Story of My Life (עונה 3) פרק 6

"תעני כבר!!” קיבלתי עוד אסמס מג'מה
"מה??” עניתי לה והיא התקשרה אלי
"הארי ואמה מתגרשים!!” ג'מה צווחה מאושר ואני כמעט נפלתי מהספה
"מה?!”
"כןן" שמעתי את החיוך בקולה
"לא!! לא!!”
"מה לא?” היא התבלבלה
"כלום.. הוא אמר לכם במקרה למה הוא מתגרש ממנה?” התחלתי לכסוס את הציפוניי מהלחץ
"לא. הוא פשוט אמר שהוא יסביר לנו מאוחר יותר.. הם עכשיו בתהליכים המשפטיים וכל החרטות האלו.”
"אני אדבר איתך מאוחר יותר אוקי?”
"אוקי…?”
"ואת יכולה לסמס לי את המספר שלו?? בבקשה אל תשאלי שאלות זה ממש חשוב.”
"אוקי.” היא אמרה וניתקה
היא סימסה לי את המספר שלו ואני מיהרתי להתקשר אליו.
"הלו?” הוא ענה ושמעתי מלא רעש ברקע
"הארי!!” צעקתי
"מי זה?”
"אמבר. מה אתה חושב שאתה עושה ואיפה אתה??” שאלתי מודאגת
"בבית המשפט" שמעתי את החיוך בקולו
"תגיד לי אתה דפוק?!” צעקתי עליו
"טוב תראי, אני לא יכול לדבר עכשיו. אני אתקשר מאוחר יותר.” הוא אמר וניתק לי בפרצוף
בן של-
"הלו?” עניתי מעוצבנת לנייד שלי שצלצל
"הארי ואמה-”
"מתגרשים. כןכן אני יודעת" קטעתי את דמי
"את לא שמחה? מתרגשת?” היא שאלה אותי מופתעת
"לא!!! כי אז הוא ימשיך להציק לגבי הקשר בנינו ועכשיו יהיה יותר מדי באלגן, ואני רוצה פשוט לחיות בשקט ולגדל את אלן. עד שנעלמתי מהפאפרצים האלו..” נאנחתי
"אל תדאגי.. הוא יודע מה הוא עושה. אני חושבת.” היא צחקה
"זה הארי. ממתי הוא יודע מה הוא עושה?” גיחכתי
"תחשבי חיובי, יהיה חיובי.”
"דמי, השיחות שלי איתך רק מדכאות אותי" צחקתי והיא ניתקה לי בפנים
זרקתי את האייפון הרחק ממני והתמתחתי
נשכבתי על הספה והצצתי בשעון. אלן אמורה לאכול בעוד שעתיים וחצי. היא רק נרדמה.
שלחתי יד כדי לקחת את השלט של הטלוויזיה, אבל הטלפון שלי צלצל שוב.
"הלו?” פיהקתי
"אמבר. לאב"
"מי זה?” התבלבלתי
"הארי. אני בדרך הביתה.”
"למה אתה מדבר כאילו אנחנו ביחד?” שאלתי חושדת
"נדבר שאני אגיע אליך אוקי?”
"מה?! לא! אני לא הולכת לדבר איתך!” התיישבתי בחזרה על הספה
"אני עוד רגע אצלך" הוא קבע וניתק לי בפרצוף
קמתי מהספה והתחלתי לעלות למעלה לכיוון חדר השינה שלי כי שמעתי את אלן בוכה. הרמתי אותה ונדנדתי אותה בעדינות עד שהיא נרגעה
"הנה את" שמעתי את קולו של הארי והסתובבתי
"איך נכנסת?”
"לקחתי מג'מה מפתח" הוא ענה והתקדם לעברי
"הארי תצא מפה. בבקשה ממך" התחננתי
"אנחנו צריכים לדבר" הוא קבע ואני נאנחתי
"אין בעיה. נדבר כמו שני אנשים מבוגרים"
"אני ואמה התגרשנו" הוא הודיע לי והתיישב על המיטה
"נו ו..?”
"סתם. רק רציתי לומר לך את זה.”
"אוקי. סיימת לדבר? עכשיו לך"
"לא!! אנחנו צריכים לדבר!”
"אז תדבר כבר!!” התעצבנתי
"לא ככה.”
"מה זאת אומרת?” העברתי את אלן ליד השנייה שלי
"לא מולה.” הארי הצביע על אלן
"מה הבעיה?” לא הבנתי
"כי.. אני לא יכול לדבר בהיגיון מולה" הוא תירץ
"מה לע-”
"בבקשה?” הוא קטע אותי
"יש לך בעיות" מלמלתי והנחתי את אלן בעריסה שלה
"בואי נרד ללמטה" הוא ביקש ואני יצאתי מהחדר
הוא עקב אחרי וירדנו למטה והתיישבנו על הספה.
"מה אני צריך לעשות כדי שתסלחי לי?” הוא שאל בשקט ואני לא עניתי לו
"נו אני רציני"
"אתה לא חייב לעשות כלום"
"זה נהדר!!” הוא חייך חיוך ענקי
"כי אני גם ככה לא אסלח לך" אמרתי והחיוך הענקי שהיה מרוח לו על כל הפרצוף נמחק מיד
"את גם ככה תראי אותי כל יום במשך שנה" הוא אמר ואני נחרתי בבוז
"לא אני לא.”
"בטח שכן! באקס פקטור שכחת?”
"מי אמר שאני חייבת להיות לידך?”
"זה לא משנה. את תהיי לידי גם אם תרצי וגם אם לא"
"תמשיך לנסות"
"אני אמשיך" הוא חייך אלי ואני שתקתי
"אני צריך ללכת עכשיו" הוא נעמד והתחיל ללכת לכיוון הדלת
"הארי!” קראתי ונעמדתי אחריו
"מה?” הוא הסתובב בחזרה אלי
"בבקשה אל תספר לאפחד על אלן..”
"אני לא" הוא הבטיח לי
"אתה.. סיפרת לאמה?”
"לא הייתה לי ברירה" הוא התנצל
"והיא.. לא תשתמש בזה נכון..?” שאלתי מעט לחוצה
"לא.. לא נראלי" הוא צחק ואני חייכתי חיוך עקום
"נתראה מחר" הוא קרץ לי ואני הסמקתי
"פשוט לך כבר..” מלמלתי לחוצה
"אוקי אוקי! אני הולך!” הוא קרא וסגר את הדלת מאחוריו