Story of My Life (עונה 3) פרק 17

כשהתעוררתי בבוקר, הארי כבר לא היה לידי. הייתי בטוחה שהוא כבר חזר הביתה, מתכונן לעוד איזו יציאה עם גרימי. הצצתי בטלפון שלי והבחנתי ב2 שיחות שלא נענו מאית'ן והודעה אחת ממנו.
"תתקשרי אלי כשתתעוררי" היה כתוב בה ואני חייכתי
החלטתי לא לסמס לו עכשיו, אלא רק כשכאב הראש שלי יעבור. העפתי את השמיכות ממני בבעיטה ונכנסתי לחדר האמבטיה.
הבגדים המלוכלכים של הארי שהיו זרוקים על הרצפה, היו תלויים על מתלה המגבות, רטובים. הארי בטח שטף אותם ותלה אותם לייבוש. צחצחתי שיניים ואספתי את שיערי.
ירדתי למטה והופתעתי למצוא שם את הארי.
"הייתי בטוחה שעזבת כבר..” מלמלתי והעברתי את ידי בשיער שנח על כתפי
הוא חייך אלי ונכנס בחזרה למטבח.
נכנסתי אחריו למטבח וראיתי שהוא הכין ארוחת בוקר.
"הו, אממ.. זה נחמד מצידך.”
"אני חייב לך על אתמול" הוא חייך אלי
"לא, אתה באמת לא היית צריך.” אמרתי לו את זה ובאמת התכוונתי לזה
החיוך נמחק מפניו והוא הסתובב בחזרה לכיור
ידעתי שפגעתי בו, אבל זה הגיע לו.
"אני פאקינג הארי סטיילס" הוא הסתובב אלי בחזרה
"וואו חידשת לי פשוט כלכך הרבה-”
"לא, תקשיבי לי עכשיו" הוא קטע אותי ואני הבטתי בו והפה שלי נפער בתדהמה. איך הוא מעז בכלל לדבר אלי ככה?
"אני לא הולך להמשיך לרדוף אחריך. אני כבר לא ילד קטן אני-”
"ואת זה אומר האחד שבכל לילה דופק מישהי אחרת.” אמרתי והוא התעצבן
"את מי לעזאזל דפקתי?? מאז שאני איתך לא שכבתי עם אפחת חוץ ממך.”
"אני מודה לך על זה" אמרתי בזלזול
"מיליון היו עושות הכל כדי להיות במקומך!!”
"אז כנראה שאני לא אחת מהן" שילבתי את ידי
"הו, את כן.” הוא גיחך
"אני לא" ניסיתי להשאר רגועה
"על מי את עובדת?” הוא התחיל לצחוק עלי ואני רציתי להוריד את הגומייה שהייתה על ידי ולירות אותה עליו
"אני לא עובדת על אפחד.” משכתי בכתפי
"את יודעת, הלילה האחרון, היה שם. את לא יכולה למחוק אותו. את יכולת להשאיר אותי שיכור מת באותה מסיבה, אבל את לא. את יכולת לזרוק אותי בבית ולנסוע משם. את יכולת לזרוק אותי על הספה ולא לטפל בי. את יכולת להגיד לי לא לגעת בך ולשמור מרחק כל אותו הלילה"
"לא!! לא יכולתי!!”
"ולמה זה?”
"כי אני-” הדלת נפתחה ואני והארי הבטנו לכיוון הרעש
"אמבר!” אית'ן נכנס הביתה וחיבק אותי
"חשבתי שמשהו קרה לך!!” הוא אחז בכתפי והארי השתעל בחוזקה, מנסה למשוך תשומת לב.
"הו, יש לך אורח" אית'ן הסתובב לכיוון הארי
"לא לא!! הוא בדיוק הולך"
"לא, למעשה לא סיימתי עדיין לאכול את ארוחת הבוקר שלי. היה לנו לילה מאוד מעייף אתמול" הוא קרץ לאית'ן ואני רציתי לחנוק אותו
"נכון, האידיוט נפל במדרגות והייתי צריכה לטפל בו" סובבתי את אית'ן בחזרה אליו והחיוך של הארי נמחק.
"טוב אז חשבתי, שאולי תרצי להסתובב היום..?”
"אני אשמח. אני רק אקח את המעיל שלי מלמעלה. תחכה לי באוטו?” שאלתי את אית'ן ונישקתי אותו על הלחי
"כן" הוא הנהן ויצא החוצה
התעלמתי מהמבטים החודרים של הארי ורצתי למעלה. חטפתי את המעיל שלי שהיה זרוק בארון ורצתי בחזרה למטה.
"אם את עוזבת אותי עכשיו, בשבילו,” הארי תפס בידי ומשך אותי בחוזקה
"אני סיימתי"
"סיימת עם מה?” בחנתי אותו
"עם הכל.” הוא נראה רציני
"אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא תעשה את זה" התקשיתי להאמין
"רוצה לראות? קדימה, רק תצאי מפתח הדלת הזו.” הוא עזב את ידי ולקח כמה צעדים אחורה
השתרר בנינו שקט, ואני לא ידעתי מה לעשות. אני לא יכולה להבריז לאית'ן שוב. אבל, אם אני אלך, הארי-
"פאק יו" צרחתי בייאוש וזרקתי את המעיל שלי על הרצפה
אני לא יודעת מה לעשות. מה הוא חושב לעצמו שהוא בכלל-
"אז..?” הוא שילב ידיים והביט בי
"אני לא יודעת!!” הוא עצבן אותי יותר ויותר מרגע לרגע
"את יודעת. את לא רוצה לוותר.”
"אתה יודע מה? הארי?” חייכתי אליו והרמתי את מעיל שלי מהרצפה
"אתה צודק לגמרי.”
"ידעתי.” הוא חייך אלי בחזרה והושיט את זרועותיו לכיווני כדי שאני אחבק אותו
"להתראות" דחיתי אותו ופתחתי את הדלת. לפני שהספקתי לעשות את הצעד הזה החוצה, הארי פלט 'לא' ומשך את המעיל שלי יחד איתי אחורה.
"מה?” ידעתי. ידעתי שהוא לא ייתן לזה לקרות
״את.. לא יכולה אמ..״
״מה הארי? ללכת?״ שילבתי את ידי והבטתי בו. הוא שתק.
״ללכת? הארי? כי אני בדיוק תכננתי לעשות את זה.״ התחלתי ללכת לכיוונו והוא הלך טיפה אחורה
״למה לא? אני עמדתי לעשות את הצעד הזה״ המשכתי והתקרבתי אליו יותר
עמדנו מאוד קרוב, ואני הרמתי את ראשי כדי להביט בו.
״אני..״ הוא הסתכל על השפתיים שלי ואני ידעתי על מה הוא חושב
עוד טיפה והוא נשבר.
״אני בדיוק תכננתי לעשות את הצעד הזה. לסיים עם ה-״ צדקתי!! הוא נישק אותי בחוזקה, ואני הנחתי את הידיים שלי על החזה שלו, מנסה לדחוף אותו ממני. הוא רק התחרמן יותר מהנגיעה שלי והעמיק את הנשיקה יותר ויותר. הידיים שלו נגעו בישבן שלי, והוא הרים אותי אליו. תוך כדי הנשיקות, הורדתי את הג׳קט שהוא לבש והוא הוריד לי את החולצה. הוא ניסה לעלות איתי במדרגות ולהגיע לחדר השינה שלי, בלי ליפול ובלי לשבור את הנשיקה.
״הארי,״ התנשפתי כשהוא הפיל אותי על המיטה
״ממ..״ הוא שאל תוך כדי שהוא המשיך לנשק אותי על הצוואר
״אם, אית׳ן יכנס..?״ שאלתי והארי הפסיק לנשק אותי והוא הביט בי
הוא ירד מהמיטה ונעל את דלת חדר השינה שלי. כשהוא סיים הוא חזר אלי.
הוא התיישב עלי והמשיך לנשק אותי.
המשכנו להסיר פרטי לבוש, ולהתנשק, ואני החסרתי כמה פעימות לב.
״סקס פיוס״ הארי לחש לאוזני
״מה זאת אומרת?״
״את יודעת.. רבנו, ועכשיו זה הסקס פיוס״
״תפסיק לדבר.״ צחקתי עליו
״אני עומד להחזיר לך על כל אותו חצי חודש בלתי נסבל שגרמת לי לעבור לבד״ הוא ליקק את שפתיו ואני נשכתי את שפתי. לקחתי נשימה עמוקה לפני שחזרתי לנשק אותו, מנסה לגרום לו לשכוח את מה שהוא אמר
״תרחם עלי״ אני בעצמי לא יודעת אם ביקשתי, שאלתי, או אמרתי לו את זה.
״לא בייב״ הוא הניד בראשו וחייך
אלי
״הא כן?״ הרמתי גבות בפליאה
״את לא זקוקה לרחמים שלי.״ הוא צחק
״אוקי פשוט תפסיק לדבר, אתה הורס את הרגע.״
״את באמת לא רוצה לעצבן אותי עכשיו בייב״ הוא צחק וקרץ לי
״ולמה זה?״ שאלתי למרות שידעתי כבר את התשובה
הארי צחק לעצמו וחזר לנשק אותי
~~~
״אני שונאת אותך״ נחתתי על המזרון מתנשפת
״זה לא הגיוני בכלל. הרגע עשינו אהבה״ הוא הוציא לי לשון ואני תפסתי אותה עם אצבעותי
״אחח שחררי!!״ היא פיתל את הלשון שלו ואני צחקתי
״אז אל תוציא לי לשון יותר״ עזבתי את הלשון שלו צוחקת והוא מיהר להכניס אותה בחזרה לפה
נשכבתי מתחת לשמיכה ומשכתי אותה מעלי, עד לגובה החזה שלי. הארי נכנס אל מתחת השמיכה כמוני, והוא הניח את ראשו על אותה הכרית שלי.
״כואב לי בכל הגוף. הבית הזה לא אוהב אותי.״ הוא אמר ואני צחקתי והבטתי בו
״אבוי הארי.״
״מה?״ הוא הסתובב על צידו בחיוך
״תתגלח ומהר״
״לא!!״ הוא קרא וכיסה את לחיו
״עד שצמחו לי שיערות.. זה סקסי״ הוא עשה לי גבות. היה בזה משהו סקסי אבל.. זה פשוט לא התאים לו.
״אתה מטומטם״
״למי אכפת? את אוהבת אותי. זה מספיק לי״ הוא חייך אלי וחיבק אותי
״חבל שזה בא על חשבון השכל שלך״ צחקתי עליו והוא הניח את ידו על פי
״מה. אתה. עושה.״
״מישהו נכנס הביתה״ הוא ענה לי
פאק. פאק. פאק!!!
״אמבר? יקירה??״ זיהיתי את קולו של אבי
״אמבר!!!״ גם דילן הצטרף
״אומיגאד הארי.״ הבטתי בו לחוצה
זינקתי מהמיטה והתלבשתי במהירות
״הארי!! תתחבא בארון!!״ משכתי אותו מהמיטה
״מה?? לא!!״
הם התקרבו לחדר השינה שלי
״תתלבש!! מהר!!״ זרקתי עליו את הבגדים ופתחתי את הדלת ויצאתי מהר החוצה, סוגרת את הדלת מאחורי.
״אבא!״ קראתי והרחקתי אותם מחדר השינה
״מה קרה? למה את אדומה והשיער שלך פרוע ככה..?״ אבא שאל
״אני.. אממ.. ישנתי. מצטערת שלא עניתי״ המצאתי משהו וירדתי איתם למטה במדרגות
נשמתי לרווחה רק כאשר התרחקנו מחדר השינה שלי.
״אמא!!״ דארסי קראה וזחלה לעברי
״כמה שאני התגעגעתי אליך!!״ אספתי אותה מהרצפה וחיבקתי אותה בחוזקה
״אני חייב לזוז לדייט שלי עם רוז״ דילן משך בידו של אבא
״אני אדבר איתך מאוחר יותר״ אבא נופף
לי ואני נעלתי אחריהם את הדלת
״דארסי.. את יודעת שמחכה לך
הפתעה למעלה..?״ לחשתי לה בזמן שעליתי איתה במדרגות
״אז עכשיו אני הפתעה?״ נבהלתי ששמעתי את קולו של הארי והרמתי את ראשי וגיליתי אותו במעלה המדרגות
דארסי צווחה צווחת אושר ברגע שהיא ראתה את הארי והיא רצתה לרדת מהידיים שלי כדי ללכת אליו.
עליתי את המדרגות הנותרות והגעתי להארי. מסרתי לו את דארסי ונכנסתי לחדר השינה שלנו כדי לנוח.
״הארי, אתה הרגת אותי היום.״ חייכתי אליו חיוך עייף בזמן שהוא נכנס עם דארסי לחדר
״את לא עומדת בקצב״ הוא צחק
״שתוק!!״ זרקתי עליו את חבילת המגבונים שהייתה מונחת על השידה
״כמעט פגעת בדארסי!! איזו מין אמא את??״
״שתוק היא צוחקת.״ אמרתי לו וחייכתי אל דארסי
הוא התיישב עם דארסי לידי, על המיטה, ודארסי הניחה עלי את ראשה. ליטפתי את שיערה והארי הביט בנו עם חיוך מטופש שהיה מרוח לו על כל הפרצוף.
״מה?״ שאלתי
״כלום.. סתם. הבנות שלי״ הוא צחק ונישק את דארסי על אפה
״וואו אני בטח הייתי מתחרפנת אם הייתי דיירקשנית ואתה היית הפייב שלי״
״ולמה זה?״ הארי שאל ונשכב לידי וליד דארסי
״כי.. הסיפור שלנו התגלה, גילו שיש לנו ילדה..״
״אני לא אישרתי שומדבר כזה. הפאנדום שלנו למד שלא מאמינים לכל דבר עד שאחד מאיתנו מאשר את זה״
״ולא היו לכם ראיונות?״
״לא אנחנו בהפסקה. מה שמזכיר לי.. רציתי לדבר איתך על משהו.״ הארי התיישב בחזרה
״מה?״ שאלתי
״אני בקרוב אצטרך לחזור לטור. לסיבוב ההופעות״ הוא התחיל לדבר ואני התיישבתי
״ואני חושב שאת ודארסי תוכלו להצטרף אלי לסיבוב ההופעות.. אני לא יכול להיות בבידוד כזה מהמשפחה, וזה יקל עלי מאוד מאוד אם תצטרפי עם דארסי.״ הוא הביט בי וחיכה לתשובה
״אממ… זה אומר שאני לא אראה את דמי, אבא שלי, דילן, רוז, ובעיקרון כל מי שאני מכירה לשנה?״
״10 חודשים.״ הוא תיקן אותי והביט בי עם מבט מתחנן בעיניים
״אנחנו נוכל לפגוש אותם בדרך.. אבל פשוט את לא תראי אותם מתי שיתחשק לך״ הארי הוסיף ואני שתקתי
״נו..?״ הוא שאל לאחר כמה דקות
״אממ… נראלי, נראלי שכן.״ משכתי בכתפי
הוא נשם לרווחה וחייך אלי חיוך ענקי
״אז יש לך בערך שבועיים להפרד ולארוז מזוודות.. אה! ובעוד כמה ימים אני נוסע לאמא שלי. היא אמרה שהיא תשמח אם את ודארסי תבואו איתי״
״לאן? לישון אצל אמא שלך??״
״כן.. במשך הרבה זמן היא לא ראתה את דארסי, והיא מתה לפגוש את ה׳כלה׳ שלה״ הוא צחק
״ממתי אני הכלה שלך?״ צחקתי מופתעת
״היא חשבה שהסכמת.״
״אוי.״
״אני.. אגיד לה שבסוף לא הצעתי לך.״
״תודה.״ חיבקתי אותו ונישקתי אותו על הלחי
״וג׳מה? היא תהיה?״
״כן.. גם היא ממש מתרגשת לפגוש אותך ואת דארסי סופסוף״ הוא קרץ לי