Stuck In The Moment פרק 21

הוא וויתר ויצא מחדרי. ניערתי את התיק שלי, מחפשת אחר האייפון שלי והכרטיס ביקור שסטייסי הביאה לי נפל מהתיק. הרמתי אותו ובחנתי אותו
'מממ.. מרטין ג'וניור…' חיפשתי בגוגל
הוא החתים כמה אנשים מפורסמים, אממ.. הוא נראה… בסדר, הוא לא כזה זקן, והוא נראה ממש נחמד,
ואין עליו משהו אחד לא טוב אפילו לא באתר רכילות.
"אמממ.. מרטין?” שאלתי כשענו לי לטלפון
"מדבר. עם ישלי העונג?” הוא צחק לתוך הטלפון
"אממ… א.. אמבר. אמבר נייט" ניסיתי להרגיע את דפיקות הלב שלי
"מצטער. רק השם משפחה מצלצל לי מוכר" הוא התנצל
"אני הרקדנית מהאקס פאקטור. המורות שלי לריקוד נתנו לי את הכרטיס שלך ואמרו לי ש-”
"נכון!” הוא קרא
"אז התקשרתי" פלטתי צחקוק
-נקודת מבט של הארי-
נעמדתי מאחורי הדלת של החדר של אמבר. התכוונתי לפתוח אותה אבל עצרתי כששמעתי שהיא מדברת בטלפון. שמעתי אותה צוחקת והצצתי דרך חור המנעול. היא שכבה על המיטה שלה ומתעסקת עם שערה
"אז קבענו למחר?” היא שאלה והחיוך שהיה לה על הפנים נמחק לאט
"אבל… אתה יודע מה? זה רעיון נהדר" החיוך חזר לה לפנים
"אז אם הבנתי נכון, אם הכל ילך כמו שצריך, אני אחתום על חוזה, ואני אעבור לארצות הברית?” היא צחקה בהתלהבות
רגע מה?? היא עוזבת?? היא הייתה רצינית?? היא תעזוב?? לא! היא לא יכולה!!
היא ניתקה את השיחה ומיהרתי להיכנס לחדרה
"אמבר. אני אוהב אותך. בבקשה. אל תעזבי. בבקשה" התחננתי אליה
"מה לא הבנת במשפט: אני לא מדברת איתך?!”
"כרגע דיברת" התחכמתי איתה
"אוח!!!” היא צרחה בכעס
"די נו אמבר-”
"הארי תצא מפה. עכשיו.” היא קמה מהמיטה שלה והצביעה לי על כיוון היציאה מהחדר שלה.
"את יודעת מה? נמאס לי לריב איתך. נמאס לי לרדוף אחריך. נמאס לי ממך. הלוואי שאפעם לא הייתי פוגש אותך" אמרתי לה ואחרי שנייה התחרטתי
"סופסוף אנחנו מסכימים על משהו!” היא חייכה חיוך מזוייף
היא אמרה את זה בדיוק שהתכוונתי להתחרט בקול על מה שאמרתי לה.
"איך את שונאת אותי כלכך? מה כבר עשיתי? איך כל דבר שאני אומר או עושה פוגע בך ככה??” לא הבנתי את העניין הזה
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר" היא הסמיקה והתחמקה
"נו באמת!! את לא בכית כבר כלכך הרבה זמן ובכל הפעמים שבכית הם היו בגללי!!”
"ואתה מתגאה בזה?!?!?” היא התעצבנה
"לא. אני מנסה להבין. ואת יודעת מה? הבנתי את זה בדיוק עכשיו" התקרבתי אליה עם חיוך מרוח על פניי
"מה הבנת?” היא סיננה
"שאת אוהבת אותי. בגלל זה כל דבר שאני עושה פוגע בך יותר מכל אחד אחר." אמרתי לה ויצאתי מהחדר שלה, משאיר אותה המומה, בוהה בדלת.
GOOD JOB HARRY!!!
-נקודת מבט של אמבר-
'את אוהבת אותי' מה?? מאיפה הוא הביא את זה?? איך הוא.. לא יכולתי להישאר ככה בחדר והחלטתי ללכת לחדר שלו
"היית מת שאני אוהב אותך" התפרצתי לחדרו והוא גיחך מהאמירה הזו שלי
"עצם זה שכלכך אכפת לך מה אני חושב זה אומר ש-”
"אני לא אוהבת אותך!!!” צרחתי מחדש כועסת
"את כן. זה מרוח לך על כל הפרצוף" הוא צחק
"אני.. אני שונאת אותך!!!” צרחתי בכעס וחזרתי לחדר שלי
אופ עם הילד הזה. שיכחד. שיתפגר. ש-אוח!!! למה אני משקיעה בו כלכך הרבה מחשבה???
הדלקתי את המחשב שלי וראיתי כמה סרטים עד שנרדמתי