Story of My Life (עונה 3) פרק 20

פקחתי את עיני. אני לא יכולה לישון. קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים כדי להחליף תחבושת.
כשחזרתי לחדר הצצתי בשעון וראיתי שכבר 3 לפנות בוקר. אני לא אצליח להרדם. יצאתי מהחדר וירדתי בשקט למטה. נכנסתי למטבח והופתעתי למצוא שם את הארי, יושב על כיסא.
"מה אתה עושה פה?” לחשתי
הוא הרים את מבטו אלי וחייך אלי חיוך עייף.
"לא יודע" הוא ענה לי לבסוף ואני פניתי ממנו כדי להוציא כוס מהארון ולמלא אותה במים.
התיישבתי על כיסא מולו ושתיתי לאט את המים, מביטה בו.
הוא הוריד את ראשו בחזרה לאייפון שהוא החזיק והתעסק איתו.
סיימתי את המים והנחתי את הכוס בכיור.
החלטתי לעלות בחזרה לחדר שלי.
"לאן את הולכת?” הארי שאל לבסוף
"לחדר.” עניתי לו בלי להסתכל עליו
"אני יכול לבוא?” הוא שאל חושש
הבטתי בו והנהנתי בחיוב
"אני אשמח" חייכתי אליו והוא חייך אלי בחזרה וקם מהכיסא
"אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך"
"לגבי מה?”
"אם אני אדמם עליך" צחקתי
"אני רגיל" הוא קרץ לי
"מה? מתי לעא-”
"אני הייתי הראשון שלך"
"נכון" נזכרתי
הוא החזיק בידי והלכנו לכיוון החדר בשקט. הארי התחיל לצחוק שעברנו ליד החדרים של הבנים ושמענו אותם נוחרים קלות
"מה אתה צוחק?” לחשתי לו מחייכת
"הם נוחרים" הוא ענה לי תשובה של ילד קטן
"גם אתה" הכנסתי לו מרפק
הוא סגר מאחורינו את הדלת ואני שיחררתי את ידי מידו ונשכבתי במיטה. הוא הוריד את המכנסיים שלו והצטרף אלי
~~~
"Where were you 
When everything was falling apart? 
All my days 
Were spent by the telephone 
It never rang 
And all I needed was a call 
It never came 
To the corner of First and Amistad 

Lost and insecure 
You found me, you found me 
Lyin' on the floor 
Surrounded, surrounded 
Why'd you have to wait? 
Where were you? Where were you? 
Just a little late 
You found me, you found me” שמעתי את קולו של הארי מהמקלחת
התיישבתי על המיטה והמשכתי להאזין לו
כעבור כמה דקות השירה נפסקה והמים נסגרו. הוא סיים להתקלח. העפתי את השמיכה מעלי ושיפשפתי את עיניי. הארי יצא מהמקלחת עם מגבת שהייתה מונחת בצורה רופפת על חלקו התחתון וברגע שהוא הבחין בי הוא חייך אלי
"לאב" הוא הנהן לעברי ואני חייכתי אליו חיוך עייף
"איך ישנת?” הוא שאל אותי
"טוב. ואתה?”
"התעוררתי מכוסה בדם אז-” ידעתי שהוא מתגרה בי אז זרקתי עליו את הכרית שלי והוא צחק
"הלוואי שגם אתה תסבול את זה" צחקתי והוא חייך אלי
"ואז גם אני אוכל להכנס להיריון" הוא אמר ואני צחקתי
"במקרה שלך, אתה לא זקוק למחזור בשביל להיכנס להיריון" הוצאתי לו לשון והוא חייך אלי ונכנס בחזרה לאמבטיה
"אז מה את עושה היום?” הארי שאל אותי כשהוא יצא מהאמבטיה לבוש
"אמ..” התמתחתי שוב וקמתי מהמיטה
"אני אסתובב קצת בחוץ…”
"לבד?” הוא שאל והרים גבה
"אלא אם כן אתה תרצה להצטרף אלי" נכנסתי לחדר האמבטיה
התפשטתי במהירות ונכנסתי למקלחת.
כיוונתי את המים לפושרים וסגרתי מאחורי את ווילון האמבטיה.
"ומה עם דארסי?” הוא נכנס לחדר האמבטיה וראיתי את דמותו נשענת על השיש
"היא יכולה לבוא איתנו.. אם זה לא אכפת לך"
"לי זה לא אכפת. בוא נקווה שלפאפרצי זה לא יהיה אכפת וגם לא למעריצות שלך" עניתי לו ושטפתי את שערי
"את רומזת שזה רעיון גרוע?” הוא שאל ואני עטפתי את גופי במגבת גדולה
"לא,” התחלתי לומר ופתחתי את ווילון המקלחת. הארי עזב את השיש והתקדם לעברי. הוא שלח אלי יד ועזר לי לצאת.
"אני רק אומרת שיגלו הכל עלינו"
"ואם לא נספר להם?” הוא שאל ואני יצאתי מחדר האמבטיה
"הם יראו אותנו. הם יראו את דארסי. לא נצטרך לספר כלום כי הם יבינו הכל לבד" עניתי לו והוא יצא אחרי מהאמבטיה והתיישב על המיטה שלנו.
"מה חשבת? שלא יגלו עלינו?”
"לא. זה מה שאתה חושב.” התלבשתי במהירות
"לא נכון. למעשה, אני אצא היום עם דארסי. אני אטייל איתה בעגלה. את מוזמנת להצטרף"
"אוקי. לך תארגן אותה ואני אסיים להתלבש" חייכתי אליו והוא יצא מהחדר
אספתי את השיער שלי וארגנתי תיק. הארי חזר לחדר עם דארסי
"העגלה למטה" הוא אמר ויצא מהחדר עם דארסי
ירדתי אחריהם והארי חגר אותה בעגלה
"הארי,” שאלתי לרגע מהוססת
"מה?” הוא הרים את מבטו אלי
"אתה.. חושב שזה רעיון טוב?”
"את חושבת שזה רעיון טוב?” הוא נעמד ואחז בעגלה
הוא רוצה לשמוע אותי מודה בזה שזה לא רעיון טוב
"רק שאלתי אותך כדי להיות בטוחה. בוא נצא" פתחתי את דלת הטורבאס ויצאנו החוצה
הלכנו כמה צעדים עד שנפגשנו בכמה מעריצות ובפאפרצי
"אומיגאד זו דארסי?!” אחת מהנערות צווחה והארי חייך אליה
"אז אתם כן ביחד?!” עוד אחת הצטרפה ואני והארי הבטנו זו בזה.
עוד ועוד פאפרצי והמעריצות באו ולא נתנו לנו לזוז
עוד ועוד שאלות לגבי דארסי, ולגבינו.
אני כבר לא יכולה תחת כל הלחץ הזה. אני לא יכולה להמשיך לחיות בהעמדת הפנים הזו.
~~~
"אמרת לו את זה?” את מה שאת חושבת?” דמי שאלה כשדיברתי איתה בטלפון
נכנסנו לאכול צהריים ביחד באיזו מסעדה קטנה ואני הלכתי לשירותים כדי לדבר איתה ולשאול אותה מה אני צריכה לעשות
"כן אמרתי לו. בראש שלי" עניתי לה
"פשוט תדברי איתו!!!”
"הכל בסדר?” קיבלתי אסמס מהארי
"לא" סימסתי לו בחזרה והמשכתי להקשיב לדמי
"בואי לשולחן ונדבר" הוא סימס לי בחזרה ואני מיהרתי לסיים את השיחה עם דמי
"מה קרה?” הוא שאל אותי כשהתיישבתי
כל הנאום שעמד לי מוכן על קצה הלשון נשכח ברגע שהבטתי בו.
"אני..”
"מה?”
"אני רוצה שהם ידעו את האמת"
"מי?”
"כולם" עניתי לו והוא שתק
"למה אתה שותק? אתה לא חושב שזה יותר פשוט?”
"זה כן.. אבל.. זה היה הסוד שלי ושלך. ועכשיו שכל העולם ידע על זה?”
"כל העולם כבר יודע על זה!! אפחד כבר לא מחכה לאישור שלנו!!” צעקתי בשקט
הוא יודע שאני צודקת.
"אני… אספר את האמת" הוא לא הביט בי
"הארי"
"מה?”
"תסתכל עלי" ביקשתי והוא הביט בי
"מה?” הוא שאל
"אתה כועס"
"לא אני לא" הוא שיקר
"הארי אני לא יכולה עם הלחץ הזה.. אני רק רוצה שהם ידעו שאנחנו ביחד.. בבקשה"
"אוקי" הוא נאנח ואני ליטפתי את ידו
דארסי נרדמה בעגלה והארי צילם אותה
"JUST A LITTLE LUNCH WITH MY LITTLE FAMILY” (תודו, זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית :) קיבלתי התראה מהטוויטר
"העלת את התמונה?” צחקתי והוא חייך אלי
"בואי נחזור בחזרה לטורבאס.. אנחנו אמורים להיות במלון בעוד כמה שעות" הוא אמר וקם מהכיסא שלו
"הארי,” אמרתי לו כשהוא תפס את העגלה של דארסי
"מממ…?” הוא שאל בלי להסתכל עלי
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו ונישקתי אותו
הוא חייך אלי ויצאנו החוצה מהמסעדה
***
"חזרנו הבייתה!!!” הארי קרא נרגש
הטור של הבנים נגמר, אחרי 10 חודשים וסופסוף חזרנו הביתה.
"סוויט סוויט הום!!" אני והארי צייצנו ביחד בטוויטר "אני יודע שבדיוק חזרנו הביתה, אבל עומדת להיות לנו עוד הופעה פרטית קטנה היום בערב" הארי הודיע לי
"אינלי כוח לבוא" נאנחתי ונפלתי על הספה מיואשת
"את חייבת לבוא!” הוא הרים את הרגליים שלי והתיישב לידי על הספה
"למה?” שאלתי אותו והנחתי את הרגליים שלי על שלו
"כי זו הופעה אחרונה!! בבקשה תבואי! בשבילי?”
"אוקי אוקי אני אבוא!”
~~~
"נתראה עוד שעה" הארי נשק לי במהירות ועלה לבמה יחד עם נייל
פול הוביל אותי למקום הישיבה שלי והבחנתי בדמי
"דמי!! מה את עושה פה?”
"הארי הזמין אותי"
"מה-”
"אמבר? את פה?” שמעתי את קולו של הארי והבטתי על הבמה
"נו אמבר!! הארי מחכה לך פה! זה לא יפה לייבש ככה את הארי סטיילס!!” לואי קרא למיקרופון
דפיקות הלב שלי גברו. מה למען השם הוא יכול לרצות ממני דווקא עכשיו באמצע הופעה?
הצרחות של המעריצים גברו ופתאום דמי משכה בידי
"את עולה לבמה" היא קבעה ודחפה אותי לכיוון המדרגות שהובילו לבמה.
"לא אני לא!! אני לא עולה על הבמה הזו ואני לא- אח!” פלטתי שנפלתי. על הבמה.
הארי צחק מהנפילה המגושמת שלי אבל הוא רץ לעברי ועזר לי לקום
"מה. אתה. עושה?” סיננתי לו וניסיתי לחייך לקהל, להראות להם שהכל בסדר, למרות ששום דבר לא היה בסדר.
הוא עזר לי לקום והוא חיבק אותי
"חכי ותראי" הוא חייך אלי והתנתק ממני
"אז… אמבר נייט" הארי התחיל וכרע ברך הצרחות בקהל התגברו
כיסיתי את פיי עם הידיים שלי והתאפקתי לא לצרוח. היה לי כלכך חם שהרגשתי שאני עומדת להתעלף.
"לאב,” הוא המשיך והוציא קופסא מכיסו
הוא פתח את הקופסא
"התנשאי לי?” הוא חייך אלי חיוך ענקי
דמעות הציפו את עיני והתחלתי לרעוד
"כן, כן, כן!” צייצתי
החיוך הענקי שלו גדל והוא הניחא את הטבעת על האצבע שלי ונעמד.
ברגע שהוא נעמד משכתי אותו אלי וחיבקתי אותו בחוזקה
לא הצלחתי להפסיק לבכות, הרטבתי לו את כל החולצה. מי היה מאמין שככה יסתיים הסיפור שלנו?
אם חשבתי שמקודם הצרחות היו חזקות, עכשיו הן היו הרבה יותר חזקות, הייתי בטוחה שאני הולכת להתחרש!
הארי ניגב עם אגודליו את הדמעות שמרחו את האיפור שלי ולחש לי באוזן עד כמה שהוא אוהב אותי ושאני אפסיק לבכות אחרת גם הוא יבכה ואז הבנים יצחקו עליו. הוא גרם לי לצחוק טיפה והוא נישק אותי על המצח והבטיח לי שבעוד כמה דקות הוא ירד בחזרה אלי, אל מאחורי הקלעים. הנהנתי קלות והתחלתי ללכת לכיוון המדרגות. שמעתי את צעדיו של הארי מאחורי הסתובבתי מופתעת
"שכחנו נשיקה" הוא לחש לי והצמיד אותי אליו
החזקתי בלחיו ונישקתי אותו בעדינות.
"אווווו איזה חמודים הם! מחיאות כפיים לזוג הצעיר שלנו” פתאום שמעתי את קולו של לואי וראיתי שאני והארי מופיעים על המסכים הענקיים שהיו באולם. מוזר שלא שמתי לב לצרחות של המעריצים…
התנתקתי מהר מהארי, נבוכה מזה שכולם ראו את הנשיקה שלנו.
הארי צחק לעברי ונישק אותי נשיקה אחרונה לפני שירדתי מהבמה לזרועותיה של דמי
"את ידעת על זה?” התנשפתי
"נחשי" היא קרצה לי ומשכה אותי לחיבוק
"אני כלכך מאושרת בשבילך! וואו את רועדת חכי אני אביא לך מים" היא הודיעה לי לפני שהיא הסתובבה וצעקה לכמה אנשים מאחורי הקלעים שהיא זקוקה לבקבוק מים
שיחררתי צחוק קל והוצאתי את האוויר מראותי. כעבור כמה דקות הבנים ירדו מבמה וחיבקו אותי ואני חיפשתי במבטי אחרי הארי. כשמצאתי אותו רצתי לעברו. הוא היה עם הגב אלי ואני חיבקתי את גבו בחוזקה והרגשתי אותו נבהל ומיד מרפה והוא הסתובב אלי. הוא חיבק אותי בחוזקה ואני בכיתי מחדש.
"אני מקווה שאלו דמעות של אושר" הוא צחק ואני הנהנתי בחיוך עקום
"את קולטת שבעוד כמה זמן נוכל להקים משפחה קטנה משלנו? עם אחים לדארסי? ובית גדול משלנו?” הוא אחז בי בחוזקה
"הארי אתה תגרם לי להתעלף עכשיו אני בקושי מחזיקה את עצמי גם ככה" רק המחשבה על עוד כמה סטיילסים קטנים גרמה לי לסחרחורת קלה
"הו אני מצטער בייב" הוא חייך אלי
"מה שלום הזוג המאושר?” ליאם חייך לעברנו
"היית חייב נכון?” הארי גלגל את עיניו
"מי היה מאמין שהארי הקטן שלנו התארס" גם נייל הצטרף לשיחה ואני צחקתי
"תמיד ידעתי שזו תהיה את" לואי חייך אלי
"עוד מישהו רוצה להצטרף לרגע האינטימי וקטן שלנו? זאין קדימה איפה אתה?!” הארי צעק בייאוש וכולנו צחקנו
"לא אני מסודר עם פרי" זאין צעק לנו בחזרה