STRON פרק -3- דם פגישה מוזרה וסוד

STRONG -3-
הגענו לשיעור אומנות ואני רעדתי.
"הכל בסדר" שאל ואני הנהנתי ומילמלתי 'כן' בשקט.
"אוקי תלמידים כולם לצייר מה שבא להם" אמרה המורה המחליפה.
ישבתי מול הנייר הריק ולראש עולים רעיונות מה לצייר.
התחלתי לריב עם התת מודע שלי.
'לצייר'
'לא לצייר'
'לצייר'
בלי ששמתי לב גם הראש שלי זז פעם כן פעם לא.
"רציני עכשיו לאב, הכל בסדר" שאל ואני הנהנתי בראשי לוקחת את המכחול.
רעדתי ועצמתי את עיני בחוזקה.
התמונה היחידה שהייתה בראשי היה ההורים שלי.
פתאום המכחול נפל מידי והשפריץ צבע אדום על הדף הלבן, התרחקתי מהר נזכרת בדם שהיה על הקירות.
"זואי" קול מרוחק קרא לי.
"זואי" אמר חזק יותר הקול. סובבתי את ראשי במהירות לכיוונו של טום וחזרתי למציאות.
"אני חייבת ללכת ניתראה בבית" אמרתי וברחתי מהכיתה. המורה אפילו לא שמה לב היא ישנה על השולחן.
הברזתי חוזרת הביתה רואה את ג'ינה מנקה את המטבח.
"זו מה קרה יפה" היא שאלה ואני פשוט נפלתי לזרועותיה בוכה.
סיפרתי לה כל מה שקרה בשיעור אומנות.
"הכל יהיה בסדר" ג'ינה לחשה לי.
"מחר יום שבת את זוכרת מה עושים" היא שאלה ואני הנהנתי.
"זה היום האהוב עלי בכל העולם" אמרתי והיא צחקה.
"עכשיו לכי תתארגני לעבודה עוד שעתיים חמש ואת עוד צריכה לאכול" היא אמרה ואני הנהנתי.
שהיתי באמצע המדרגות ניזכרתי במשהו.
"אני וטום ביחד" צעקתי אליה וניכנסתי לחדר.
"מזל טוב" קולה נישמע בכל הבית.
התישבתי מול הטלויזיה עם צלחת מלאה בפסטה.
העברתי ערוצים עד שנעצרתי על ערוץ חדשות הדיבור.
"אז אתן מוכנים לקראתם של הלהקה הכי טובה בעולם" קולו של המנחה הדהד בסלון.
"וואן דיירקשן באים חזרה הביתה להופעה אחרונה לפני סיום סיבוב ההופעות שלהם" אמר ואני נזכרתי שהבית שלהם זה פה בלונדון.
"או מי גאד" אמרתי והתחלתי לקפוץ משמחה.
"ג'ינה ג'ינה" צעקתי והיא באה מהר.
"וואן דיירקשן באים להופעה בעוד יומים פה בלונדון" צעקתי והיא צחקה.
"אני ישתדל להשיג לך כרטיס מתוקה" היא אמרה ואני הנהנתי וחיבקתי אותה חזק.
דינג דינג דינג
נישמע ברחי הבית.
"מלודי הגיעה ביי" אמרתי לג'ינה ונישקתי את הלחי שלה.
יצאתי החוצה ואני ומלודי ניכנסנו למכונית שלה.
"ואו ילדה את ניראת יותר שמחה מאשר בשיעור קודם" מלודי אמרה.
"כן הלהקה שאני הכי אוהבת מגיע לפה להופעה" אמרתי והיא צחקה.
"מי" היא שאלה ואני סיפרתי לה הכל על וואן דיירקשן והיא כמעט נירדמה במהלך הנסיעה.
הגענו לחנות מסדרות כמה מדפים ואז מתישבות בקופה.
היה רעש של פעמון הדלת ולא תרחנו אפילו להסתכל מי זה היה.
"אני הולכת לסדר את תא ההלבשה" אמרתי והלכתי רואה את תא ההלבשה מבולגן בחולצות ומיכנסיים של נייק.
"היי הלהקה הזאת שאת אוהבת" צעקה לי מלודי .
"וואן דיירקשן" שאלתי .
"כן, את לא מהבנות האובססיות אליהן נכון" היא שאלה.
"אממ לא אני לא רוצה להתחתן עם אחד מהם עם זה מה שאת חושבת, אני אפילו לא רוצה להיות גיירלפריינד שלהם" אמרתי וקיפלתי את הבגדים.
"עם אני אי פעם יפגוש אותם אני ירצה להיות החברה הכי טובה שלהם כזאת שהם יספרו לה סודות ויסמכו עליה, אני לא רוצה להיות חברה חברה של אחד מהם" אמרתי ויצאתי מהתא.
"אבל עם אני יראה אותם אני יצרח כי הם איידולים מושלמים" אמרתי והרמתי את ראשי מהחולצות.
הם נפלו והתבלגנו על הרצפה שוב.
"מלודי אני מדמיינת" שאלתי בשקט והיא צחקה.
"היי" קולו הצרוד של הארי אמר ואני כמעט התעלפתי.
"אני לא מסוגלת לצרוח" אמרתי ונפלתי על הרצפה והארי תפס אותי .
"אני מצטער" הוא מלמל.
"לא זאת לא אשמתך" אמרתי ומהר התיצבתי.
"הארי מה לוקח כל כך הרבה זמן למדוד" קולו של לואי הדהד בחנות.
"אוי אלוהים אדירים גם הוא פה" שאלתי בשקט ורואה את לואי מסתכל עלי ועל הארי שהוא מחזיק אותי מהמותנים.
"הארי אני מסתובב לרגע וככה אתה בוגד בי" לואי שאל וצחקוק נפלט מפי.
"לארי" גילגלתי את עיני ולואי פתח את פיו לצורת 'O'.
"זואי אני דיירקשנית" אמרתי ולואי חייך.
"ועוד לא צרחת, ואו שיא" אמר זאין שבא מאחורי לואי.
"עם עוד אחד יבוא אני עלולה לצרוח" אמרתי שמה את ידי על המצח ועוצמת עיניים.
"אופסס" עוד קול פתחתי את עיני רואה מולי את כל החמישה.
"אוקי עדין כלום לא יוצא מהפה שלי" אמרתי ונישענתי על הקיר.
"רגע אני צריכה לעקל את זה" אמרתי עוצמת עיניים וחושבת רגע.
אני רואה את וואן דיירקשן מולי מחיכים אלי וצוחקים .
"אוקי אני חולמת אבל לעומת שאר החלומות שלי זה לא מלא בדם" מילמלתי חזק מידי.
"דם" שאלה מלודי עם מבט דואג.
"אמ לא אמרתי דג" אמרתי וניסיתי לצאת מזה.
לא סיפרתי לאפחד על מה שקרה להורים שלי אפילו לא לטום.
"אני שמעתי בברור שאמרת דם" אמרה מלודי והסתכלה עלי עם עיניים גדולות
"אוקי כן אמרתי דם" אמרתי והשפלתי את ראשי.
התכופפתי והרמתי את הבגדים שנפלו, הלכתי בשקט וסידרתי אותם על המדפים.
"לא ככה דימינתי את הפגישה הראשונה שלי איתכם" מילמלתי מסתובבת לראות אותם נועצים בי מבטים.
"זו ספרי לי על מה את חולמת" מלודי התקרבה אלי והדמעות שלי כבר רצו לצאת מהעיניים, עם אני יתן להן הם ימלאו את החנות בים של דמעות.
(-הערת הכותבת- "ים של דמעות בשתי עיניי….." רק אני התחלתי לשיר?)
"על ההורים שלי" מילמלתי נופלת לזרועותיה ובוכה.
"מה קרה לההורים שלך" היא שאלה ואני משכתי באף.
"רצחו אותם" מילמלתי וראיתי את עיניהם של הבנים נפתחות בתדהמה.
סיפרתי להם הכל
כל מה שקרה מהרגע שניכנסתי לבית.
אחרי שניגבתי את הדמעות וסידרתי את האיפור הבנים נתנו לי חתימה וחיבקו אותי.
"הבאתי מקדונלדס" שמעתי את קולו של טום.
"קאפקייק" צעקתי וקפצתי עליו.
"מה את החלטת שקוראים לי קאפקייק" שאל, אני צחקתי והינהנתי.
"אוקי מאפיין" אמר ואני עוד יותר צחקתי.
"מה מצחיק" שאל ואני הסתובבתי לראות את הבנים מסתכלים עלינו מוזר.
"זוכר את הלהקה שסיפרתי לך עליה" שאלתי והוא הינהן.
"אז יש דיירקשניות שחושבות שהבנים ביחד יעני הומואים ויש את השנים האלה שקוראים להם ליאם וזאין וביחד זה זיאם מאפיין" אמרתי והתנשפתי מצחקקת.
"לא ידעתי שיש גם שם משפחה" שמעתי את זאין.
"היי זה אלה מהפוסטרים שלך" אמר טום.
"כן לאב" אמרתי ונישקתי את שפתיו.
"אוקי תחליטי ילדה או המקדולנדס או טום" אמרה מלודי וכולנו צחקנו.
"אממ מזל שהבאתי יותר מידי לא ידעתי מה את אוהבת" אמר טום והראה שבע שקיות מקדונלדס.
(-הערת הכותבת- פרסומת סמויה למקדונלס חוחוחוחו-)
"יאי אני רעב ופול אמר שנישאר פה עוד שעה" אמר נייל.
"אהה בגלל זה היו מלא ילדות צורחות ופאפארצי בחוץ" שאל טום והניח את השקיות על אחד הדלפק.
"כן איזה מעריצה מצאה אותנו מסתובבים פה אז ישר הכניסו אותנו לנייק להתחבאות מהם" אמר לואי.
"אה אז בתאבון" אמר טום ומלודי לקחה אותי הצידה.
"את חייבת לספר לו" היא לחשה לי.
"לא הוא יחשוב עלי בצורה שונה" אמרתי
אחרי שהלכנו הבנים הלכו וטום הסיע אותי הביתה.
"מחר יום שבת" אמר טום ואני הסתכלתי עליו.
"כרגיל" שאל ואני הנהנתי.
ניכנסתי הביתה מקבלת חיבוק מאחי הקטן ומאחותי.
עליתי למעלה מחליפה לפיג'מה המיוחדת ליום שבת ונופלת על המיטה שוקעת בסיוטים שלי …..