפילו שפתיי האדומות כוסו בשכבת צבע.
פתחתי את הדלת לרווחה, משתדלת לא למעוד על העקבים הלבנים הגבוהים שלי. "איך אני?"
"וואו! לינה!" הוא פלט.
"באמת?"
"באמת! תראי, את כמעט בגובה שלי."
"כמעט, כמעט."
"איפה כולם?" שאלתי.
"הם מחכים במכונית. בואי."
נגררתי אחריו אל המכונית. נהניתי מקריאות ההתפעלות של כולם.
אפילו ליאם התלהב.
וזה אומר הרבה.
חצי שעת נסיעה אחר כך, הגענו אל מקום החתונה.
מיהרתי החוצה והתקדמתי לשם במהירות.
"ג'מה!" קראתי לעבר אחותו הגדולה. "היי!"
היא הסתובבה אליי. "לינה! אוי, את נראת כל כך יפה!"
"אני? תסתכלי עלייך! וואו!" חיבקתי אותה. "מזל טוב!"
"תודה, תודה. את בטח מחפשת את הארי." היא ניחשה.
"כן. הוא הדייט שלי להערב." חייכתי.
"לא חשבתי אחרת. הוא בטח יגיע לכאן עוד כמה דקות."
"ואיפה אמא שלך?"
"היא מתארגנת. האמת, כדאי שאני אלך לעזור לה."
"אה, בסדר. תמסרי לה את ברכותיי! אני בטוחה שהיא נראת מדהים!"
"לינה?" שמעתי קול מופתע מאחוריי.
הסתובבתי. את הקול העמוק הזה הייתי מזהה גם מתוך שינה.
הוא היה נראה כל כך טוב עם החליפה השחורה מעל החולצה הלבנה. תלתליו היו די פרועים, וחיוך היה פרוס על שפתיו.
הוא נשך את שפתו התחתונה. "בשם אלוהים, לינה. וואו."
השפלתי את מבטי. "תפסיק."
הוא התקרב אליי. "את כל כך יפה. אני לא מאמין שיש לי כל כך הרבה מזל."
"די," הסמקתי כשהוא נישק את שערי.
"אני לא יכול.. אני פשוט.. וואו."
"אתה מגזים." מלמלתי.
הוא נישק את שפתיי. "אני לא."
"תראה לי אותך," ביקשתי והלכתי לאחור. "איזה חתיך החבר שלי!"
הוא חייך. "תודה."
"בבקשה, מותק. אני אוהבת אותך."
הוא משך אותי אליו. "גם אני אוהב אותך. כל כך התגעגעתי אלייך!"
"גם אני! כל כך!"
"אני מחכה להיום בלילה." לחש באוזני וצבט אותי.
"גם אני." צחקתי.
הוא הדביק נשיקה על צווארי. "אנחנו לא חייבים לחכות. יש כאן שירותים יפים."
"הארי, לא פה." נרתעתי ממנו. "אמא שלך עומדת להתחתן."
התנשקנו לרגע.
"לא אכפת לי," הוא סינן.
"שקרן. די!"
"מה אתם עושים?" שאל קולו של לואיס מאחורי.
"אנחנו ממציאים תרופה למחלת הסרטן, לו." גיחכתי.
"אני רואה."
הארי כרך את זרועו מסביב למותני. "כן."
"מה אתה עושה כאן בכלל? אין לך תפקידים של שושבין או משהו?"
"אוי, לעזאזל! שחכתי לגמרי!"