Story of My Life (עונה 3) פרק 4

-נקודת מבט הארי-
״אמא אני חייבת לצאת.״ שמעתי את ג׳מה
״לאן את הולכת??״
״סתם חברה.״ ג׳מה התחמקה
״תחזרי עד ארוחת הערב!!״
״אוקי!״ היא צעקה לה ומיד יצאה החוצה
ירדתי במהירות במדרגות ונעלתי נעליים במהירות
״לאן אתה הולך הארי?״ אמא עצרה אותי
״סתם.. ל.. ניילר.״ המצאתי ולבשתי במהירות את הג׳קט שלי
״גם אתה?? אני מזכירה! לא לאחר לארוחת ערב!! ואיפה אמה?״ היא המשיכה להתקיל אותי בשאלות
״היא מבקרת את דודה שלה. היא אמורה להגיע עוד שבוע. ואני לא אאחר.״ פתחתי את הדלת והתחלתי לרוץ לכיוון המכונית שלי. התנעתי מהר והתחלתי לנסוע במהירות אחרי ג׳מה
למה היא נוסעת לכיוון הבית הזה? מה יש לה לחפש שם??
היא חנתה וירדה מהאוטו.
הזדקפתי טיפה כדי לראות עם מי היא נפגשת שם. היא דיברה עם מישהו ועץ גדול הסתיר אותו… התחלתי לזוז מצד לצד כדי לראות עם מי היא מדברת, ללא כל הצלחה.
לבסוף ג׳מה נכנסה לבית והאדם שאיתו היא נפגשה נכנס למכונית ונסע.
פתחתי את הדלת ושנייה לפני שזינקתי החוצה הנייד שלי צלצל.
אמה.
״הלו?״ עניתי חסר סבלנות
״הארי! רק רציתי להגיד לך שאני ממש מצטערת שלא יכולתי לבוא היום לארוחה, ושאני מתגעגעת ואוהבת אותך.״
״גם אני אוהב אותך ולא נורא. פעם אחרת. טוב אני ממש חייב-״
״מה אתה עושה?״ היא שאלה אותי
וואי דווקא עכשיו היא נזכרה להתקשר?
״עוזר לאמא שלי להכין ארוחת ערב.״ המצאתי לה משהו
״אוווו זה כזה חמודדד״ שמעתי אותה
״טוב תקשיבי אני חייב לנתק העוף ישרף!!״
״אוקי אוקי! תתקשר אלי אחר כך.״
״ביי.״
רק כאשר בדקתי לפחות 3 פעמים שבאמת ניתקתי ירדתי מהאוטו ונעלתי אותו אחרי.
צלצלתי בפעמון וחיכיתי.
ג׳מה פתחה לי את הדלת עם תינוקת בידה.
״הארי!!״ היא צווחה וניסתה לסגור את הדלת, אבל הייתי מספיק מהיר כדי לדחוף את הרגל שלי בין הדלת למשקוף.
״מה את עושה פה?? מי זו התינוקת הזו??״
״תצא מפה!!״ היא נכנסה לפאניקה
למה היא עושה כזה סיפור?? דחפתי את הדלת ונדחפתי פנימה לתוך הבית והדלת נטרקה מאחורי.
התינוקת הקטנה הביטה בי מפוחדת.
יש לנו את אותן עיניים! לא. זה חייב להיות צירוף מקרים משונה…
היא התחילה לבכות ואני לקחתי אותה מג׳מה.
״מה לעאזאל אתה עושה?!״ ג׳מה הביטה בי המומה
התעלמתי ממנה ונדנדתי אותה קלות עד שהיא נרגעה.
״את חייבת לי הסברים או שאני מתקשר לאמא.״ איימתי עליה והיא התיישבה על הספה
״היא לא שלי. אני רק שומרת עליה.״ היא משכה בכתפיה וניסתה להראות
רגועה
פתאום הטלפון שלה צלצל ואני העפתי מבט לצג
״אמבר?!״ צעקתי והבהלתי את התינוקת והיא התחילה לבכות מחדש
״מטומטם!!״ ג׳מה סיננה לי בכעס ולקחה ממני את התינוקת
התיישבתי על הספה, מנסה להבין מה קרה פה כרגע.
~~~
״אז את שומעת?״ דמי שאלה אותי בזמן שהלכנו ביחד לכיוון חדר ההלבשה
״כן.״ אמרתי לה תוך כדי שסימסתי לג׳מה.
״למה את לא עוזבת לשנייה את הטלפון?״ דמי הביטה בי
״אני דואגת לאלן.״ הודתי
״מה יש לדאוג?? ג׳מה שומרת עליה!״ דמי פתחה את הדלת של חדר ההלבשה ונכנסה פנימה
״היא עדיין לא בת שנה וזו הפעם הראשונה שעזבתי אותה לבד בבית!״
״היא לא לבד. ג׳מה איתה.״ דמי התחכמה ואני העפתי לעברה מבט ציני
״בקיצור,״ דמי התיישבה על כיסא המאפרת
״סיימון מחפש שופטים שיעזרו לו והוא מתלבט-״
״אני מתקשרת לג׳מה. היא לא עונה לי.״ קטעתי אותה ויצאתי החוצה מחדר ההלבשה
״אבל יש פואנטה לסיפור שלי!!״ היא צעקה אחרי
״אני אשמע אחר כך.״
חייגתי במהירות את המספר של ג׳מה.
היא לא עונה לי סעמק.
״אני חייבת ללכת. ג׳מה לא עונה לי.״ סימסתי מהר לדמי והתחלתי לרוץ לכיוון היציאה ולא הפסקתי עד שהגעתי לאוטו.
נסעתי כלכך מהר עד שכמעט התנגשתי ב8 רכבים שונים…
בידיים רועדות הכנסתי את המפתח והדלת נפתחה.
״אמא בבית!״ צעקתי מבוהלת
שמעתי את קולה של אלן ורצתי לכיוון הסלון וחטפתי אותה מהידיים של ג׳מה.
רק כשהסתובבתי הבחנתי בהארי שישב על הספה והלב שלי נעצר.
״מה הוא עושה פה?!״ שאלתי את ג׳מה
״אני לא יודעת!! הוא עקב אחרי!!״
״של מי התינוקת הזו?״ הוא התערב
״שלי.״ אמרתי לו רותחת מעצבים
״ויש לך 3 שניות לעוף לי מהבית״ הוספתי
״היא ממש יפה.״ הוא הוסיף נבוך
״נו ברור אותם גנים מה חשבת?!״
״הוא לא יודע!!״ ג׳מה סימנה לי מאחורי גבו
״קצת צניעות לא תזיק…״ הוא אמר לי
ואני נשמתי לרווחה. הוא לא הבין.
״תודה ג׳מה.. תגידי ביי לדודה ג׳מה״ לחשתי לאלן והיא נופפה לה וג׳מה חייכה אליה חיוך ענקי
״תגידי ביי לדוד הארי שאת לא תראי יותר לעולם.״ לחשתי לה והארי הביט בי עצוב
״ביי קטנטנה״ הוא חייך אליה
היא הביטה בו מבויישת והעבירה את מבטה אלי ואז הניחה את ראשה על כתפי
״תראה מזה. אפילו היא לא אוהבת אותך.״ סיננתי ברשעות
״למה שזה יהיה אכפת לי? אינלי שום קשר לילדה הזו״ הוא משך בכתפיו
״כן הא?״ אמרתי
איזו אירוניה.
״תמסרי ד״ש לבעלך. מעניין שלא הכרתי אותו עדיין״ הארי הוסיף
״הוא לא בעלי. אין לי בעל.״ אני לא יודעת למה עניתי לו, אבל אחרי שנייה הבנתי שזו הייתה טעות להגיד לו את זה
״אממ… ג׳מה אנחנו צריכים ללכת. אמא מחכה.״ ראיתי שלא נוח להארי עם השיחה הזו ונאנחתי
״ביי ג׳מה… תודה.״ הודיתי לה שוב והיא חייכה אלי חיוך מתנצל
הארי יצא מהבית וג׳מה אמרה לי שהיא תדבר איתי מאוחר יותר
עליתי למעלה עם אלן והשכבתי אותה במיטה שלי והיא נרדמה.
״תכירי- אבא הארי…״ לחשתי לה בעצב ונישקתי אותה על ראשה.
״אבא הארי…״ מלמלתי לעצמי עד שנרדמתי
~~~
-נקודת מבט הארי-
יש לאמבר ילדה. יש לה ילדה. והיא לא נשואה. מה… איך זה…
כל הלילה לא הפסקתי לחשוב על אותו היום.
אמה כבר ישנה לידי ואני נשארתי ער, מביט בתקרה.
״על מה אתה חושב?״ אמה פתאום הניחה את ראשה על החזה שלי
״את לא ישנה?״ נבהלתי
״לא..״
״אני לא חושב על שום דבר מיוחד…״ התחמקתי והשתדלתי לא להביט בה
״נו באמת.״ היא התיישבה והביטה בעיני.
"אישה יודעת מתי גבר מסתכל לעיניה ורואה מישהי אחרת"
״לא.. זה לא זה.. זה פשוט.. יש לה ילדה!״ התיישבתי
״ו..?״ אמה לא הבינה
״היא לא נשואה!״
״אז מה?״ אמה צחקה
״כלום.. פשוט עזבי…״ נשכבתי בחזרה במיטה
״לילה טוב..״ היא לחשה לי ואני לא עניתי לה