Sick Little Games פרק 21+22
פרק 21
סופו של דבר אנחנו פשוט שוכבים על המיטה שלי איתי בוכה את העיניים שלי על החולצה לואי. אנחנו הפסקנו לדבר במשך זמן רב. זה היה רק לואי מלטף את השיער שלי ואותי, בוכה כיאילו אין מחר. זה אפילו לא היה מביך. זה היה ממש ממש ממש נחמד שיש מישהו איתי. זה היה נחמד שיש מישהו איתי. זה היה נחמד לדעת שלמישהו אכפת. סופו של דבר, פשוט נגמרו לי הדמעות אני חושבת, יצאתי באיטיות מהחיבוקו של לואי
״את בסדר? "הוא לחש באיטיות. שפשפתי את עיניי וחייכתי חיוך קטן.
״כן, אני אהיה בסדר … זה פשוט, אתה יודע, אני לא בכיתי בשנים ועכשיו אני לא יכולה להפסיק לכל הרוחות! "אמרתי, צוחקת על עצמי. לואי הצטרף אליי.
אנחנו צחקנו במשך זמן מה, אבל בסופו אנחנו פשוט עצרנו והשתיקה התרסקה עלינו שוב.
הסתכלתי על ידי עצבנית על משהו שאני כבר מתה לשאול את לואי
״איך היה … איך היה הארי אתמול בלילה כשראית אותו ..?״ שאלתי את לואי בזהירות.לואי נאנח בקול רם מאוד זז קצת לבוא לשבת בדיוק לידי
״ובכן, אני לא הולך לשקר לך, סקיי … את סוג של שברת את לבו.״ המילים של לואי הכו בי כמו טון של לבנים. קברתי את פניי בידיים שלי, בשקט מודה לאלוהים נגמר לי דמעות מוקדם יותר כי לעזאזל, אני עכשיו מרגישה ממש רגשי שוב.
״אז למה אתה כאן היום? חשבתי שאתה כועס עליי בשביל כי הייתי כזאת כלבה אליו … "אמרתי באיטיות, פונה לכיוון שלו
״אני הגזמתי בתגובה בפעם הראשונה ו… הבנתי שזה לא באמת העסק שלי וגם, כל מה שאני יודע הוא שאני מתגעגע אליך את היית החברה הכי טובה שלי תמיד תהי״ לואי אמר כשהעייניים שלו מלאות באמון. חייכתי וחיבקתי אותו במהודק. נישארנו זה בזרעות זה לזמן מה. זה היה נהדר שקיבלתי אותו חזרה.
״מה אני אעשה בלעדיך לואי טומלינסון?״ אמרתי עים הרבה רגש בקולי הוא חייך אלי נישען בעדינות מנשק אותי על המצח. הוא קם במהירות מהמיטה ופנה אליי
״קדימה בואי נזמין פיצה וניראה עוד פרק של המשרד (סדרה)!״ הוא אמר בחיוך ענק על פניו. לא היה לי זמן להגיג כלום והוא כבר לקח את הפאלפון שלו והתחיל להזמין את הפיצה שלנו. אני פשוט הסתכלתי עליו מחייכת, מודה לאל על לואי שעדיין היה שם בישבילי אחרי כל מה שעשיתי
פרק 22
עברו שבועיים. לואי ואני חברים הכי טובים שוב. שוב אני מבלה עים הבנים כמעט הכל חזר להיות נורמלי חוץ מהמצב עים הארי,כמובן. הוא תמיד היה ׳עסוק׳ כשהייתי עים הבנים הוא בברור לא רצה להיות לידי ולא יכולתי להאשים אותו אני הייתי רעה ונוראית אליו… ליפעמים הייתי רואה אותו בבית הספר והוא היה פשוטו כמשמעו מסתובב או פונה למיסדרון אחר. זה כאב לי הכי הרבה הלב שלי תמיד כאב מזה שהוא התעלם ממני. אני יודעת שזה מאוחר מידי עכשיו אבל… אני מתחרטת על כל מה שאמרתי לו בלילה ההוא. הלוואי ויכולתי לחזור אחורה ולשנות את זה. אני לא אומרת שהייתי חוזרת כדי ליקפוץ לזרועותיו כדי שנוכל ליברוח ביחד אבל… הלוואי שלא הייתי אומרת את מה שאמרתי. אני הלכתי יותר מידי רחוק ואני בטח אף פעם לא אסלח לעצמי על זה שפגעתי בו כך
ליפני זה כולנו פשוט בילינו ביחד ולי ולהארי היו ויכוחים קטנים ונחמדים על הכל סתם כי היה כיף לעצבן אותו אבל לפחות הוא היה שם. עכשיו, הוא מסרב ליראות את הבנים אים הייתי איתם. אני רק מקווה שזה יעבור אני מתכוונת בסוף הוא יצתרך להתקדם בחייו ולהפסיק להתעלם ממני נכון?
אבל זה גם היה מאוד מעצבן תמיד לחשוב עליו אתם יודעים? הייתי בסיפריה במשך 45 דקות וכל מה שחשבתי עליו היה הארי והטיפשות העצמית שלו. היה לי חיבור ליכתןב למחר ולא יכולתי אפילו להתחיל להתרכז בו. המחשבות שלי תמיד ישר חזרו להארי.
נאנחתי ובעצלנות יצאתי מהספריה, בערך כולם נעלמו. בית הספר ניגמר אבל החלטתי להישאר לילמוד בספריה, מה שניכשלתי בלעשות אותו. זה היה מוזר ללכת לבד במסדרונות ללא קול אין אף אחד שום דבר זה היה שקט אבל סוג של מפחיד באותו הזמן. אמרתי לעצמי בצחוק שזה יהיה הזמן המושלם בשביל רוצח לבוא ולחתוך אותי לחתיכות קטנות. לפתע שמעתי צעדים מאחורי. קפאתי, שיט בבקשה אל תיתן שהסיותים שלי יהפכו למציאות חשבתי לעצמי.
תגובות (7)
תמשיכי :)
תמשיכייי דחוףףף
תמשיכי!!!!!!!!!
התמכרתי לסיפור הזה!
וואו סיפור מהמם !!!!!
קראתי אותו וגם את הסיפור המשך שלו הם מושלמיםםםםםם !
תמשיכיייייייייי
התמכרתייי *~*
תמשיייייייייייייכי!
תמשיכייייייייייי !!!!!!!!! :)))