stole my heart 21 פרק עצוב אבל יפה:)

היוש בנות אני מממממממממש ממממממממש מצטערת שלא העלתי פרק המוןןןן זמן זה לא היה ממש תקופה טובה בחיים שלי אבל הכל כבר הסתדר:) אז הינה אני מעלה פרק מקווה שאתן מבינות:) ושוב סורי
#נ.מ סקיילר#
קמתי בבוקר דיי שמחה אם לאמר את האמת, אני לא ממש יודעת למה אבל נו טוב, הערתי את לורן כי השעה היתה כבר שבע ותוך שניות היא קמה, בנתיים הלכתי להתארגן וסיבוב הופעות היה חם למדיי אבל בלוס אנגלס קפוא איזה כיף-,- לבשתי טייץ שחור וחותלות (ככה רושמים?) חולצה ארוכה לבנה וג'אקט בייסבול נעלתי אולסטר גבוהות ולקחתי כובע גרב שיכסה את אוזנייי לאחר התאפרתי קצת והלכתי לבדוק מה עם לורן היא ישבה על המיטה מאורגנת כבר חייכתי עליה והיא חייכה בחזרה "קדימה בואי נצא" האצתי בה, שמתי את ילקוט הבצפר שלה על גבי כדי שלא תזדקק לסחוב אותו גם אם זה עד לאוטו, לקחתי כסף ופלאפון כי אני יצא לטייל היום בעיר ויצאנו, שמתי אותה בבית ספר ושאלתי "מתי את מסיימת היום?" "15:30" הנהנתי נשקתי ללחיה ונסעתי,
#לאחר שעתיים#
הייתי מלאה שקיות שופינג, והטלפון החל לצלצל למנגינת the monster-eminem, rihanna ועניתי
"הלו?"
"אני מדבר עם סקיילר ג'יימס?"
"כן מי שואל?"
"אני מדבר מבית החולים בקשר לסבתא שלך, אמממ אני לא יודע איך להגיד את זה, לסבתא שלך היה דום לב והיא ניפטרה, אני משתתף בצערך" אמר וניתק איך שניתק הפלאפון נישמט מידיי משאיר אותי קפואה, לא יכולתי לבכות, הייתי חייבת לשחרר בכי אבל לא כאן נסעתי מייד הביתה חניתי את האוטו בצורה הכי מרושלת שיש ופשוט פתחתי את הדלת, וזרקתי את השקיות בצד הבית ועליתי לחדר שלי מהר, התרסקתי על המיטה ובכיתי את נשמתי, זרקתי את כל מה שראיתי לקחתי את הפלאפון והסתכלתי עליו "שיחה מזורגגת" צרחתי בכל הבית וזרקתי אותו על הריצפה עד שהתנפץ, נפלתי על הריצפה ובכיתי ורעדתי, הדמות היחידה שהוותה כהורה בשבילי נעלמה, איננה עוד הסתכלתי על הפלאפון השבור ולידו הייתה פינצטה חדה, התקרבתי לפינצטה ולקחתי אותה ברעד הסתכלתי על הפיצטה שבידי וחשבתי לעצמי בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב שאני יחתוך כמו כל הפריקיות האלה שחותכות אבל הינה אני מתנהגת כמוהם, התחלתי לחרוט על עורי חתכים ונענקתי בכאב למרות שזה שיחרר אותי ופתאום הבנתי שהפריקיות האלה לא ממש פרקיות, דם נזל לכל עבר אבל לא היה לי אכפת…
#נ.מ נוי (חדש)
החלטתי לצאת לריצה, הלכתי לכיוון היער ולא האמנתי את מי אני רואה הארי…. "הייי נוי אני יכול לדבר איתך?" שאל אותי "כן אבל לא פה בוא עליי" נשבתי והוא הנהן והיינו בדרך לבייתי היינו ביער אז לא היה פפארצי, נכנסנו והעלתי לחדר שלי "בית נחמד יש לך" אמר בחיוך "עם זה מה שיש לך להגיד אתה מוזמן לצאת" אמרתי באדישות "לא לא באתי לדבר איתך על סקיילר, אני יודע שפגעתי בה אבל בבקשה תנסי לשכנע אותה לסלוח לי, אני לא יכול בלעדייה היא כמו אוויר בשבילי אני אוהב אותה כל כ–" אמר אבל אז נקטע על ידי קולי "כן כן הבנתי, תראה מה נעשה, אני יתקשר עליה עכשיו ונשים אוה על ספיקר (רמקוללמי שלא הבין) אני ינסה לשכנע אותה, ואתה תשמע את התשובה שלה שלא תחשוב שאני משקרת ואם היא תסלח לך תחזר עליה ואם היא לא אתה תעזוב אותה לתמיד" אמרתי והוא הנהן בהסכמה וחייגתי בחיוג המהיר את מספרה…..מוזר היא לא ענתה ניסתי עוד פעם והיא עוד פעם לא ענתה חייגתי למספר בייתה וגם ממנו לא נשמע מענה התחלתי מממש לדאוג היא תמיד זמינה "הארי תשר פה אני ממש דואגת אני חייבת לבדוק מה איתה" אמרתי בלחץ "אינמצב אני בא איתך גם אני דואג" אמר לי גם כן בלחץ התנעי את האוטו ולחצתי על פול גז ולאח דקה הגעתי לביתה פתחתי את דלת בייתה זה אומר שהיא בבית מוזר שהיא לא ענתה "סקיילר?, סקיילר? סקייי איפה את?" שאלתי בדאגה והארי מלמל משהו "ששש" קטעתי את מלמוליו ושמעתי קול בכי חזק עלינו במהרה לחדרה של סקיילר וראינו שלולית דם על הריצפה ואת סקיילר יושבת בפינת החדר כפינצטה מכוסת דם קרוש לידה שכובה על נריצפה והיא חיבקה את רגלייה ובכתה כשכל גופה רועד
#נ.מ סקיילר
בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם וקיללתי את עצמי שאני חייה גופי החל להשתעל בצורה מוגזמת אך התעלמתי ובכיתי על ברכיי פתאום שמעתי קולות הקוראים בשמי אך לא נענתי להם הגרון שלי כבר התייבש ומרוב בכי איבדתי את קולי אז כך שגם אם הייתי רוצה לא יכולתי לענות,בכיתי בפינת החדר דחוקה לייד הארון שהפינצטה ליד גופי הרועד, פתאום נכנסו לחדרי שתי אנשים לא זיהיתי כי ראיתי מעורפל מהדמעות הבטתי בהם וחזרתי לבכות "סקיילר מה קרה? סקיילר תעני לנו מה קרה?" הקולות שכבר הצלחתי לזהות אמרו אלה היו נוי והארי? הייתי כל כך בוכייה שזה לא היה אכפת לי, המשכתי להשתעל עד שכבר לא יכולי לנשום, הם שמו לב לכך "שיט היא אסמטית" נוי אמרה והארי החל לחפש את המשאף שלי בנתיים נוי הוציאה אותי לבחוץ אל האוייר והשל הקר שהחל לשפר את השיעול שלי אך הוא המשיך לצאת ללא שליטה, הארי מצא את המשאף ועזר לי לשאוף אוייר נואש לראותיי הדם המשיך לנזול מפרק כף ידיי ונטף על השלג הצחור והלבן "למה עשית את זה סקיילר?"נוי צעקה עליי והצביעה על החתכים, אבל אני? שתקתי שתיקה יפה לחכמים "תעני לי סקיילר תעני לי אני לא יכול עם השתיקה הזאת שלך" הארי הוסיף לצעקותיה והדמעות שלו עמוד בעיניין עוד פעם! זה אומר שהוא בכה כבר כי עיניו הירוקות זהרו והן היו מעט אדומות, "על תצעקו עליי" צעקתי בלחישה גורמת לכאב צורם בגרוני והרגשתי איך סכר בדמעות נפתח ופשוט התפרקתי על הריצפה הקרה "לא אל תבכי לא התכוונתי לפגוע בך לא רציתי שתפגעי בגוף שלך" אמר לחוץ מחשש שהוא גרם לי לבכות, "אני לא מרגישה את הלב שלי" לחשתי במעט הכוחות שנותרו בי והסתכלתי עליהם שבורה, הארי הרים אותי והושיב אותי בספה בסלון, בכיתי להם על הכתף ומרחתי את כל האיפור שלי על חולצתם אבל זה הדבר האחרון שהטריד אותם, לאחר שנרגעתי סיפרתי להם מה קרה והם התבוננו בי בשוק,
"מה השעה?!" שאלתי בבהלה, "חמישה לשלוש" השיב הארי "פאק אני חייבת לאסוף את לורן" רצתי למקלחת ותיקנתי את האיפור שמתי טונות של מייקאפ שלא יראו שבכיתי, ויצאתי כמו חדשה הם חייכו עליי ניסתי לחייך אך לא הצלחתי, "טוב ביי" אמרתי אך הרגשתי יד האוחזת בידי ומונעת ממני לצאת "את לא הולכת לשום מקום אני מסיע אותך את לא יכולה לנהוג ככה" אמר הארי והיה הבנה בדבריו יכול חהיות שסתם בנסיעה אני אתחיל לדמוע ואז שדה הראייה שלי יטשטש ואני חא רוצה לחשוב הלאה, "טוב אז נוי תיקח או–" התחלתי לומר "אין לי רשייון סורי סקיי הארי יזדקק להסיע אותך" נאנחתי ופשוט גילגלתי עניים ויצאתי בעודי מסדרת את הצעיף שלי, והארי בא אחריי, נכנסתי לאוטו והארי בא מצד ימין של האוטו לכיוון העגה (בחו"ל תא הנהג והעגה בצד ימין ולא שמאל) הבטתי בחלון ודמעות אחדות זולגות על תווי פני העדינות לא זלגו לי הרבב דמעות כי הן נגמרו כבר לא נותרו לי נוזלים בגוף, הארי הביט בי מפעם לפעם ויישר מבטו לכביש, ואני חשבתי איך אני מודיעה את הבשורה המרה ללורן? הכנתי את עצמי מראש, הגענו בדיוק בשלוש לבית הספר בו למדתי פעם, מסתכל על כל התלמידים המחוייכים ובינהם לורן היה לי כל כך קשה להרוס אץ שמחתה, איך שהיא נכנסה לאוטו קלטה את פניי נפולות והיא התחילה לשאול שאלות שלאמידעתי איך לענות פשוט שתקתי….. "אממ הייי לורן זוכרת אותי? היי הארי, אמממ לא יןדע איך להגיד את זה אבל סבתא שלך נפטרה מדום לב אני ממש מצטער" הציל אותי הארי וכשסיים את דבריו השפיל ראשו ודמעות של לורן כבר שטפו את לחייה והיא בכתה בשקט כל הנסיעה והשמיעה יבבות קטנות, כשהרפארי החנה את האוטו היא ישר יצאה ועלתה לחדרה ככה לורן כשעצוב לה היא מסתגרת ובוכה עם עצמה, אבל לא הפעם אני לא ייתן לה לבכות ולשמור בבטן, עליתי אחרייה ובזוית עיניי ראיתי את נוי והארי אובדי עצות, לא יודעים איך לשפר את המצב, טיקטקתי בדלת החדר של אחותי הקטנה אך לא נשמע קולות חוץ מבכי ויבבות חלושות, פתחתי בשקט והיא שכבה על מיטתה כשפניה בוכות אל הכרית שלה, הרמתי פנייה בעדינות וחיבקתי אותה חזק, היא החלה לבכות לכתפי ודמעותי זלגו גם כן לכתפה, ככה היינו בכינו אח על השניה וככה נרדמנו….
מנסות לעכל את הבשורה שאנחנו פאקינג יתומות!.