stole my heart 18

נ.מ סקיילר
הרגשתי דיגדוגים וקפיצות וחשבתי שזה רק בחלום עד שהרגשתי שקפצו לי על הגבס והכאב היה גדול אז הבנתי שאני לא חולמת, אאוץ' נאנקתי לכאב של הרגע ואז הן הפסיקו, פקחתי עיני וראיתי את תהל ושירה עם חיוך מצטער על פניהן, חיכתי חזרה כי ידעתי שהם רק רצו להעיר אותי בצורה כיפית והן הרגישו הקלה.
"טוב קומי להתארגן לראיון של הבנים"
"אעפשר ללכת לים לא באלי להיות בראיונות שם עם הארי" שאלתי בלחש כי עדיין לא היה לי קול מאתמול
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"טוב בסדר נודניקית" נכנעו שירה ותהל "אני ילך להודיע לבנים" אמרה שירה ויצאה מהחדר "מתי אתם יוצאים?" כתבתי על הלוח שלי "באחת עשרה ועשרה" ענתה "ומה השעה עכשיו?" מחקתי וכתבתי שוב "אהממ אחת עשרה ורבע" אמרה "שיט" מילמלתי בלחש אבל היא שמעה אותי, הטיסה שלי באחד ועשרים אני צריכה גם לארגן את המזוואדה חשבתי לעצמי "מה קרה" שאלה תהל "כלום חדר האוכל ניסגר עוד מעט" אמרתי מנסה למצוא תירוץ והיא האמינה לזה, "אז תתארגני מהר ורדי לפני שיסגר" אמרה מוציאה לי בגדים מהארון, לבשתי סקיני גינס שחור, גופיה לבנה וסוואצ'ר בייסטבול ומעל כובע גרב אפור, כי קר בצרפת, לקחתי מפתחות לחדר ואמרתי ביי לתהל ולשירה שבדיוק חזרה והלכתי לכיוון המעלית וראיתי את הארי הולך לכיוון המעלית בדיוק כמוני, כשראה אותי ראיתי שעברה לו מחשבה בראש, התעלמתי נכנסנו למעלית והוא לא הפסיק להסתכל עליי "מה אתה רוצה?" שאלתי בלי קול והארי ידע לקרוא שפתיים, "שתיסלחי לי" אמר בקול הצרוד שלו שתמיד נהנתי לשמוע "חבל זה לא יקרא" אמרתי מזיזה את שפתיי שוב, ולפני שהספיק לענות המעלית נפתחה בקומת הלובי אני התקדמתי לחדר האוכל והוא…. לעבר הפקידה? רגע אחד הוא מנסה לגרום לי לסלוח לו ורגע אחר ומתחיל עם הפקידה, הסתכלתי עליו וגילגלתי עיניים, אני לא אשקר זה כן צבט לי בלב אבל מה לעשות אלה החיים.
נכנסתי לחדר האוכל העמוס, לא הייתי רעבה זה היה רק תירוץ להרויח זמן אבל בכל זאת שתיתי שוקו ואכלתי קוראסון, אניי לא סובלת אןכל מטוסים, אכלתי בלי חשק פתאום הבנים והבנות עמדו מולי "היי סקיי רק רצינו להודיע לך שאנחנו הולכים לראיון, ישמצב את מתחרטת?" שאל נייל עם ניצוץ של תיקווה בעיניו "לא ניילר אני אוותר" לחשתי כדי לא לאבד את מעט הקול שנירפא והם הלכו מנופפים לי לשלום…
כשסיימתי את השוקו והשארתי קוראסון בצלחת עליתי מהר לחדר וסידרתי את המזוואדות
לאחר חצי שעה סיימתי כי הכל היה מסודר ומקופל טוב אז הכנסתי את הכל למזוואדה וסגרתי לפני שיצאתי מהחדר כתבתי פתק ובו כתוב 'היי חברים טוב תקשיבו מקווה שלא תכעסו, אהממ אני חזרתי ללוס אנג'לס כי הבנתי שאני לא נועדתי לנסוע ממקומות למקומות אתם מוזמנים להתקשר מתי שאתם רוצים אבל לא בשביל לנסות להחזיר אותי כי זה לא יקרה, טןב לי פה, תמשיכו להיות חמודים כמו שאתם ואולי ניפגש מתישהו אוהבת סקיילר<3' כתבתי וביקשתי שיעזרו לי להוריד את המזוואדות למטה. כשסיימתי את כל האירגונים הזמנתי מונית לשדה תעופה ולאחר חצי שעה הגענו, הוא עזר לי להוציא את המזוואדות שילמתי לו ואיך שנכנסתי אז הכרוז קרא שהטיסה שלי יוצאת עוד רבע שעה (הזמנתי כבר כרטיסים) אז עברתי את הבדיקות הביטחוניות שמתי את המזוואדות על הדבר הזה שבודקים משקל והכל והאישה שמה את המזוואדות על המסוע שמעביר הכל לתא המטען.
נשאר לי חמש דקות עד הטיסה אז קניתי לי מים ועליתי למטוס חיברתי את האוזניות לאייפון ושמעתי את השיר wrecking ball של מיילי ודמעה ירדנ על לחיי
אממ חמודה קומי אנחנו נוחתים העירה אותי הדיילת ואני הנהנתי וחגרתי את חגורת הבטיחות
~בלה בלה אחרי הטיסה בלה בלה עומדת מול הבית של סבתא שלה~
עמדתי מול הבית של סבתא לורן ושלי טיקטקתי בעדינות וסבתא שלי פתחה בחיוך כשראתה אותי, עמדתי עם המזוואדות בידיי וכשניכנסתי הביתה לורן ראתה אותי וחיבקה אותי חיבוק גדול, הן ידעו שאני חברה של סטיילס ולורן שמחה מזה מאוד וגם סבתא שמחה שסוף סוף יש לי בויפרינד, התישבנו בסלון וסיפרתי להם את הסיפור כשסיימתי לורן פלטה "אני לא מאמינה שהערצתי אותו" ואני רק צחקקתי ואז התקדמתי לדלת והודעתי שאני הולכת לבית של נוי, (נוי היא ה-BFF היא מישראל והכרתי אותה והיא זו שהיתה לצידי כשעברתי ביריונות) גם נוי ידעה על הארי היא התבאסה שאני נוסעת איתו לסיבוב הופעות אבל שמחה בשבילי, טיקטקתי על דלת ביתה ואז נוי פתחה לי "עאעאעאעא כמה זמן לא ראיתי אותך יפהשלי" אמרה לי נוי ואז אמא שלה ראתה אותי וחיבקה אותי חיבוק דוב סילביה (אמא של נוי) תמיד אהבה אותי כמו בת שלה וגם בשבילי היתה כמו אם שניה עלינו לחדר של נוי ודיברנו קצת ואז סיפרתי לה שהארי בגד בי והיא עוד שניה שברה את המיטה מרוב עצבים זה שיעשע אותי, אחר כך דיברנו וצחקנו עןד קצת ואז אמרתי לה שאני רוצה לעשות מייקאובר להיות אדם שונה חיים חדשים ועלה ראיון במוחה "יש לי ראיון מה לעשותתלך בשיער" אמרה לי נוי (נוי היא אחת שצובעת את השיער כמעט כל חודש אז יש לה את כל הצבעים) היא הוציאה צבע שחור וצבע תכלת טורקיז כזה, קודם דירגנו את השיער למשהו כמו פוני צדדי רק מדורג וארוך יותר וזה היה מהמם ואז צבעה לי את הקצוות בתכלת טורקיז, לאחר מיכן התקלחתי כדי לשטוף את הצבע משערי כשיצאתי נוי השאילה לי בגדים ויבשתי את שיערי בעזרת פן והסתכלתי במראה, אהבתי מה שראיתי- נערה בעלת עור לבן כשלג הזך עיניים כחולת כים נקי שפתיים בעלות גוון ביבי חלש ושיער מדורג בצבעי שחור וטוריקיז, לבשתי חולצת בטן לבנה עם שרוולים ארוכים שחשפה את העגיל בטבור שעשיתי בגיל חמש עשרה, סקיני גינס שחור כובע גרב שחור ונעלי נייק גבוהות בצבעי לבן שחור.
נוי הסתכלה עלי ואהבה גם כן את התוצאה שיצאה "יופי גם ככה הפאפרצי לא יזהו אותי וישאלו אותי שאלות מביכות על הארי" אמרתי וחיכתי והיא צחקה, "תגידי איך רזית כל כך הרבה אני רואה את השלד שלך כבר" שאלה אותי נוי "סתם לא אכלתי ארוחה רגילה משהו כמו ארבע ימים רק נישנשתי לפעמים כי הכריחו אותי" עניתי לה "כמה זמן לא אכלת?!" שאלה אותי מופתעת מהתשובה למרות שידעה אותה "טוב בואי יורדים לאכול" אמרה לי נוי "אבל אני לא רעבה" אמרתי לה בקול ילדותי "כן בטח עוד מעט תהיי אנורקסת ממה שלא אכלת ואז גם כשתהיי רעבה לא תוכלי לאכול" אמרה בזמן שירדנו במדרגות לכיוון המטבח, היא היא הכינה לי שני טוסטים וכך גם לה אכלתי רק את הרך כי את הקשה אני לא אוהבת (מה לעשות אני ילדותית) "סיימתי" הכרזתי גאה במה שאכלתי "אני יודעת שאת לא אוהבת את קשה למרות שבקשה יש חצי רך אבל אני יוותר לך כי בכל זאת לפחות אכלת משהו ולפי הזיכרון שלי אני האכלנית מבין שנינו" צחקה "את מזכירה לי את נייל" אמרתי צוחקת ופתאום מספר חסום התקשר אלי "היי במה זכיתי לשיחה עם מספר חסום" צחקתי
"הלו סקיילר זה זאין"
"היי זאין"
"למה עזבת"
"כתבתי את זה על הדף"
"אני יודע אבל יש עוד סיבה זה הארי?"
"אולי הוא קצת חלק מהסיבה מה זה חשוב?"
"סקיילר אני מתחנן תחזרי" ושמעתי מלא קולות מוכרים שאומרים 'כן' ו-'נכון סקיילר תחזרי' ועוד כמה
"לא זאין טוב לי פה בבקשה על תנסו לשכנע אותי"
"טוב אנחנו כבר מתגעגעים חבל שלא ניפרדת ממנו לפני שעזבת"
"כן טוב מצטערת לא רציתי שזה יהיה קשה" אמרתי וניתקתי
"טוב ניראה לי שאני ילך" אמרתי "לא תישארי לישון פה את יודעת איזה סופה חש בחוץ" אמרה לי נוי והינהנתי בתודה והיא חייכה התקשרתי להודיע לסבתא שאני נישארת והיא הסכימה לאחר ראינו סרט ושנינו נרדמנו בספה