Sick Little Games מתורגם פרק 14

היום הנורא הזה סופסוף נגמר. הצלחתי לעבור את שאר היום בלי לראות שוב את לואי או את הארי, משהו שהיה לגמרי נפלא, כי הם היו שני האנשים האחרונים שרציתי לראות באותו רגע. כל מה שהיה חשוב זה שהייתי עכשיו בבית, רחוקה מכל האנשים ששנאו אותי. פתחתי את הדלת ובעצלנות נתתי לתיק שלי ליפול על הרצפה. זרקתי את המפתחות על השיש וכמעט רצתי אל המקרר. שמעתי רעש מהמשרד של אימא שלי. הנחתי שהיא בבית, או שזה היה גנב.
"אימא, מה אנחנו אוכלות הערב?!" צרחתי, עדיין מחכה לאישור של הזהות של הבנאדם.
"הזמנתי אוכל סיני, אני מקווה שזה בסדר?" אימא שלי ענתה, היא נשמעה מעוצבנת מהצרחות הלא רצויות שלי. היא תמיד הייתה עצבנית מזה.
"כן, זה בסדר." שיקרתי. בכנות, קיוויתי למשהו יותר טוב . סגרתי את הדלת של המקרר, מעבירה את תשומת הלב שלי לדואר שהיה על השיש. רוב המכתבים היו חשבונות אקראיים, אבל היה מכתב אחד מתחת לכולם שמשך את תשומת לבי ממש. לקחתי את זה מיד, הסקרנות שלי משתלטת עליי. המעטפה הייתה לבנה וגדולה ו… הריחה ממש טוב. כמעט קרעתי את זה, הייתי יותר מדי סקרנית לגרום מה זה היה, אבל לצערי, ישר התחרטתי על זה. רצתי למשרד של אימא שלי ועצרתי בדלת, עדיין עם המעטפה ביד.
"את בסדר מתו –" היא התחילה אבל לא סיימה. היא ראתה את מה שהיה לי בידיים, והבינה ממש מהר.
"בבקשה, תגידי לי שזאת בדיחה." אמרתי, בלי רגשות בקול שלי. הלב שלי פעם כל כך חזק שיכולתי אשכרה לשמוע את זה. אימא שלי נעמדה, היא נראתה מאוד לא בטוחה במה שהיא עומדת לעשות או להגיד, וזה עצבן אותי אפילו יותר ממה שכבר הייתי.
"אני לא מאמינה לזה! אני לא מאמינה שהוא הולך להתחתן עם הzונה ואני לא מאמינה שהוא אשכרה שלח הזמנה מzדיינת!" צרחתי. הראש שלי פעם. רציתי לבכות, אבל השתמשתי בכל השליטה העצמית שלי כדי לא לבכות.
"סקיי, בבקשה, תקשיבי –" אימא שלי התחילה, אבל לא רציתי לשמוע. לא רציתי לשמוע את זה.
"אני לא הולכת, אימא! את בכנות משוגעת אם את חושבת שאני הולכת ללכת לחתונה המzיינת הזאת!" אמרתי במילים מרירות, משלבת את הידיים שלי.
"הוא אבא שלך, סקיי! הוא לא סתם זר ש –"
"טוב הוא יכול מאוד להיות סתם זר!" צרחתי, לפני שהיא יכלה אפילו להגיד עוד משהו. היא לא אמרה עוד משהו. אני מניחה שהיא כבר הייתה עייפה מלהתווכח איתי. זרקתי את המעטפה על הרצפה עם מבט נגעל על הפנים שלי.
"אני לא יכולה להאמין שאת בצד שלו בקטע הזה." לחשתי ובמהירות עזבתי את המשרד שלה. רצתי במדרגות וטרקתי את דלת החדר שלי מאחוריי. העיניים שלי שרפו, הראש שלי פעם והלב שלי השתגע. ברצינות הרגשתי חולה מהרעיון של לראות את אבא שלי מתחתן עם אישה אחרת. רציתי להקיא. אני שונאת את המקום הזה. אני שונאת את המשפחה שלי. אני רוצה רק לעזוב את זה. לעזוב ולשכוח מהכל… רק ללילה אחד.
מישהו פתאום עלה למוח שלי במהירות. הוצאתי את הטלפון שלי מהג'קט ועברתי ברשימת אנשי הקשר שלי… בטוח שהיה לי אותו איפשהוא – ידעתי את זה! חה, ניצחון.
הטלפון שלי היה דבוק לאוזן שלי כשחיכיתי. באמת קיוויתי שהוא יענה.
"סקיי אייזקס… במה זכיתי שיש לי את העונג לשוחח איתך בערב היפה הזה?" הצחוק שלו הדהד דרך הטלפון.
"אני רוצה לראות אותך, אית'ן. הלילה." אמרתי בבוטות.
"אבל, מה איתך ועם הסטיילס הזה…?" אית'ן שאל בזהירות.
"אין יותר אני והסטיילס הזה… כבר אין." אמרתי בקול עליז. הכרתי את אית'ן, הוא לא הלך להגיד לא אלא אם כן הוא ידע שאני לגמרי פנויה.
"אוקיי אם ככה… אני אאסוף אותך ב-8." הוא ענה במהירות. חה, ידעתי!
"מצוין! אני אראה אותך יותר מאוחר." ועם זה, ניתקתי. הסתכלתי למעלה על ההשתקפות שלי במראה שהייתה ליד המיטה שלי. הלילה הולך להיות נפלא. הלילה זה יהיה רק בשבילי, כדי לשכוח את הבעיות שלי…
טוב, לפחות לנסות לשכוח מהן.