Story of My Life (עונה 3) פרק 13

הארי נהג בשקט, ואני בהיתי בו כמעט כל הנסיעה. אלוהים הוא כלכך יפה שזה פשוט לא הוגן.
"את בוהה בי" הוא אמר בלי להסתכל עלי ואני הסמקתי והעברתי במהירות את מבטי לצד השני והבטתי בנופי המתחלפים במהירות.
"אני אוהב את זה" הוא הוסיף לאחר שנייה
"אחלה" אמרתי והתאפקתי לא להחזיר את מבטי אליו
"יש לי היום בערב פגישת עבודה" הוא אמר ואני גיחכתי
"פחחח פגישת עבודה עלק.” מה אתה עושה פוזות?
הוא הסתכל עלי במבט רציני והחזיר את עיניו לכביש.
"אני רציני" הוא אמר
"אה.” החיוך נמחק מפני
ושוב שתקנו
"אני אמור לצאת בערך חצי שעה אחרי שאנחנו נגיע הביתה..” הוא אמר והאני התעלמתי ממנו בכוח
הוא נאנח בשקט ואני עצמתי את עיני וניסיתי להעמיד פנים שלא שמעתי את זה.
~~~
"נתראה עוד מעט" הארי החזיק בידי מחוץ לכניסה של הבית
"ביי" אמרתי בשקט הוא רכן לנשק אותי ואני שיחררתי את ידי מידו ונכנסתי מהר לבית וטרקתי את הדלת מאחורי
הצצתי דרך העינית וראיתי שהוא עדיין שם, משעין את ראשו על קיר הלבנים.
אחרי כמה שניות הוא הרים את ראשו הביט בדלת במבט מלא כאב ומשמעות הניד בראשו בעצב והלך.
ליבי נשרף מבפנים למראה השבור שלו וכעסתי על עצמי.
אני חייבת לפצות אותו כשהוא יחזור הביתה.
עליתי משם לקומה שלמעלה כדי להתקלח. לפני זה עצרתי בחדר של דארסי ושל פלאפי (-.-) כדי לבדוק שהכל בסדר שם… דארסי ישנה ופלאפי עדיין היה בכלוב שלו.
עזבתי את החדר "שלהם" ונכנסתי לשירותים כדי להתקלח
"מה קרה בינך לבין הארי…?” קיבלתי אסמס מדמי בזמן שהייתי בחדר עם המגבת עטופה סביב גופי.
"מה..? איך…”
"חכי שנייה. אני אשלח לך את התמונה" היא סימסה לי בחזרה ומיד אחר כך קיבלתי את התמונה
זה הם. הארי וקנדל ג'נר. למה? אז זו הפגישה ה-
התיישבתי על המיטה והחזקתי בראשי. נשמתי עמוק וניסיתי להרגע ולאחר כמה דקות כשראיתי שזה לא עובד קמתי בחזרה מהמיטה והתלבשתי במהירות.
בחיי, שנמאס לי מהיחסים איתו.
"דמי אני צריכה עזרה.”
"?”
"תכירי לי מישהו חתיך. רק להלילה"
"תגידי את דפוקה?! ישלך ילדה!!”
אז מה. גם להארי יש ותראי איפה הוא עכשיו.”
"את בטוחה שזה רעיון טוב?”
"לא. אבל לא אכפת לי"
~~~ למחרת ~~~
"היי מה קורה?” קיבלתי אסמס מהארי בבוקר
החלטתי לסנן אותו וקמתי מהמיטה
"נשארתי לישון אצל אמא שלי.. הבית היה נעול" שקרן.
"תפסיק לסמס אחרת אני אשבור את הטלפון" סימסתי לו בחזרה במהירות
רגע. הוא שיקר לי. יש לו מפתחות לבית.
"מה קרה? :)” הוא סימס לי בחזרה
"אני בעצמי לא יודעת"
"נראלי שזו הפעם הזו בחודש ;)” הוא סימס לי בחזרה וצרחתי מעצבים
הוא מנסה להיות חמוד (?) ולהצחיק אותי ואני רק מתעצבנת מזה
"איך אתה יכול להמשיך לדבר איתי כאילו לא קרה כלום?!?!”
"אני בא אליך עכשיו" הוא סימס לי
"אה, ועכשיו ישלך מפתחות נכון..?” סימסתי לו והוא לא ענה
~~~
"מה לעזאזל קורה??” הארי נכנס הביתה
דארסי הייתה היום אצל אבא שלי, ופלאפי היה אצל אמא של הארי, אז רק אני הייתי בבית.
"אתה שואל אותי?!” שילבתי ידיים וחרקתי בחוזקה את שיני כדי להתאפק לא לחנוק אותו.
"אממ כן. אני מניח שכן" הוא ניסה לחייך אלי
"אולי תשאל את קנדל שלך" זרקתי ונכנסתי למטבח, משאירה אותו עומד בכניסה.
"למה שאני אשאל את קנדל..?” הוא אמר
איזה טיימינג נהדר סטיילס. ממשיך לשקר לי בדיוק כשיש לי סכין ביד. -,-
"לך תזדיין אוקי?!” צרחתי בתסכול
"אוקי את-”
"ושלא תעז לענות לי על זה אפילו. אנחנו כלכך סיימנו. לשקר לי כש-” המשכתי לצעוק עליו עד שהוא התחיל לצעוק עלי
"איך את יודעת?! זה מה שאת חושבת עלי?!?”
"כי זה מה שאתה!! ואתה רק מוכיח לי את זה בכל פעם, יותר ויותר" סיננתי ברשעות
״7 שנים מזויינות בזבזתי עליך!! ולא יכולתי להפסיק לאהוב אותך לשנייה!!״ הוא צעק ודחף אותי לאחור וגבי נתקע בשיש. יבבה נפלטה מפי
״ואת עושה את זה קשה יותר קשה ומסובך ממה שזה כבר!!״ הוא המשיך ותפס בחוזקה במותני
״את לא יודעת מה קורה!!״ הוא הרים אותי והניח אותי בחוזקה על משטח האבן הקר
״את כל הזמן נלחמת בי!! למה את לא יכולה לסמוך עלי?? פעם אחת..?״ הוא הנמיך את קולו
״לא!!״ צעקתי והחלתי להרביץ לו בחוזקה
הוא ניסה לתפוס את ידי ותוך כדי להגן על ראשו
הוא לא יכול לנשק אותי עכשיו!! הוא לא יכול לסיים ריב ככה!!
הוא הצליח לתפוס את ידי והוא שילב את ידינו ביחד בחוזקה
״לא..״ ניסיתי להשתחרר
אין לי כבר כוח להאבק
״תפסיקי כבר להלחם בי״ הוא ביקש
למה שאני אקשיב לו?
היד הרותחת שלו חיממה מעט את היד הקפואה שלי
״נמאס לי ממך!!״ הוא צעק ואני ניסיתי להתחיל לבעוט בו
״תפסיקי כבר!!״ הוא צעק
״חתיכת..״ התחלתי לומר בזמן שהתחלתי להרביץ לו מחדש
הוא לא יצליח עכשיו. אין מצב
בעטתי בו בחוזקה והוא התקפל מעט
״בן של..״ היד שלי השתחררה וסטרתי לו בחוזקה הוא איבד שיווי משקל ואני הצלחתי לרדת מהשיש ולהתחמק ממנו
״אני שונאת אותך!!״ צרחתי עליו
מכל הריבים שלנו, הפעם התכוונתי לזה.
היד שלו עדיין החזיקה את הלחי האדומה שלו והוא עדיין נראה מכופף מעט בגלל הבעיטה שלי.
פתאום הוא שלח את ידו ותפס בידי הקטנה.
הוא משך אותי בחוזקה אליו ובדיוק כשעמדתי ליפול מעוצמת המשיכה, הוא תפס אותי.
הוא העמיד אותי בחזרה והצמיד אותי אליו.
״למה את שונאת אותי?״ הוא לחש ואני בקושי הרמתי את מבטי אליו
״כי אני אוהבת אותך. בגלל זה אני נפגעת מכל דבר קטן שאתה עושה. כי זה כואב לי יותר מכל אחד אחר!״ בקושי נשמתי
הזקפה שלו נראתה מבעד למכנסי הגינס שלו, והיא הורגשה היטב על גופי.
״את שלי. ולא של אפחד אחר״ הוא נהם
״אני יודעת״ קולי בקושי נשמע
״אז למה את לא סומכת עלי?”
״מה אני אמורה לעשות?? שיקרת לי! יצאת לדייט עם מישהי אחרת!!״ התאפקתי לא לבכות
״ולא חשבת שלי יש משהו לומר בנוגע לזה?״ הוא שאל בשקט
״מה אתה כבר יכול לומר?!?! מה יכול לכפר על זה??״ צעקתי בייאוש והוא כרע ברך והוציא טבעת מהקופסא שהייתה בכיסו
״תתחתני איתי?״ הוא הרים את מבטו אלי
״לא״ נפלט לי וכיסיתי במהירות את הפה עם ידי
ראשו נפל למטה ואני רעדתי.
מה קרה פה הרגע?
״אתה.. לא יכול ל..״ לא היה משהו שיצדיק את ה״לא״ שלי
״אני.. הולך״ קולו רעד והוא קם מהרצפה
״לא.. הארי.. אל תלך״ לחשתי
הוא יצא מהבית שלי מבלי לומר עוד מילה.
זה לא קרה כרגע. נכון..?