Sick littel games 29

פרק 29

אני הצלחתי לעבור את שבוע הלימודים בלי שאף אחד יעשה עניין גדול מהחבורות שלי.בבית הספר חשבו שזה בגלל שרבתי עם איזו בחורה אקראית וגם בגלל שאני גרם לזה להיראות כיאילו חשבתי שזה מצחיק,אז כולם צחק יחד איתי. אם רק הם היוה יודעים כמה זה היה הורג אותי מבפנים. אולי הייתי צריכה להגיד לכולם את האמת, אבל בסופו של הדבר , זה רק יהיה גרוע יותר , אני מניחה.ג'ייג'יי כנראה היה נהיה אפילו יותר עצבני אים הייתי אומרת לכולם והדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לגרות אותו. כמו כן, אני כל כך נורא התביישתי כי אני פשוט שבאמת לא רוצה שאף אחד ירגיש רע או ירחם עליי. אני לא רוצה להיות הבחורה המסכנה שקיבלה מכות מבחור … אני פשוט לא רוצה . בכל אופן, כולם ידעו פחות או יותר והתגברו עלכל הסיפור וכל מה שהיה כמעט לקדמותו עכשיו. ובכן, אמרתי כמעט , כי היחיד שידע שמשהו קורה הוא הארי … כל פעם שאני הייתי ניפגשת עם הבנים, הוא פשוט היה מביט בי , עיניו עדיין שואלות את אותה השאלה 'מי עשה לך את זה?' הוא אפילו לא היה אומר את זה , אבל אני פשוט ידעתי שהוא עדיין רצה לדעת. זה היה מאוד מעצבן שהוא היה כל כך אובססיבי לדעת מה באמת קרה, אבל באותו הזמן… אני לא יכולה להכחיש את זה שזה גרם ללב שלי לפרפר קצת. הוא דאג מספיק כדי לדאוג לי ולמה שקרה. למרות, שאני שונאת להודות בזה … היה לי רגשות כלפיו . רגשות חזקים יותר ממה שאי פעם יכלתי לדמיין אים להיות כנים לחלוטין.

זה היה יום שישי בלילה ואמא שלי הלכה לבלות את סוף השבוע בביתה של חברתה בשפילד … אני הולכת להיות לבד כל סוף השבוע. בדרך כלל זו לא הייתה בעיה גדולה , אבל מאז מה שקרה עם ג'יי ג'יי … להיות לבד הייתה סוג של בעיה בשבילי עכשיו.

אני לועסת בלחץ את התפוח הירוק שלי כאשר אמא שלי הופיעה מול הטלוויזיה.

"אמא , בבקשה! בליירוצ'אק נלחמים ! אני לא יכול לפספס את זה זוזי , בבקשה!" צרחתי באופן דרמטי כאחת שיודעת זו תכנית טלוויזיה האהובה עליי ואני לא רוצה לפספס שנייה אחת ממנה.

"ובכן , סליחה יקירי , אבל אני זקוקה שתצאי ותלכי לקחת משהו בשבילי." אמא שלי אמרה , בברור לא התרשמה.

"אז לאן אתה רוצה שאני אלך?" נאנחתי, כמובן לא מרוצה מעובדה שאני בטח אפסיד את כל הפרק.

"אני וחבריי מתכוננים לארגן סעודה בבקתה הלילה ויש לי עוגה שהוכנה לכבוד האירוע קודם לכך לכן, אני צריכה שאת תלכי לקבל אותה במאפייה בשבילי-"אמא שלי לא הייתה די גמורה, אבל כמה המילים האחרונות שלה רק גרמו לי להשתגע באופן מיידי.

"למה אתה לא הולך לקבל את זה בעצמך? אני אצטרך ללכת ברגל!" ייבבתי . אין לי חשק לצאת ויותר מכל, פחדתי שהארי יכול להיות אחד מהעובדים במאפייה הלילה…

" אני חייבת לסיים כמה דברים לעבודה ואני אפילו לא עשיתי את האריזה לסוף שבוע, סקיי ! זה ממש יעזור לי אם את יכולה להיות בת נחמדה פעם אחת וללכת לקבל את העוגה בשבילי." גלגלתי את העיניים בתגובה.לא הייתי כל כך מאושרת מזה, אבל כמו שזה נראה לא הייתה לי ברירה , אחרי הכל. גררתי את עצמי מהספה ורצתי למעלה ללכת להתלבש.