Stuck In The Moment פרק 19

"אה" העיניים שלו דמעו מחדש
"אני מצטערת" ניסיתי להחזיק את הדמעות שלי
"תסלחי לי רגע.. אני יוצא" הוא מלמל ויצא החוצה מהחדר שלי. נשמתי נשימה עמוקה וניסיתי להעלים את הדמעות שהיו בעיניי.
"חכי רגע" הוא הסתובב ונכנס לחדר שלי בחזרה
"מה?” התבלבלתי
"אם את אמרת, שאת לא מרגישה אלי כלום,” הוא התחיל לומר והתיישב לידי
"אז..?” שאלתי אותו כשראשו התקרב אלי מחדש. אופפ הוא עומד לנשק אותי. נמאס לי כבר לדחות אותו.
נמאס לי כבר להעמיד פנים. אני רוצה כבר שוב את השפתיים האלו על שלי!!
"אמבר?” שמעתי פתאום את קולו של מייקל והרמתי קצת את ראשי והבחנתי בו
"מה.. אתם עושים?” הוא הסתכל עלי ועל הארי במבט מוזר
"סתם.. היה לה פה ריס אז העפתי אותו" הארי הסביר לו רגוע ונעמד
"תרגישי טוב אחות" הארי חייך אלי ופרע את שערי
"ביי הארי. תודה" החזרתי לו ומייקל התיישב לידי
"את לא יודעת כמה דאגתי לך!!” מייקל אמר לי
"מייקל אני בסדר.. סתם איזה ווירוס מטומטם" צחקתי, מרגיעה אותו
"בואי הנה" הוא משך אותי אליו מדגדג אותי
"אני לא יכול להתאפק. לא נורא. גם אני אהיה חולה" מייקל אמר לי ולפני שהספקתי להתנגד הוא נישק אותי מהר ובתשוקה.
"אבל מייקל!! עכשיו הלשון שלך מלאה בחיידקים!!” צחקתי
"מה אכפת לי? זה החיידקים שלך" הוא אמר ונישק אותי שוב
מזווית העין ראיתי את הארי שעומד בכניסה לחדר, עם מבט שבור על פניו.
עצמתי את עיניי, מניחה את ראשי לאחור. מנסה להעלים את המבט הזה של הארי מראשי.
"אמבר? הכל בסדר?” מייקל שאל אותי
"סתם.. כואב לי הראש..” מלמלתי מניחה את ידי על המצח
"שאני אלך?” הוא שאל אותי מודאג
"לא! תישאר איתי!!” קראתי
"לקרוא לרופא?”
"לא!! תשב לידי!!” צחקתי
"בטוח? את נראית קצת חיוורת" הוא אמר ונשכב לידי
"כן!!” צחקתי וחיבקתי אותו
~~~לאחר חצי שנה~~~
"אתן מוכנות בנות?” ניקול שאלה אותנו לפני שעלינו על הבמה בX פאקטור
אני עמדתי בצד חוזרת על התנועות של הריקודים שלנו.
"היי" הארי חיבק אותי מאחור (חיבוק ידידים כזה)
"היי! אתה עולה עכשיו?” שאלתי אותו
"כן. למה? מתי את מופיעה?” הארי שאל אותי
"עכשיו. מתי אני אכיר את שאר הבנים שב-וואן דיירקשן?” צחקתי
"אולי עוד מעט" הוא צחק
"אני צריכה ללכת ביי הארי" אמרתי לו ונפרדנו
התחילה המוזיקה ועלינו לבמה. כשהם התחילו לשיר התחלנו לרקוד והשיר נגמר הם נשארו שם ואנחנו ירדנו מהבמה.
"אמבר!” מיילי קראה לי ומשכה אותי הצידה
"מה?”
"דבר ראשון, רקדת ממש טוב והמלצנו עליך לאיזה סוכן, והוא התלהב ממך ו-”
"מה??” צרחתי
"לא רצינו לספר לי כי לא רצינו שתלחצי" צ'לסי הסבירה לי
"והוא רוצה אותך!! הוא רוצה אותך לרקוד בתוכניות טלוויזיה ו-”
"מה????” כמעט התעלפתי
"תירגעי!! זה הכרטיס שלו. תגידי לאבא שלך להתקשר אליו.” סטייסי ניסה להרגיע אותי ודחפה לי לתיק את הכרטיס ביקור שלו
"אנחנו סומכות עליך. אל תאכזבי אותנו, ומקוות שתצליחי. אנחנו כבר נדבר איתך מחר" ניקול סיכמה את השיחה והתקשרתי בידיים רועדות לאבא שלי שיבוא לקחת אותי
'פאק. איך שכחתי שהוא לא בבית?? שוב!! וגם אן. וגם ג'מה. וגם דילן. למה הם אפעם לא בבית?!' התעצבנתי והחלטתי לחכות להארי. הוא עדיין היה על הבמה והנחתי שזה ייקח לו עוד קצת זמן.
"אני חוזרת איתך.” סימסתי לו מהר והוא החזיר לי תשובה אחרי 20 דקות בערך
"מצטער… אני אגיע כבר יותר מאוחר הביתה. ישלי משהו לעשות" הוא פתאום סימס לי ורציתי לחנוק אותו.
אני מחכה לו פה כמו מטומטמת והוא מודיע לי עכשיו???
הלכתי לתחנת אוטובוס הקרובה ועליתי על האוטובוס שהיה שם. התיישבתי באחד המושבים, וחיכיתי עד שהאוטובוס יגיע לתחנה שלי, וכשהוא הגיע ירדתי ממנו והתחלתי ללכת ברגל הביתה.
בדיוק התחיל לטפטף והרחוב היה מוצף מהסערה שהייתה לפני כמה ימים. מכונית דיי מוכרת עברה לידי
והשפריצה עלי את כל המים שהיו כביש. בעצם, הלוואי שאלו היו מים. זה היה בוץ. צרחתי בכעס והתחלתי לרוץ לכיוון הבית. כשהגעתי לבית ראיתי בחנייה את האוטו של הארי, ועוד אוטו של מישהו.
"ידעתי!! האידיוט הזה השפיץ עלי!!” מלמלתי בכעס ופתחתי את הדלת.
באתי לצרוח את שמו של הארי, שירד לפה עכשיו ולהתחיל לכפכף אותו אחרי מה שהוא עשה לי, אבל,
שמעתי מישהי אחר צורחת את שמו. הייתי ממש מופתעת, ועליתי למעלה בשקט. נעצרתי ליד החדר של הארי ושמעתי קול מוכר אומר:
"דיי הארי!! תפסיק כבר!!”
"להפסיק מה?”
"תפסיק כבר לדגדג אותי!!” מי שהייתה איתו צחקה
פאק. מי זו? למה הקול שלה כלכך מוכר לי?? הצצתי דרך חור המנעול וראיתי את…
נפלטה לי צרחה חלושה וכיסיתי מהר את פה בעזרת כף ידי
נכנסתי לחדר ונפלתי על המיטה
"קרוליין פלאק??? מה היא עושה פה????” לא הצלחתי לצאת מההלם
"מייקל? א.. איפה אתה?” התקשרתי למייקל מהר
"אני בבית למה?” הוא שאל אותי
"מצויין. אני בדרך אליך" מלמלתי לו וניתקתי לו
אירגנתי לי תיק, החלפתי בגדים ומיהרתי לצאת מהבית. אני אוותר על התענוג לשמוע אותה צורחת. וגונחת. איכס. אידיוט. עם מישהי בת 30 ומשהו??? אתה בן פאקינג 17!!! יצאתי החוצה לרחוב, נתקלת בכמה פאפרצים. מה הם עושים שם?
"את ראית את קרוליין פלאק??” הם שאלו אחוזי טירוף
"לא.” אמרתי בלי לחשוב
"ואת הארי סטיילס?”
"לא מכירה אותו" הפעם הייתי מודעת למה שאמרתי, והתכוונתי לזה.
התחלתי ללכת לכיוון הבית של מייקל.