Snowhite פרק שישי:

Boys's POV
הבנים יצאו מהבית של אלי, הם נכנסו לרכב השחור וגדול, חוגרים ויוצאים לדרך…
הם שמעו מוזיקה וחשבו על ההופעה הבאה, שכבר עומדת להיות ההופעה החיה הראשונה שלהם מול קהל… אומנם זה באקס פקטור אבל עדיין, זה עומד להיות מדהים!
לפתע להבה גדולה תפסה את עניהם
"לואי תעצור ליד זה.." הארי אמר בשקט, חושש מהמצב..
הרכב נעצר ליד מקום השריפה…
בתוך הבית הרעוע היו לא אחרות מאשר שירז, שחר ואביה..
הבנים במהרה נחלצו לעזרתן, מים רבים נשפכו על השריפה, בניסיון מוחץ להקטין אותה..
לבסוף, הבנים הצליחו, ריצה מהירה לכיוון הבנות נעשתה והם הצילו אותן, מעולפות אך חיות…

Normel's POV
אלי וזאיין הייתישבו על הספה, לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
"הוא חזר.. זאיין!" אלי אמרה, זה היה הדבר היחיד שהיא יכלה להוציא מהפה.. הם התקשרו לבנות מיליוני פעמים גם לניידים וגם לבתים!
אף אחת לא ענתה… זאיין בינתים התקשר לבנים, הם היו צריכים את הבנים שיעזרו לחפש…
"מה את חושבת לעשות?" זאיין שאל את אלי, לאחר שראה שהיא שקועה במחשבותייה.
"אני אתן לו את המפתח! זה הדרך היחידה להוציא אותן בחיים.." אלי אמרה, מחזיקה את המפתח קרוב לליבה…
אמה עדיין הייתה בקניות, וסימסה לה שאחר כך היא הולכת לבקר כמה חברות.
תוך כמה דקות נשמעו דפיקות בדלת. זאיין קם וניגש לדלת, פותח אותה, מגלה את הבנים שמחזיקים את הבנות המעולפות בידהים.
אלי רצה אליהם, פנייה הראו כמות עצומה של פחד..
"מה קרה להן??" היא שאלה, דורשת לדעת תשובה..
"מצאנו אותך בדרך.. הן היו בבית שעלה באש.. "הארי אמר.
אלי הרימה את ידה וכיסה את פיה… זאיין חיבק אותה מהצד..
"מה קרה להן? למה הן.. איך?" לואי שאל..
"אוקיי, שבו, אני צריכה לספר לכם כמה דברים.. אבל קחו בחשבון שאתן לוקחים חלק גדול מהחיים שלכם בסכנה.." אלי אמרה, מזהירה אותם מראש. הבנים הסתכלו על זאיין ואז אחד על השני ובסוף הנהנו להסכמה..
הם העירו את הבנות בעזרת כוס ומים..
" ואו, תודה לכם.." אנג' אמרה בקול חלש, בעודה משתעלת בחוזקה..
"אין בעיה.." נייל אמר וחייך…
לאחר מכן אלי שלחה אותך להתקלח.. כל אחת בתורה..
"בואו שבו.." אלי אמרה לבנות לאחר שכולם סיימו להתקלח ולבשו כמה מבגדיה.
"נוו אלי.." זאיין אמר, מבקש ממנה לספר…
"אוקי אוקי.. אז הכול התחיל לפני שנתיים בדיוק…."

~ פלאשבק [מנקודת המבט של אלי] ~
"בנות אולי נלך?"
"נו לא יקרה כלום פשוט בואו כבר.."
"קווין דיי זה מסוכן!"
"כן אולי אלי תדריך אותנו היא מכירה את הדרך הכי טוב!"
"לא! אני בסדר.. פשוט בואו נכאן.."
"קווין את בטוחה שאת יודעת מה את עושה?"
"אמרתי כן!! בואו כבר.."
הלכנו אחרי קווין בשורה, ביער החשוך, השעה 3:48 לפנות בוקר, חושך מחולט..
"אהההה……." קווין צרחה..
"קווין? קווין? מה קרה איפה את?"
"אלי אני מפחדת ואני לא רואה כלום.."
"איפה קווין?"
"אני לא יודעת.."
"קווין!!!!!!!! קווין?"
"אנג' את רואה אותה?"
"אני לא רואה כלום.."
"אב'? אב'? את איתנו?"
"אב'? למה היא לא עונה??"
"אליי.. דיי אני רוצה הביתה!"
"ששש.. דיי שחר הכל יהיה בסדר.."
"תדליקי את הנייד שלך.."
"אין לי סוללה.."
"מה? אויי רגע יש לי פנס.. נראה לי.."
"נוו למה את מחכה תוציאי אותו כבר.."
"רגע..רגע.. הוו הינה.."
בין רגע נדלק אור חלוש, המקום היה מפחיד, מאוד היינו בתוך בית קברות!
"מה אנחנו עו..עושות..בבית הקברות???"
"אני לא יודעת.. איפה קווין?"
"בואו נחפש אותה…"
"אבל אני ממש..מ..מש מפחדתת.. את חושבת שמשהו קרה..לה?"
"לא שחר די!"
"שירז תפסיקי לצעוק על שחר.. ושחר הכל בסדר.. אב' איפה הפנס?"
"בו!"
"אהאההאההאה… קווין הפחדת אותנו מה את עושה פה?"
"מי אמר שאני קווין?"
";אביה כווני את הפנס.."
מולנו עמד איש גבוה עם שיער שחור משוך לאחור… גופו היה גבוה הברה משלנו וגבהו התנשא מעלינו..
"מי אתה?"
"לא חשוב.. אממ.. חיפשתן אותה?"
מולנו יצאה קווין, דם רב נזל מרגלה ומצד אחד של פניה..
"קווין מה קרה?"
"לא קרה לה כלום!" האיש הגבוה התערב…
"שוב מי אתה?"
"זה לא מעניין.. ביי קוויני..זכרי את הסוד הקטן שלנו"
~ סוף פלאשבק. [חזרה לנקודת המבט הרגילה] ~

"האיש השאיר אחריו מפתח… זה המפתח.. זה האמת למה שהוא ולאיך הוא עושה את זה.." אלי אמרה, מסיימת מאית מהסיפור העצום, גורף הפחדים…
"איך הוא עושה את מה?" נייל שאל, מחבק את שחר שפחדה מאוד והחלה לרעוד, לחוות דבר כזה בגיל 14 זה טראמואה לכל החיים..
"אה.. במשך שנה היינו מקבלות כמו רמזים כאלה.. זה היה מגיע פעם בשבוע או חודש.. " אלי אמרה, עוצרת בכדי לקחת נשימה עמוקה..
"היה שם דברים שלנו, כמו מספר הנייד שלנו, תמונות מהזמן האחרון שלפני אותו 'רמז', חפזים שלנו, וסודות…" אלי המשיכה את סיפורה, מקבלת מבט תומך מזאיין.
" הוא היה עוקב אחרי כל צעד שלנו, ולפעמים הוא היה כולא אותנו במקום אחד, ומכריח אותנו להביא לו את המפתח, אבל לא נשברנו, יום אחד גילינו מה המפתח הזה פותח.. יותר נכון אני גילתי.. ואז גילתה על זה גם קווין ו… הוא רצח אותה, כי היא לא סיפרה לו, ולכן אני הבאה בתור.." אלי אמרה, מסיימת את הסיפור רועדת, זאיין חיבק אותה במהרה, מבין מה קרה יותר טוב.
דמעות עלו לענייה של אביה בשל שלואי קם וחיבק אותה, בולע את גופה בחיבוק גדול, נותן לה להתפרק בבכי מר…
שירז ישבה שם בעוד שהארי התקרב אליה, נוגע בעדיננות בכתפיה, היא הרימה את מבטה אליו ונבלעה בחיבוק שלו.

[ הערת כותבת: ורק ליאם נשאר לבד.. מאווה :*]

"זהו בעיקרון, עכשיו הוא רודף אחרינו.. בניסיון להשיג את המפתח.." שירז סיימה את דבריה של אליסון ומשכה באפה קלות..
"טוב תהיו בטוחות שאתן לא נשארות לבד יותר.. ותגידו בסוף גיליתן מה קרה לקווין באותו לילה..?" זאיין שאל, חושש מכך שהבנות יגיבו בקושי..
"כן.. לאחר בערך שבועיים מהמקרה…"

~פלאשבק~
"נוו קווין, דיי מה הוא עשה לך?"
"אוקיי אני יספר לכן, אבל אתן חייבות להבטיח לי שאתן לא עומדות לספר את זה…"
"מבטיחה.."
"גם אני"
"ואני.."
"הסוד שלך שמור אצלי קווין, עכשיו דברי.."
"אז ככה, לא ראיתי כלום, בדיוק כמוכן, ואז הרגשתי יד מושכת אותי, צרחתי אבל מעתן רק חלק מהצרחה שלי כי אותו אחד כיסה לי את הפה.."
"קוויני תנשמי עמוק, את יכולה לספר לנו בחלקים.. אנחנו יודעות שקשה לך.."
"אנ.. לא.. אני מעדיפה שלא.. תקשיבו בקיצור.. אז הוא אמר לי להיות בשקט, ואז הוא העמיד אותי ליד קבר, הקבר היה פתוח.. וריק!.."
"OMG… מה?"
"ה..הוא.. הוא אמר לי שהוא עומד להרוג אותי, אבל לא ידעתי למה, של שאלתי אותו, והוא אמר לי שאני חייבת לו את חיי.. כמובן שלא ידעתי למה, אבל הבנתי שהוא לא אדם שכדי להתווכח איתו.."
"ומה.. מ..מה היה אחר כך? את לא חייבת לספר כן?"
"הוא הפיל אותי לבור, וניסה לכסות אותי בחול,אבל לא ננתי, לו, וברחתי.. הוא עזב אותי.. לבסוף.."
"רגע..רגע.. את רוצה להגיד לי שהוא ניסה לקבור אותך, בועדך בחיים?"
"כן.."
"OMG…"
~סוף פאלשבק~

"אומייגאד זה חולני!!!!" ליאם אמר והביט בבנות..
"שמנו לב.." שירז אמרה וציחקקה קצת.. העצב עדיין נראה על פניה..
"בכל מקרה זה ממש לא עומד לקרות שוב, אנחנו כולנו יחד בזה!" זאיין אמר, משאיר נשיקה קלילה בקצה ראשה של אליסון..
מודע לכך שהוא לא עומד להפר את הבטחתו בשום מחיר..
אם הוא רק ידע, כמה בלתי אפשרי זה עומד להיות!