Story of My Life (עונה 3) פרק 7

-נקודת מבט הארי-
"גילית על אלן הא?” ג'מה נכנסה לחדרי
"על מי?” התיישבתי על המיטה שלי
"אלן. הילדה שלך ושל אמבר" היא התיישבה על המיטה לידי
"כן. איך את יודעת..?”
"כי התגרשת מאמה.”
"אבל-”
"אני פשוט מכירה אותך אוקי?” היא קטעה אותי ואני שתקתי
"תקשיב. אני ידעתי עליך ועל אמבר תמיד.. אתה יודע למה אפעם לא אהבתי את אותן מעריצות נמרחות עליך?” היא שאלה בשקט
"לא.”
"כי תמיד ידעתי שהן ניסו לתפוס את המקום של אמבר. אתה ואמבר נועדתם להיות ביחד!”
"למה את אומרת לי את זה? תגידי לה את זה!” גיחכתי בעצב
"זה לא יעזור.. אבל אני יודעת מה כן יכול לעבוד" היא קרצה לי
"מה?”
"תתחיל להיות אליה נחמד. אל תשחק משחקים אל תציק.”
"זה יותר קשה ממה שאת חושבת"
"תקשיב, אני רוצה שאתה ואמבר תהיו ביחד. אני בחיים לא אצליח לשכנע אותה לחזור אליך.."
"איזו שיחה מעודדת" אמרתי בציניות וג'מה צחקה
"אני שומרת על אלן מדי פעם. אולי פשוט תחליף אותי לפעמים? אלן תכיר אותך. אתה האבא שלה..”
"באמת? אבל אמבר לא תסכים בחיים"
"מי אמר שהיא תדע?” היא חייכה אלי חיוך ערמומי
"היא לא? את תשקרי לה?” הרמתי גבה מסרב להאמין
"זה שקר לבן. זה בקטנה. אבל משהו עוד יותר חשוב. שלא תעז לספר למישהו ובמיוחד שלא לאמא על אלן אחרת אתה מת.” היא איימה עלי
"אוקי" צחקתי.
~~~
"הלו ג'מה?” ג'מה שמה את השיחה שלה ושל אמבר על ספיקר
"כן?” ג'מה ענתה לה
"דמי רוצה לצאת היום.. יש מצב שאת עושה לי טובה ושומרת על אלן לשעתיים שלוש?” אמבר שאלה אותה וג'מה קרצה לי
"בטח"
"תודה! אז תבואי ב7 בערב?”
"אוקי" ג'מה ענתה לה וניתקה את השיחה
"שמעת? תהיה מוכן ב6 וחצי" ג'מה פנתה אלי ואני חייכתי אליה חיוך ענקי
"אוקי.” עניתי לה וחזרתי לחדר שלי כדי להתארגן
~~~
"תתקשר אלי אם אתה צריך עזרה אוקי?” ג'מה אמרה לי לפני שהיא עזבה
"אוקי" אמרתי לה וסגרתי את דלת הכניסה
נעמדתי ליד העריסה של אלן והצצתי עליה מלמעלה
"אלן..” לחשתי לאלן שהסתכלה עלי
"זה אבא..” ליטפתי את ידה בעדינות
היא הושיטה את ידיה אלי ואני הוצאתי אותה מהעריסה
"אלן.. אני אבא הארי..” לחשתי לה ונישקתי אותה בעדינות על מצחה והיא חייכה אלי
הסתובבתי איתה בכל הבית עד שהיא נרדמה בידי והחזרתי אותה לעריסה.
נשארה עוד שעה עד שאמבר הייתה אמורה לחזור אז החלטתי להתקשר לג'מה
"הארי! הכל בסדר?” ג'מה ענתה לי
"כן.. היא נרדמה…”
"אוקי. אני אבוא להחליף אותך"
~~~
{וככה זה נמשך במשך שבועות…}
-נקודת מבט אמבר-
"יואו תקשיבי,” דמי נכנסה לחדר שהמשותף שלנו ואמרה
"את חייבת לסלוח לבנאדם הזה!! יש יותר מדי פרחים בחדר הזה!!” היא הלכה לעברי נזהרת לא לדרוך על עוד וורד
"לא" התעקשתי
"אם את לא תסלחי לו עכשיו את תסלחי לו מאוחר יותר. זה ממש לא משנה" דמי גיחכה וזרקה עוד זר של וורדים לפח
"אני לא!! למה את לא מ-”
"כי זה הארי. וכי את מאוהבת בהארי. ועכשיו את חייבת לשחק את משחקי האגו המטופשים האלו"
"אני לא אוהבת את הארי!” הסמקתי
"כן. ואני גם מאמינה לך.” היא צחקה והעיפה עוד זר פרחים שהיה מונח על הספה
~~~ (אינלי כלכך מה להוסיף.. ככה זה נמשך במשך לפחות חודשיים והיא לא סלחה לו) ~~~