Stuck In The Moment פרק 6

"לקחתם הכל?” אבא שאל אותי ואת דילן
"כן!” דילן ענה לו בהתלהבות ואני לא עניתי לו
"אוקי אז נוסעים!” אבא אמר ועלינו על המכונית
"יאייי אני לא מאמין שאנחנו נעבור אליהם!! זה יהיה כלכך כיף!!” דילן לא הפסיק להתלהב
"ממה אתה כלכך שמח אידיוט?!”
"לא ראית את ג'מה?! היא לוהטת!!” הוא אמר לי
"אתה מודע לזה שהיא בת 17 ואתה בן 13” אמרתי בלגלוג
"אז מה. עם הקסמים האישיים שלי שאני אפעיל עליה-”
"קסמים אישיים?!” צחקתי עליו
"כן. תראי איזה חתיך אני!” הוא אמר ותוך שנייה שלף מראה, ספריי לשיער, ומסרק.
טוב נו. הוא כן חתיך, אבל.. היא בת 17!!
"רציני? מסרק מראה וספריי לשיער?” גיחכתי
"פלא שאני נראה יותר טוב ממך?” הוא שאל וצחק עלי. החלטתי להבליג ולסתום.
"הגענו" אבא אמר וחנה
"מגניב!” דילן יצא מהר החוצה מהאוטו עם המזוודות שלו.
נאנחתי והוצאתי את שלי
"הכל יהיה בסדר. אל תדאגי" אבא ניסה לעודד אותי
"אני בסדר" סיננתי בכעס ונכנסתי לבית שלהם.
"שלום" ג'מה קפצה עלי
"היי" צחקתי
"אני אראה לך את החדר שלך! בואי!” היא תפסה בידי ומשכה אותי למעלה
"זה החדר שלך. ליד החדר של הארי. בקומה למעלה זה החדר של ההורים ובקומה למטה החדרים שלי ושל דילן ומלטה-למטה זה הסלון והמטבח" היא חייכה והשאירה אותי עומדת בכניסה לחדר
זה חדר לבן וגדול. חלון מעל למיטה, שידה, ארון ענק, שולחן, שידה ליד המיטה, ושטיח.
זרקתי את המזוודות שלי והתחלתי לפרוק. התחלתי עם המזוודה של הבגדים.
הוצאתי ערמות והתחלתי לסדר אותם בארון.
"שלחו אותי להגיד לך שהארוחת ערב בעוד חצי שעה אז תתכונני" הארי עמד בכניסה לחדר שלי ואמר מהר
"תודה?” לא הבנתי מה הוא רוצה ממני
"יופי. אז אל תגידי שלא אמרתי לך.” הוא אמר והסתובב כדי לצאת מהחדר שלי
"מה הבעיה שלך?” שאלתי אותו בכעס
"מה הבעיה שלי?” הוא שאל ושלח לי מבט ארסי
"אני זו שאמורה לא לסבול אותך!! לא אתה אותי!! ותאמין לי שאני גם ככה לא רוצה להיות פה-”
"יופי! כי גם אני לא רוצה אותך ולא את אח שלך פה, ואבא שלך בחיים לא יחליף את אבא שלי!!” הוא התעצבן יותר
"אבא שלי יחליף את אבא שלך?!?!?! אתה עוד רואה אותו!!! אתה צריך להגיד תודה שהם נפרדו!!!” כלכך התאפקת לא להרביץ לו
"אז מה?! גם שלך!!”
"לא נכון!! שלי נפרדו לעולמים!!! אני בחיים לא אראה יותר את אמא שלי!! לא הבנת את זה עדיין!?”
"בטח נמאס לה ממך" הוא גיחך ואני התקרבתי אליו
"אתה היצור הכי דוחה שפגשתי בחיים שלי" אמרתי והתאפקתי לא לבכות
"זה הדדי" הוא זרק ויצא מהחדר
"אתה לא מכיר אותי בכלל" מלמלתי וטרקתי את הדלת ונעלתי אותה, והתיישבתי על הרצפה. רק אז יכולתי לבכות בשקט.
~~~
"הארי. תעביר את המלח" אמרתי בפעם המיליון והאידיוט לא הקשיב לי. הוא היה עסוק יותר מדי באייפון שלו
"הארי!” איבדתי את סבלנותי
"מה?” הוא התנער
"מלח!”
"אה. למה לא ביקשת קודם?”
"מטומטם"
"לאאאא ואת"
"הארי תסתום. אתה האח החורג הכי גרוע בעולם ואם זה היה תלוי בי-” התחלתי לומר לו ואז נפתחה הדלת
"שמעתי צעקות?” אן נכנסה עם אבא מחובקת
"לאאאאאא שאנחנו נריב? אנחנו מתים אחד על השני!” חייכתי את החיוך הכי ענקי ומזוייף שהיה לי וצבטתי את הארי ונתלתי לו על הכתף
"כן! איי!” נפלט לו ואני הבאתי לו מרפק
"אנחנו סבבה. רק משחקים" הוא סינן בכעס והסתכל עלי
"כן. רק משחקים" סיננתי בעצבים גם לעברו
ההורים שלנו הסתכלו אחד על השני והחליפו מבטים מבולבלים
גם אני והארי התחלנו להחליף מבטים וחייכנו כמה שיותר מהר אליהם.
הארי תפס אותי, הניח אותי על הכתף שלו ורץ איתי למעלה.
הוא נכנס לחדר שלו, זרק אותי על המיטה שלו, מתנשף.
"מזה היה? מטומטם" אמרתי שוב וקמתי מהמיטה.
"אנחנו חייבים להתחיל להסתדר" הארי אמר
"אני הולכת" אמרתי לו ויצאתי מהחדר מהר
"לא! אמבר! חכי.” הוא עצר אותי
"הארי.”
"מה?”
"תשחרר אותי!!”
"לא! לא לפני שנדבר"
"אתה גורם לזה להיראות כאילו אנחנו זוג שרב ואז זרקתי אותך, ואז אתה מנסה להחזיר אותי אליך"
הוא עזב אותי מהר
"איכס! ישלי חברה" הוא אמר מתגאה ושוב התחיל להתעסק עם האייפון שלו
"אה. חברה מה? או שזה סתם סטוץ?” ליגלגתי
"סטוץ? מה פתאום?! זה אמיתי"
"כן בטח. כמו שהיה גם עם אנה,שרלוט, אנג'לינה, נינה-”
"אוקי הבנתי! והפעם זה אמיתי!”
"אוקי. מה שתגיד"
"אפילו אם זה סטוץ, לי לפחות יש חברה" הוא לגלג עלי
"הארי תסתום! אני יותר מקובלת ממך ו-”
"אה באמת? זה לא נראה ככה" הוא הוציא לי לשון ואז פשוט הורדתי לו סטירה. חזקה.
הוא היה בשוק והשארתי עומד ככה המום בפתח החדר שלו בזמן שדילגתי לחדר שלי.