Stuck In The Moment פרק 13

הראשים שלנו התקרבו יותר ויותר ו-
סופסוף התנשקנו. זה סופסוף קרה!
השפתיים שלנו נעו באותו קצב. הן כאילו השלימו אחת את השנייה. (ככה אומרים? חחחחחח)
הידיים שלו החליקו על גבי והוא נפל לאט לאט אחורה עד שהוא נשכב על המיטה שלי, ואני הייתי מעליו,
ולא הפסקנו לשנייה את הנשיקה. היא הייתה מושלמת. האצבעות שלי עברו על החזה שלו,
וציירו דברים לא ברורים.
אבל אז- שמענו דלת נפתחת.
קמתי מהר מהארי מתנשפת, והוא הביט בי המום, חסר אוויר.
היה לנו כמה שניות עד שהיו מגיעים לקומה למעלה, לאיפה שהיינו, אז הקמתי מהר את הארי מהמיטה שלי
והוא יצא החוצה ובדרכו אסף את הקופסא ונכנס איתה מהר לחדר שלו.
אני נשכבתי על המיטה והתעסקתי מהר עם הלפטופ שלי.
"אמבר!” דילן הבהיל אותי כשהוא נכנס לחדר שלי
"מה את רוצה אידיוט?” סיננתי בכעס לעברו, הייתי בלחץ מטורף. פחדתי שאם הוא רק יסתכל לי בעיניים הוא ידע. פחדתי להרים אליו מבט. הייתי בכזו פאניקה.. הייתי בטוחה שזה רשום לי על המצח, וכל אחד שיסתכל עלי מיד יידע..
"אבא אמר ש-” הוא התחיל לומר ואז הסתכל עלי וסתם.
"מה? אבא אמר מה?”
"שאממ.. תגידי, למה השיער שלך פרוע?” הוא הסתכל עלי במבט מוזר
"כי עכשיו קמתי. ישנתי כל הזמן הזה. דאא" אמרתי לו מהר
"אבא אמר שתתקשרי אליו ואני הולך לישון אצל חבר אז ביי.” הוא אמר מהר ונכנס לחדר של הארי.
הייתי בשקט כי רציתי לשמוע על מה הם מדברים..
"עצבנת אותה כבר?”
"כן"
"מה שלימדתי אותך עבד?”
"כן היית חייב לראות אותה" הארי צחק אבל שמעתי בקולו שהוא לחוץ
"נו כבר הארי.. נו כבר!! תבריח אותו מפה!” לחשתי ואחרי כמה דקות דילן יצא ונעל את הדלת.
התקשרתי לאבא שלי
"אמבר! הכל בסדר?”
"כן. דילן אמר שאתה צריך לדבר איתי"
"כן.. הסערה הפילה עמוד חשמל שחוסם את הכביש אז אנחנו נתעכב וכנראה נחזור מחר.. יש כסף בחדר שלנו בשידה שליד המיטה שלנו. במגירה השלישית או הרביעית.. תזמינו לכם אוכל" אבא שלי אמר והבחנתי בהארי שעמד בכניסה לחדר שלי מבולבל.
"אוקי. נדבר. ביי" אמרתי ומיהרתי לנתק
הארי נכנס והתיישב על המיטה שלי לידי.
"מה זה היה?” הוא פלט והסתכל עלי מחכה לתשובה
"אל תסתכל עלי ככה!! לא רק אני התחלתי עם זה!!”
"אבל לא דיברתי רק על זה. אני רוצה הסברים למה שקרה מקודם. למה התפרקת ככה?”
"אני לא יודעת..”
"למה ניסית להתאבד?!”
"כי אתה ביקשת ממני!!”
"לא. אני לא. אני רק ביקשתי ממך שתלכי לאמא שלך ו-”
"נו?!”
"מה נו?! לא יכולת לקחת מונית? אוטובוס? משהו?”
"לאן??? לגן עדן?” צעקתי עליו
"מה??”
"אמא שלי נפטרה הארי.” אמרתי מהר
"מה?! אני כלכך מצטער.. אני לא ידעתי. באמת!”
"תיארתי לעצמי…” חייכתי בעצב
"ולדבר השני… מה זה היה?”
"אני לא יודעת!”
"אבל זה היה מדהים" הוא חייך ואני הסמקתי
"די. אל תדבר על זה בכלל! אסור לנו. זה היה מוזר. זו טעות!” התעקשתי
"לא נכון! אנחנו אחים חורגים. אין בנינו קשר דם" הוא אמר בידענות
"ואיך ההורים שלנו יגיבו? והחברים שלנו? הילדים בבצפר?”
"הם לא חייבים לדעת" הוא חייך וקרץ לי
"אתה אידיוט"
"את יודעת מה גיליתי?”
"מה?”
"שאני אוהב אותך.” הוא אמר ואני הבטתי בו המומה
"אבל הארי! זה יהיה טעות!! מה אתה לא מבין באסור ל-” התחלתי לומר והוא ריסק מהר את שפתיו על שלי
וככה בלי לחשוב יותר מדי מצאתי את עצמי על הגב ואת הארי רוכן מעלי ומנשק אותי.
היו לי כמה שאלות באותו זמן..
למה אני לא מעיפה אותו ממני.
אני באמת נהנת מזה??
זו טעות? זה נכון?
גמאני מאוהבת בהארי??
ומשום מה השאלה הרביעית יותר העסיקה אותי. כי הייתי די בטוחה שאני יודעת את התשובה.
אבל רציתי להכחיש. לא רציתי לענות עליה.