RoCky
בא לי לעשות מרתון עד פרק 10 ואז אני אתן לכן להיות במטח 20 דקות ואמשיך (חחח אני רעה ):))

Sick Little Games מתורגם פרק 8

RoCky 05/08/2013 1027 צפיות 2 תגובות
בא לי לעשות מרתון עד פרק 10 ואז אני אתן לכן להיות במטח 20 דקות ואמשיך (חחח אני רעה ):))

פתחתי את העיניים שלי באיטיות, מתחרטת על זה מיידית. השמש עיוורה אותי לגמרי, וכאב הראש שלי לא עזר כל כך. נאנחתי בתסכול כשחיפשתי את הטלפון שלי, בודקת מה השעה. 13:43. הו, מצוין. הפה שלי היה כל כך יבש שלרגע או שניים הייתי בטוחה שאני עומדת למות. כשאני חולמת על כוס מלאה במים קרים, ניסיתי לקום, אבל משהו עצר אותי.
לפתע, הכל חזר אלי… לא חזרתי הביתה לבד אתמול בלילה. שתי זרועות חזקות החזיקו אותי ככה שלא יכולתי לזוז, אבל הצלחתי להסתובב אחורה כדי למצוא את הארי, עמוק בשינה. זה הרג אותי להודות, אבל הוא נראה כל כך חמוד ככה. נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים ובפעם השנייה, ניסיתי לקום מהמיטה. החיבוק שלו לפתע התהדק מסביבי, כאילו הוא אסר עליי מלעזוב את המיטה.
צחקקתי ונתתי לו סטירה חלשה ביד. הוא מלמל משהו שלא הבנתי ולבסוף שחרר אותי. הסתובבתי בלי להגיד כלום. הסתכלתי עליו לכמה שניות, רק מחייכת. הרמתי את החולצה שלו מהרצפה ולבשתי אותה, נאנחת בחלומיות. לחולצה שלו היה ריח כל כך טוב.
הלכתי על קצות האצבעות עד שהגעתי לדלת, וניסיתי כמה שאני יכולה לא להעיר אותו. סגרתי את הדלת ברכות והתחלתי לרדת במדרגות. להפתעתי, מצאתי את אימא שלי יושבת על שולחן המטבח, שותה קפה וקוראת את העיתונים.
"היי, את בבית!" אמרתי, מחפשת משהו לאכול במקרר.
"כן, חזרתי לכאן הבוקר." אימא שלי השיבה, העיניים שלה לא עוזבות את העיתונים.
"אז, איך היה בניו יורק?" שאלתי, לוקחת ביס מהתפוח האדום הטעים שמצאתי.
"הו, את יודעת, כרגיל. עבודה ועבודה…" היא אמרה, לוקחת עוד לגימה מהקפה שלי. התכוונתי לעלות למעלה, אבל מסתבר שאימא שלי לא סיימה לדבר עדיין. "מתוקה, אבא שלך התקשר הבוקר."
נאנחתי בעצבנות ולקחתי עוד ביס מהתפוח. "הו, באמת?" שאלתי בקול מונוטוני.
"כן, הוא רצה לדעת אם תרצי ללכת לבלות איתו בחגים. את יודעת, בחג המולד." היא אמרה, כאילו שום דבר לא היה מוזר. כאילו הכל היה נורמלי לגמרי.
"תני לי לחשוב על זה לרגע… ללכת ולבזבז את החופשה שלי עם אבא והzונה שלו? כן, לא נראה לי." לגלגתי, מתחילה ללכת לכיוון המדרגות. רק רציתי לברוח מהשיחה הנוראית.
"הוא באמת מנסה, סקיי. תני לו הזדמנות שניי –" היא אמרה בקול נואש. הסתובבתי אליה, מכווצת את המצח על המילים האחרונות שלה. לאבא שלי לא הגיעה הזדמנות שנייה. לא הגיע לו כלום.
"לא אכפת לי, אימא. אני לא הולכת. אני לא רוצה לראות אותו." אמרתי, רותחת מכעס. שמעתי אותה ממלמלת 'בסדר'ים וטוב'ים', אבל לא הגבתי אפילו. השיחה הזאת, עוד לפני שהיא התחילה, כבר נגמרה.
הסתובבתי לכיוון המדרגות, כשאימא שלי התחילה לדבר שוב. "דרך אגב, באתי להגיד לך שלום הבוקר, אבל לא היית לבד במיטה, אז… שיניתי את דעתי." היא אמרה בחיוך. לקחתי עוד נגיסה מהתפוח, די מובכת מהמצב.
"מי זה הילד הזה? הוא נראה ממש מוכר…" היא אמרה, לוקחת לגימה מהקפה. נאנחתי בקול רם, מתחילה מאוד להתחרט על כל זה.
"הו, טוב… את מכירה את אן? זה הבן שלה. הארי סטיילס…" אמרתי, מנסה להיות מאוד זהירה במילים שלי.
"הו כן! הבן של אן! הוא עובד במאפייה הקטנה… אז תגידי, אתם יוצאים או…?" היא שאלה, סקרנית מאוד. ברגע ששמעתי את המילה 'יוצאים', נחנקתי על התפוח שלי וכמעט מתתי.
"הו לא! אנחנו לא יוצאים, לא! אנחנו פשוט… חברים מאוד טובים." אמרתי, לגמרי מובכת. אימא שלי לא הייתה מהאימהות המשוגעות אז ידעתי שהיא לא תתחרפן עליי בגלל מערכת היחסים שלי ושל הארי, אבל זה עדיין היה מביך לדבר איתה על זה. היא הסתכלה עליי במבט מוזר לשנייה עד שהיא דיברה שוב.
"אני יודעת איך את עם בנים, סקיי… לא אכפת לך מהרגשות שלהם ואת מרחיקה אותם ממך לעיתים קרובות." הייתי חסרת מילים, לא ידעתי מה להגיד. זה לא היה מתאים עכשיו שהיא תרצה לי על זה, אבל לא הייתי אמיצה מספיק בשביל להגיד לה לסתום ואז לרוץ את המדרגות. "אם אני צודקת, הוא מאוד נחמד ומתנהג טוב. בבקשה אל תלכי ותשברי לילד המסכן את הלב… לשם שינוי!"
בהיתי בה לדקה או שתיים, לא בטוחה אם שמעתי אותה נכון. לא יכולתי להאמין שאימא שלי תגיד לי דבר כזה. "כן, שיהיה." מלמלתי, רצה חזרה לחדר. מה לעזאזל קרה? למה אימא שלי הרגישה את הצורך להגיד לי להיות נחמדה להארי? ויותר חשוב, לא לשבור לו את הלב? זה היה פשוט כל כך מוזר, לא ידעתי אפילו מה לחשוב.
נכנסתי לחדר, פוחדת להפריע להארי שעדיין ישן. סגרתי את הדלת בעדינות מאחורי והלכתי לכיוון השירותים בשקט. זרקתי את התפוח לפח ושטפתי את הפנים. הסתכלתי על ההשתקפות שלי במראה, חושבת על מה שאימא שלי אמרה, שוב. למה שאני אשבור לו את הלב בכלל? הוא ידע שזה היה רק על סx. לא היו שום רגשות רומנטיים בינינו… הכל הולך להיות בסדר. כן, לגמרי בסדר.
הסתכלתי שוב על השעה, הפעם היה כבר 14:03. זה ללא ספק היה הזמן בשביל הסטיילס להתעורר. הלכתי על קצות האצבעות אל החדר שוב ושהגעתי למיטה, קפצתי על הארי, יושבת בפיסוק מעליו. הוא נאנח ומלמל משהו שלא הצלחתי להבין. רכנתי אליו והתחלתי לנשק את הצוואר שלו.
"תתעורר, סטיילס… או שאני אצטרך להתעלל בך מינית." אמרתי, עם חיוך תמים על פניי.
"הממ, נשמע לי מצוין." הוא חייך, העיניים שלו עדיין עצומות. הקול הצרוד שלו שולח רעידות בכל הגוף שלי.
"אז, אני הולכת להתקלח… תרגיש חופשי להצטרף אליי." גיחכתי וקפצתי מהמיטה.
לפני שהספקתי להגיע לדלת של המקלחת הוא כבר צעק: "אוקיי, אני ער!" ועקב אחריי לתוך המקלחת.
חה. ידעתי שהוא לא יוכל להגיד לא להצעה כזאת.


תגובות (2)

קדימה ~תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי~
אני לא אוכל לאשאר כל הלילה ערה…..
טוב…..אולי כן….

05/08/2013 16:18

תמשיייכיי !!
ואל תעשי לנו מתח אני ארצח אותך בננה -,-

05/08/2013 16:22
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך