Stuck In The Moment פרק 12

"את??? את עשית לי את זה?? למה?!” הוא קם מהמיטה שלו והתקרב אלי. הוא נראה כועס.
"כי אתה אידיוט. אתה צריך להודות לי. במקום לצרוח עלי" אמרתי לו בכעס
"להודות לך?!?! אני עמדתי לשכב איתה!!”
"אתה בן 16!!!” התעצבנתי עליו
"אז??”
"אז??? מה אתה דפוק??? אתה לא מכיר אותה בכלל!!! אתה לא יודע מה השם משפחה שלה!! אתה יודע איזה שם יצא לך בבצפר אם היית שוכב איתה?!?! אמא שלך הייתה הורגת אותך!!” צרחתי עליו בעצבים.
"מה אכפת לך ממני?! למה את דואגת לי בכלל?!” הוא התקרב אלי יותר ואני הלכתי אחורה
"כי אתה אח שלי" אמרתי לו בשקט והנחתי את ידי על כתפו
"לא אני לא!! אני האח החורג שלך, ולא אמור להיות לך אכפת ממני!” הוא התעצבן יותר והעיף את ידי ממנו
"אני מצטערת" מלמלתי והלכתי עוד צעד אחורה
"יופי זה לא יעזור לי עכשיו.” הוא אמר ואפילו לא הסתכל עלי. אז יצאתי מהחדר שלו.
נכנסתי לחדר שלי ונעלתי את הדלת. שמעתי אותו נאנח ודופק לי בעדינות על דלת החדר.
"אמבר?” הוא שאל בשקט
"מה?” שאלתי אותו ופתחתי את הדלת.
"את תוכלי לעשות לי טובה?” הוא התחיל לשאול ונכנס לחדר שלי והתיישב לידי על המיטה.
"מה?”
"את תוכלי.. ללכת לאמא שלך?”
"מה?!?!” הזדעזעתי
"כן.. אני רוצה להיות פה לבד. עם מישהי. ולא נראלי ש-”
"כן. ברור.” בלעתי את הדמעות ופתחתי את הדלת של החדר שלי וסימנתי לו לצאת.
הוא לא אמר כלום ויצא.
חתיכת אידיוט!! שונאת את הילד הזה!! איך הוא מעז בכלל?!?! התחלתי לבכות לתוך הכרית.
כמה זמן לא בכיתי… אפילו בהלוויה של אמא שלי לא בכיתי. זה לא שלא רציתי. לא יכולתי.
לא עיכלתי עדיין שזו אמא שלי. האמת שאני לא חושבת שבכלל נשמתי באותו הרגע. לא הגבתי לסביבה.
אז הפעם האחרונה שבכיתי הייתה לפני שנה וקצת וזה היה בבית חולים כשהיא נפטרה. אני חושבת.
אבל.. אני לא מאמינה. לא בכיתי בהלוויה של אמא שלי, ובגלל ילד מפגר שאני תקועה איתו, אני בוכה?!
מה עובר עלי?! זה כלכך לא בסדר. בהרבה רמות.
נשכבתי על הגב והבטתי בתקרה והמשכתי לבכות. שמתי לב שאינלי שליטה על הדמעות שלי.
ניסיתי להפסיק אותן אבל לא יכולתי. פתאום הדלת נפתח והארי נכנס.
"את בוכה???” פיו נפער והוא בהה בי
"לא" אמרתי לו מהר ומחקתי את הדמעות
"את כן. למה? בגלל מי?” הוא שאל והתיישב לידי
"בגללך..” מלמלתי והתיישבתי
"בגללי?!” הארי היה מופתע
"כן.. אתה שאלת אם אני יכולה ללכת לאמא שלי"
"ומה לא היה בסדר בזה?” הוא לא הבין
"אה כן הארי?! אז אינבעיה! אני אלך לאמא שלי עכשיו!!” קמתי מהר מהמיטה וניגשתי לארון התרופות והוצאתי משם קופסאת כדורים. וחזרתי לחדר והרמתי את בקבוק המים שלי שהיה מונח על שולחן שלי.
"מה את עושה!?” הוא נבהל, קם, ונעמד מולי.
"מצטרפת לאמא שלי" מלמלתי בשקט וניסיתי לפתוח את הקופסא
"מה את עושה?!?!” הוא ניסה לחטוף לי אותה והתחלנו לריב עליה
"תביאי לי את זה" הוא הורה עלי
"לא רוצה" אמרתי לו וניסיתי שוב לפתוח אותה אבל הוא היה מהיר ממני וחטף לי אותה
"הארי תחזיר לי!!”
"לא! מה את מנסה לעשות ולמה?!”
"אני הולכת לאמא שלי!! אתה ביקשת ממני!!”
"מה?!” בחיי שהוא אידיוט.
"הארי תחזיר את זה!” צעקתי עליו וניסיתי לחטוף את הקופסא
הוא הדף אותי אחורה והעיף את הקופסא למחוץ לחדר שלי, סגר ונעל את הדלת.
קמתי מהר מהרצפה וניסיתי להזיז אותו מהדלת, אבל הוא נשאר שם.
התחלתי לחבוט בו בחזה אבל הוא נשאר עומד שם, מגן על הדלת, סובל בשקט.
התחלתי לבכות מחדש ונפלתי על הרצפה. נמאס לי ממנו נמאס לי מהכל!!
הוא התיישב על הרצפה לידי ועזר לי לקום. הוא הוביל אותי למיטה שלי והתיישבתי עליה, הוא התיישב לידי
"הארי..” התייפחתי לתוך הכתף שלו והוא חיבק אותי מאחור
"אל תדאגי… אני פה ואני אשמור עליך.” הוא אמר וליטף את גבי.
הידיים שלי חיבקו את צווארו והמשכתי לבכות לתוך כתפו.
"קחי" הארי הרים את ראשי והגיש לי טישו. ניגבתי את הדמעות, והבטתי בו.
הסתכלתי לתוך העיניים הירוקות שלו וראיתי שהוא גם, מביט בי. אז הורדתי מבט והסתכלתי למטה.
הוא מחק עם אגודלו כמה דמעות שהיו על הלחי שלי, ואני הנחתי את ידי על החזה שלו. איפה שהלב שלו.
הוא הרים את סנטרי אליו ושוב הבחנתי בעיניים הירוקות האלו שנעצו בי מבט. שוב.
הראשים שלנו התקרבו יותר ויותר ו-