Story of My Life (עונה 3) פרק 3

*** כעבור כמה (הרבה) חודשים. ***
כל הלילה לא הצלחתי להרדם. אף לילה לא הייתי מצליחה. אני אמורה ללדת בכל יום שעובר, ובנוסף על הכאבים הפיזיים שלי נוספו הכאבים הנפשיים.
נכנסתי לדיכאון עמוק ולא דיברתי או נפגשתי כמעט בכלל עם אף אחד.
לא יצא לי לדבר כבר הרבה זמן עם רוז, כי היא בדיוק סיימה תיכון…
דמי הייתה עוזרת לי וג׳מה כל יום הייתה אצלי…
תמיד הייתי מתווכחת איתן.
"מה כלכך חשוב? למה אני לא יכולה למות בשקט?? בשביל מה נותר לי לחיות?”
"אהבה אמיתית.” דמי הייתה אומרת וג'מה הייתה מוסיפה:
"מוות לא יכול לעצור אהבת אמת. כל מה שהוא יכול לעשות זה לעכב אותה מעט. את יודעת מה הארי יעשה אם הוא יגלה שאת התאבדת?! הוא לא יסלח לעצמו לעולם…”
הדמעו זלגו מחדש כשחשבתי על הארי שוב, וחיבקתי קרוב יותר את הכרית לגופי, מפחדת שהיא תעזוב.. כמו הארי. הארי שלי… הג׳קט השחור שלו נשאר אצלי מהיום שהוא ניסה לפייס בנינו ואני מתעטפת בה כל לילה.
״אח!״ נפלט לי שוב
הכאבים מתגברים ורק אז אני קולטת שאני מתחילה ללדת.
התקשרתי מהר לג׳מה ודמי והן הגיעו כעבור כמה דקות.
נסענו מהר לבית החולים וילדתי. בת.
ברגע שראיתי אותה שכחתי מהארי. שכחתי מהכל. סופסוף חייכתי.
-נקודת מבט הארי-
״הארי..״ אמה נאנחה
״מממ..?״ נשכתי לה בעדינות את הכתף
״אני צריכה לדבר איתך.״ היא התיישבה וכיסתה את גופה הערום עם שמיכה
״מה?״ התיישבתי גם אני
״אני… הלכתי לרופא וגיליתי שאני לא בהיריון.״ היא חייכה אלי
״מה??״
״אני לא בהיריון. הרופא טעה.״ היא חייכה ואני שתקתי. לקח לי כמה דקות לעכל את זה.
״אז שאני אבין,״ קמתי מהמיטה ולבשתי את הבוקסר שלי בחזרה
״את לא בהריון.״
״כן.״ היא המשיכה לחייך
״זה לא יכול להיות הגיוני. את משקרת.״ שילבתי ידיים והבטתי בה ושהיא השתתקה.
״את שיקרת.״
היא המשיכה לשתוק
״למה?״ התחלתי לכעוס
היא שותקת.
״תעני לי!!״ צעקתי לא שולט בעצמי
״את שיקרת לי. אז על מה לעזאזל המערכת יחסים הזו בנויה?! תביני, זה לא שאני כועס על הקטע הזה של ההיריון. אבל למה את משקרת?! אנחנו פאקינג נשואים!!״
״אני יודעת.. אני-״
״אז רגע. אם את באמת לא היית בהיריון, את סתם סיכסכת בנינו!! ביני לבין אמבר!!״
״אולי תפסיק כבר?!?!״ היא התעצבנה עלי
פאק!! כלבה מזדיינת!! היא שיקרה לי!! היא סיכסכה ביני לבין אמבר!!!
״אני יוצא.״ קבעתי והתחלתי להתלבש במהירות
״לא.. אל תלך!! אני מצטערת.״
״אני צריך לחשוב.״ אמרתי לה מהר
״אנחנו נשואים. אתה לא יכול ללכת לזיין את אמבר עכשיו.״ היא אמרה וחייכה אלי
״אנחנו נשואים. את לא יכולה לשקר לי ועוד על הריון.״ החזרתי לה והתחלתי לרוץ החוצה.
לאן אני אלך?
ג׳מה.
״הלו? ג׳מה?״ שאלתי אותה כשהיא ענתה
״מה?״
״אנחנו יכולים להפגש? אני צריך לדבר איתך. זה קשור לאמה.״ אמרתי במהירות
שמעתי אותה מתווכחת עם מישהי מהצד השני אבל לבסוף היא אמרה
״אוקי. חסר לך שתאחר.״
*** כעבור חצי שעה ***
״אני חייבת ללכת.״ ג׳מה אמרה לי
לאן את הולכת?? ככה היא מגיבה אחרי כל מה שסיפרתי לה??
״כלום. לא עיניינך.״ היא אמרה מהר והסמיקה
״אוקי. ביי.״ נופפתי לה והיא נכנסה למכונית שלה ונסעה
ברור שזה עינייני. נכנסתי למכונית ועקבתי אחריה וגיליתי היא נוסעת לבית החולים. למה?
היא חנתה וירדה מהאוטו ואני עקבתי אחריה במבטי.
חניתי רחוק מהמכונית שלה וירדתי מהאוטו.
היא נבלעה בתוך בית החולים ואני התחלתי לרוץ אחריה כדי שאני לא אאבד אותה.
היא הלכה לכיוון מחלקת היולדות ומאז איבדתי את עקבותיה. התחלתי לסרוק במהירות את בית החולים אבל לא מצאתי אותה. וויתרתי.
היום,
זה ממש,
לא היום שלי.
"הארי איפה אתה? בבקשה תחזור!” קיבלתי אסמס מאמה
העברתי את אצבעותי על המקלדת מתלבט אם לענות ואם כן מה לכתוב לה.
"אני בדרך הביתה.” לבסוף סימסתי לה
"אני אוהבת אותך.”
"גם אני אותך.”
"אתה עדין כועס?”
"לא"
"אני מצטערת.”
"אני עוד כמה דקות בבית.” ניסיתי לסיים את השיחה
ברור שאני כועס עליה!!! היא סיכסכה ביני לבין אמבר!! והיא שיקרה לי!! ועוד על היריון!!
"הארי!!” היא רצה אלי כשהגעתי הביתה
שתקתי והחזרתי לה חיבוק
"אתה עדיין כועס עלי נכון?” היא אמרה בשקט ואני הנדתי את ראשי לשלילה
"אז מה קרה?”
"לא יודע.. אני סתם עייף..” משכתי בכתפיי
"אז בוא נלך לישון ונשכח מכל מה קרה אוקי? מחר יום חדש. יהיה טוב יותר.” היא ליטפה את גבי
"אוקי.”
יש אותי ביותר מטומטם?
*** כעבור חצי שנה ***
"וואי ג'מה את לא מבינה איך שהיא גדלה!” דיברתי עם ג'מה בטלפון בזמן שהאכלתי את אלן.
קראתי לה ככה, על שם אמא שלי.
"באמת?? אני רוצה לבוא לבקר אותההה אבל אני לא יכולה כי הארי והזנזונת שלו מגיעים לעוד ארוחת ערב.” שמעתי את השעמום בקולה
"אה דרך אגב, את יודעת שהם רבו?” היא הוסיפה
"באמת?”
"כן.”
"על מה?” שאלתי וניקיתי את פניה של אלן
"הכלבה שיקרה לו. היא אמרה לו שהיא בהיריון.”
"באמת?!” הופתעתי
"והוא סלח לה?!” התפרצתי
"כן. אידיוט." היא סיננה
"המממ.. כנראה שהוא מאוד אוהב אותה.” אמרתי וניסיתי להישמע אדישה
"לא יודעת… קיצר, אינלי כוח אליו ואל הקופה הזו שהוא התחתן איתה.” היא סיכמה
"את יודעת, את שונאת אותה יותר ממה שאני שונאת אותה וזה מצחיק אותי.” צחקתי והיא גם צחקה
"היא ממש מעצבנת!!”
"אני בטוחה.” חייכתי
"בעוד כמה ימים אני לבקר אותך ואת אלן שוב.”
"אוקי. תהני עם הארי ואמה.” צחקתי והיא ניתקה לי
"אמבר?” דמי התקשרה אלי מיד לאחר שסיימתי את השיחה עם ג'מה.
"מה?”
"אני צריכה עזרה.”
"אוקי.” עניתי לה בזמן שעליתי במדרגות עם אלן.
"באקס פקטור, אז אני רוצה שתבואי לשפוט איתי בבית השופטים.” היא אמרה במהירות
"מה? לא!” עניתי לה והשכבתי את אלן במיטה שלה
"למה? נווו בבקשה!!” היא התחננה
"כי אני מטפלת באלן ו-”
"היא תוכל לבוא איתך!!”
"לא! נראלך?! פאפרצי!” כיסיתי את אלן בשמיכה וישבתי על הכורסא שליד המיטה שלה
"אל תדאגי נווו את לא סומכת עלי??”
"אני לא סומכת על הפאפרצי.” התחלתי לנדנד קלות את העריסה של אלן
"נוו בבקשה!!” דמי התחננה
"לא!!”
“נווו מקסימום ג'מה תשאר איתה בבית!!”
“אוווופפפ טוב!!” וויתרתי
“ישששששש-”
“אבל בתנאי שתקבעי את זה עם ג'מה!”
“אופפ אוקי. אני חייבת לחזור לתוכנית.. ביי אהובה ותמסרי נשיקה לאלן.”
“אוקי” צחקתי
ניתקתי ואלן כבר נרדמה, אז החלטתי לנוח טיפה על הכורסא שלי.
עד שנרדמתי צלצול הטלפון שלי העיר אותי ומיהרתי לענות לפני שהוא יעיר גם את אלן.
“אמבר?” זיהיתי את קולו של דילן
“כן?”
“אבא שואל מתי נוכל לבוא לבקר. כי אנחנו בעיר…”
“מתי שאתם רוצים.” פיהקתי
“אני אגיד לו שמחר.” הוא צחק ואני חייכתי
“אוקי אבל תבואו! אני מתגעגעת!”
“אוקי.. ביי”
כיביתי את הטלפון שלי וניסיתי להרדם מחדש, אבל הפעם לא הצלחתי.
הבטתי באלן שישנה רגועה. היא יותר דומה להארי ומאשר לי. אותו גוון של עיניים, אותם מבטים, אותו צבע שיער, ואותו שיער.
נאנחתי בעצב ועצמתי את עיני בחזרה.
~~~
“תראי! הנה סבא!” לחשתי לאלן והצבעתי על אבא
"אמבר!” אבא נכנס הביתה ונשק לי על ראשי
"כמה זמן לא ראיתי אותך!” הוא חיבק אותי
"איפה דילן?” שאלתי
"הוא נועל את האוטו
"דילן!!” קראתי מופתעת
הוא ממש גדל! הוא כבר בן 17 והוא נהיה ממש חתיך!
"היי" הוא העיף לעברי והביט באלן
"אלן!!” הוא קרא והיא חייכה אליו
נתתי לו אותה והוא התיישב על הספה ושיחק איתה בזמן שאני ואבא שתינו ביחד קפה במטבח.
"אממ… אני בקרוב אחזור לעבוד, באקס פקטור, אני אעזור לדמי.” אמרתי
"ומי ישמור על אלן? את צריכה עזרה?”
"אממ.. בינתיים לא. דמי דיברה עם ג'מה וסידרה איתה את הכל.”
"אפרופו ג'מה, הספקת לדבר עם הארי מאז החתונה?” אבא שאל וגרם לי להחנק מהקפה
"לא.” בלעתי מהר את רוקי
"ואתה?” שאלתי
"הוא נראה נורא טוב… אבל הוא לא נראה מאושר. הוא נראה שמח, אבל ראו שמשהו הציק לו. הוא שאל לגבייך.” כבר לא יכולתי להמשיך לשתות את הקפה, וטוב שכך אחרת הייתי נחנקת שוב.
"מה.. מה הוא אמר?” התפללתי שהוא לא ישים לב שקולי רועד
"הוא שאל איפה את, וסיפרתי לו שאת לא מרגישה טוב. הוא איחל לך להרגיש טוב יותר, וזהו.. זה כל מה שאני זוכר.”
"זהו?” שאלתי רק כדי להיות בטוחה
"אני חושב.”
המשכנו לדבר במשך עוד כמה דקות עד שנשמע צלצול בדלת
"אוייי זה מביך..” מלמלתי והתקרבתי לכיוון הדלת
"מיזה?” דילן שאל אותי והרים את אלן
"חברה שלי.. היא אמורה לקחת משהו.” עניתי לו
"ומה מביך בזה?” הוא לא הבין
"אתם פה.. ואתה.. אמ.. אל תעשה לי פאדיחות.”
"אני?” הוא גיחך
"למה שאני אעשה לך פאדיחות?” הוא שאל ואני פתחתי את הדלת
"היי רוז.” הנדתי בראשי וסימנתי לה להכנס בזמן שדילן בהה בה.
היא חייכה אליו בביישנות וחייכה חיוך ענקי לאלן. אלן 'רמזה' לדילן שהיא רוצה את רוז ורוז שיחקה איתה בזמן שאני עליתי להביא לה כמה ספרים שהיא הייתה צריכה.
"פאקקק היא הורסתתת" דילן סימס לי
חבל ששכחתי לספר לו שהאייפון שלי לא עלי, אלא הוא ליד רוז.
כמה צחקנו בגלל הקטע הזה. ורק דילן הובך.
"אני אלך עכשיו. אבל אמבר,” היא עצרה לפני שהיא סגרה מאחוריה את הדלת
"אל תשכחי להביא לדילן את המספר שלי" היא צחקה ודילן חייך אליה