Sick Little Games פרק 4

"היי, את נראית עייפה, את בסדר, אהבה?" הוא שאל בחשש. פתאום הפכתי מממש מאושרת לדי מובכת. שנאתי לשקר לאנשים ככה, אבל… לא רציתי לספר לאף אחד על הארי ועליי. לא רציתי שאף אחד יגיד לנו שזה רעיון גרוע ושבסופו של דבר נתאהב אחד בשני (שזה היה ממש דפוק ואין מצב שזה הולך לקרות, אבל בסדר). חייכתי אליו חיוך מזויף משכנע וסטרתי לו בזרוע בשובבות.
"הו, רק לא ישנתי כל כך טוב אתמול בלילה… אתה יודע, נדנודי שינה… וזה." אמרתי, מנסה להישמע משכנעת.
"סבבה. אז, בכל מקרה, את יכולה לעזור לי עם המשימה הזאת? אני לא מצליח להבין אף מילה!" הוא אמר בטון מיואש. צחקתי והתקרבתי כדי שאני אוכל לקרוא את החוברת שלו. זאין היה לגמרי גרוע בספרדית, ולא הייתי כל כך נהדרת בזה גם, אבל הייתי יותר טובה ממנו בכל מקרה. בסופו של דבר, תמיד אני הייתי עושה לו את המשימות כי לא רציתי שהוא יכשל בזה. אל תהיו כאלה מופתעים… אני יכולה להיות נחמדה כשאני רוצה, אני פשוט לעיתים רחוקות מאוד רוצה.
השבוע עבר כל כך מהר שבקושי היה לי 'זמן בודד' עם הארי. בלילות של רביעי וחמישי, הוא עבד עד מאוחר במאפייה המקומית, ואני הסתובבתי עם הבנים אז, כן, לא הרבה זמן סxי בשביל שנינו השבוע… לא שאני מתלוננת, כי כמה ימים בלי סx זה לא סוף העולם, אני לא סוג של מכורה לסx, אפילו שהארי הוא היזיז שלי עכשיו…
בכל אופן, עכשיו זה יום שישי, והארי לא הפסיק לשלוח לי הודעות כל היום, דבר שהתעלמתי ממנו כי הייתי בלונדון עם חברה שלי, אלישיה. אחרי יום של קניות מטורפות, לקחנו שתינו רכבת הביתה ודרכינו נפרדו. זה היה אחד הרגעים האלו שהצטערתי שלא הייתה לי מכונית, כי הייתי חייבת ללכת הביתה לבדי עם 4 שקיות מפוצצות בבגדים. למזלי, הדרך לא הייתה כל כך ארוכה, לא יותר מ-5 דקות והייתי בבית. כמעט חטפתי התקף לב כשראיתי את הארי יושב על המדרגות במרפסת הקדמית שלי. נאנחתי בקול רם, שנאתי ביקורי הפתעה כאלה.
"מה אתה עושה כאן?!" קראתי בכעס. הוא התרומם במהירות, נראה סוג של פגוע שלא הייתי כל כך שמחה לראות אותו באותו רגע.
"טוב, לא ענית לי לטלפון ו… לא יודע, אז באתי לכאן." הוא אמר באיטיות, מסתכל עליי בביישנות.
"הייתי בלונדון עם חברה." אמרתי בקרירות.
"כן, אני יכול לראות את זה. אני מניח שעשית קניות?" הוא שאל, מחווה על השקיות הרבות שלי. גלגלתי עיניים על ההיגיון הפורץ-דרך שלו והתקדמתי לכניסה. המטרה העיקרית שלי הייתה להגיע לדלת הקדמית ולהיות מהירה מספיק כדי להיכנס ולהשאיר אותו בחוץ לבד. הייתי עצבנית עם הנוכחות שלו הלילה, לא רציתי לראות אותו, אבל כמובן שלא הייתי מהירה מספיק.
"תני לי לעזור לך עם זה…" הוא אמר, נשען אל שקיות הבגדים שלי. התרחקתי מיידית כשהסתכלתי לתוך התיק כדי למצוא את המפתחות."
"אני יכולה להסתדר עם זה, תודה רבה לך." אמרתי בכעס, בבירור לא במצב רוח אליו. ברגע שמצאתי את המפתחות, נאנחתי בשמחה ונכנסתי לבית בתנועה מהירה. הארי התחיל לדפוק על הדלת שלי, מתחנן שאני אקשיב לו. נאנחתי בתסכול ורצתי למעלה עם התיקים. נתתי להכל ליפול על המיטה ואחרי לא יותר מ-2 שניות, הארי כבר התחיל לחפור לי בהודעות.
"אלוהים, הוא בלתי יאומן!" קראתי, מדברת לעצמי. ירדתי למטה במהירות ופתחתי את הדלת. "הארי, אני לא בפאקינג מצב רוח הלילה! אוקיי?!" אמרתי, עצבנית. הוא חייך קצת והוציא מתוך שקית חומה בקבוק של וודקה. היה לו את החיוך החצוף על הפנים שלו שעצבן אותי אפילו יותר, אבל הייתי חייבת להודות, אלכוהול… זה היה מאוד מזמין.
"אפילו אם… הבאתי את זה?" הוא אמר, מחייך, בבירור גאה בעצמו. שנאתי את עצמי על זה, אבל לא יכולתי להתאפק וחייכתי אליו. תפסתי בידו בחוזקה, גוררת אותו פנימה וסגרתי את הדלת מאחורינו.
"טוב, אתה יכול להישאר, אבל –" התכוונתי להגיד עוד אבל הוא עצר אותי לפני שהספקתי לסיים את המשפט.
"טוב, חשבתי שנוכל ללכת לאנשהו? אל תדאגי, אף אחד לא יראה אותנו." הוא אמר, מחייך. היה לו רעיון, ולפי המבט על הפנים שלו, הרעיון היה די טוב. ידעתי שגם אם אני אשאל, הוא לא היה מספר לי על הרעיון הזה שלו.
"טוב… רק תן לי 5 דקות, אני אלך להחליף בגדים." חייכתי, הולכת בחזרה אל החדר שלי. לא ידעתי לאן אנחנו הולכים, אבל רציתי להיראות טוב. מיד חשבתי על הבגדים החדשים שקניתי. לא לקח לי כל כך הרבה זמן לבחור, ובסופו של דבר לבשתי את הג׳ינס הפרחוני החדש שלי, שהיה מאוד צמוד, הסוג האהוב עליי בבגדים. צירפתי אליו את המגפונים השחורים שלי, לקחתי ג'קט וירדתי בחזרה למטה.