Story of My Life (עונה 3) פרק 11

"בואי נראה היומן!” הארי הציע לי בזמן ששכבנו ביחד במיטה. (אל תדאגו. זה היה אחרי. הם היו לבושים -.-)
"תגיד לי, בטוח שבדקת לאלן דופק? היא לא התעוררה עדיין.” שאלתי מודאגת
"כן!! היא בסדר אל תדאגי!” הוא צחק
"אני הולכת לבדוק" העפתי את השמיכה ממני ויצאתי מחדר השינה שלי ושל הארי
אני לא יכולה שהיא לא ישנה איתי באותו החדר. זה מלחיץ אותי!
הגעתי לעריסה שלה בדיוק שהיא התעוררה. הוצאתי אותה וחיבקתי אותה בחוזקה.
חזרתי איתה לחדר שלי ושל הארי והנחתי אותה באמצע ביני לבין הארי.
"נראה סרט מאוחר יותר…” נשקתי להארי על ראשו בזמן שהוא שיחק עם אצבעותיה של אלן
"דארסי..” הארי לחש לה
"היי" חבטתי בו והוא צחק
"מה?” הוא חייך אלי
"קוראים לה אלן!”
"את קוראת לה אלן אני קורא לה דארסי"
"לא!! צריך להחליט על שם"
"נוו בבקשה דארסייי אני מתחנן!!” הוא עשה לי פאפי פייס שוב
"אוקי.. נראלי.” עניתי לו מבולבלת
"אני. כלכך. אוהב. אותך.” הוא חייך אלי חיוך ענקי ומיד הביט באל- דארסי.
"ייקח לי זמן להתרגל"
"לא נורא. אני ארגיל אותך" הוא לא הסתכל עלי בכלל! הוא המשיך להסתכל בגאווה על דארסי
ישלי חולשה לבנים כאלו.
"אתה יודע?” שאלתי את הארי והנחתי את ראשי על החזה שלו
"ממ..?” הוא המהם
"אתה כל מה שאי פעם רציתי" אמרתי והוא הביט בי
"את יודעת?” הוא הזדקף טיפה ושאל אותי
"מה?”
"את כמעט מושלמת" הוא חייך אלי
"מה זאת אומרת כמעט?” הופתעתי
אני יודעת שאני לא מושלמת, ואני יודעת שהארי הוא אידיוט אבל עד כדי כך שהוא אומר לי את זה בפנים?
"יש רק דבר שצריך לשנות. שאני רוצה לשנות" הוא חייך
"ומה זה הדבר הזה..?” חייכתי למראה הגומות היפות שלו
"שם המשפחה שלך" הוא צחק ואני הסמקתי
"אז מה אתה אומר? סטיילס יתאים לי?”
"ברור!!” הוא קפץ לרגע על המיטה
"הארי תרגע אתה מבהיל את אל-”
"דארסי!” הוא תיקן אותי במהירות
"כן. דארסי" צחקתי ודארסי הביטה בי
שמענו קול של ענף נשבר מבחוץ והארי הזדקף
"הארי. מזה היה?” נבהלתי טיפה ואספתי במהירות את דארסי לזרועותי
"אני לא יודע..” הוא לחש לי ושתקנו, מנסים לשמוע עוד משהו
"אני יוצא החוצה לראות מזה היה" הוא לחש לי ונישק אותי נשיקה קצרה על הלחי
"לא! אל תצא!!” קראתי
"אל תדאגי!” הוא חייך אלי
~~~
"הארי!” קראתי שוב
למה הוא לא עונה לי?! קמתי מהמיטה עם דארסי בזרועותיי והתקדמתי לכיוון הדלת.
"הארי?” שאלתי בשקט
"אני פה!!” שמעתי קריאה מבעד לדלת
"למה אתה לא נכנס?? קפוא בחוץ!!” קראתי מבעד לדלת הנעולה
"פשוט תפתחי את הדלת.. אני לא כלכך יכול" הוא אמר בקול שקט יותר
פתחתי את הדלת והארי נגלה לפני, יושב על המדרגות של הבקתה עם גור חתולים רועד בידיו
"אוווו זה הדבר הכי חמוד שראיתי!!”
"אני יודע נכון?!” העיניים שלו נצצו כשהוא הסתכל על החתול
אוי. הוא לא הבין שהתכוונתי אליו.. מביך.
"כן..” נשכתי את שפתי
"את מסכימה לנו להשאיר אותו?? בבקשההה" הארי התחנן
"הארי!! אתה מצאת אותו פה בחוץ!! ומה עם ישלו משפחה??”
"אין לו!! נווו תראי איזה קטן הואאא" הארי עשה לי פאפי פייס והצמיד את החתול ללחי שלו
"אבל.. הוא לא מחוסן!” אמרתי והארי גלגל עיניים
"אז אני אסע למרפאה ויחסנו אותו. רוצה לבוא איתי?”
"מתי?”
"עכשיו!” הוא נעמד והצמיד את החתול הקטנטן לחזה שלו
"הארי..” נשכתי את שפתי
איך אני יכולה לסרב לייצורים האלו?
"אוקי..”
"תגידי את בסדר או משהו..? את מסכימה לי להרבה דברים בזמן האחרון" הוא צחק
"אז אתה רוצה שאני אגיד לא?” הרמתי גבה
"לא!!” הוא קרא
"אז תשתוק" נכנסתי בחזרה לבית והוא נכנס אחרי.
~~~
"תראי איזה חמוד הוא!!” הארי קרא כשהוא גרם לחתול הקטנטן להתהפך על גבו ובחזרה…
"מהמם" עניתי לו וגלגלתי עיניים
"מה קרה?” הוא הפסיק לרגע להתעסק בחתול הזה והביט בי
"לא התייחסת אלי! בכלל!” אמרתי במהירות
"אווו את מקנאה. זה כזה חמוד" הוא צחק ואני חבטתי בו בחוזקה ונשכבתי על המיטה שלנו ליד דארסי.
הארי נכנס לחדר עם הכלוב של החתול והניח אותו על הרצפה ויצא החוצה.
מה הוא דביל?
למה אני שואלת בכלל…
כעבור כמה דקות הוא חזר בחזרה לחדר עם העריסה של דארסי והניח אותה ליד המיטה המשותפת שלי ושל הארי.
הוא הרים את דארסי, שישנה, מהמיטה שלנו והניח אותה בעריסה שלה. הוא הוריד את המכנסיים המכוערות שלו ואת החולצה המזעזעת שלו ונשכב לידי מתחת לשמיכה.
"תסתובבי" הוא ביקש ואני הנדתי את ראשי לשלילה
"אני רוצה לראות את הפנים היפות שלך" הוא ביקש שוב ואני הנדתי בראשי שוב
"אני חושבת שהפרצוף שלך יעצבן אותי.” אמרתי לו
"הפרצוף שלי תמיד מעצבן אותך" שמעתי את החיוך בקולו והתחלתי לצחוק מהתשובה המפגרת שלו
הוא סובב אותי גופי אליו והביט בעיני.
"אני אוהב אותך" הוא לחש לי
מה שה3 מילים הקטנות והפשוטות האלו עושות לי.
במיוחד כשהוא אומר את זה בלחישה.
"לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך מאז הפעם הראשונה שראיתי אותך. באוטובוס. עם ג'מה שהתיישבה לידך.” הוא חייך והתהפך על גבו, מביט בתקרה. המשכתי לשכב על צידו ולבהות בו.
"ואז היה לנו את הסיפור הזה של; 'יש אנשים שנועדו להתאהב, אבל לא נועדו להיות ביחד'” חיוך עצוב נמרח על פניו ואני לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו.
"אבל עכשיו אנחנו ביחד. עם ילדה. ופלאפי" הוא הסתכל עלי בחזרה וחייך
"מיזה פלאפי?”
"החתול שלנו!” הוא צחק ואני הסתובבתי בחזרה לצד השני
לא שהיה לי בעיה עם החתול הזה, או עם החפירות של הארי עליו, פשוט רציתי צומי מהארי. רציתי שהוא יצחיק אותי ויסובב אותי בחזרה אליו
"לילה טוב" שמעתי את בקולו שהוא נעלב
מטומטם. תסובב אותי בחזרה אליך ותנשק אותי כבר!
"לילה טוב" הוא אמר הפעם בקול טיפה יותר רם ומשך בידי כדי לסובב אותי בחזרה אליו.
שכבנו שוב עם הפנים אחד לשני והוא הצמיד את גופי לשלו עד שלא נשאר שום מרווח בנינו.
"לילה טוב" לחשתי לו בחזרה והוא נישק אותי על שפתי.
הוא עטף את זרועותיו סביבי בחוזקה ואני הנחתי את ראשי בשקע שבין הצוואר לכתף שלו, ונרדמנו.