rock me- פרק 4 :)

4
נ. מבט הארי.
"בייבי." היא לחשה. "היא.. באה לפה."
סובבתי אלי את פניה ונישקתי את שפתיה נשיקה ארוכה.
שמעתי את ליאם נאנק.
"אני." אמרתי והדבקתי נשיקה על צווארה. "אוהב." אמרתי, בליווי עוד נשיקה. "אותך."
"אין עוד מילים למשפט הזה?" שאלה.
צחקתי. "אני מצטער, לא."
"היי, הארי." אמרה ג'יין.
טוב. היא נראית מדהים.
לא מדהים כמו לינה, אבל מדהים.
ג'יין היא חלומו של כל גבר. בלונדינית, גבוהה, עם עיניים כחולות. אוהבת ספורט.
לינה, לעומת זאת, בעלת שיער מתולתל, חום אדום, עיניים ירוקות ופנים מתוקות. היא מהממת.
אבל.. לראות את ג'יין..
"תתאפס על עצמך." לחש ליאם באוזני.
הנהנתי.
"אני רעב." אמר נייל, כמו תמיד.
"כן." הסכים זאיין. "בואו נלך לאכול. מה אתה אומר, לואי?"
"אני יכול לאכול."
ליאם השתהה מעט ואז הלך איתם.
"אז, מה את? הריבאונד?" שאלה ג'יין את לינה.
"אני לא ריבאונד."
(ריבאונד זאת חברה שמישהו לוקח בשביל להתגבר על החברה הקודמת)
"היא לא ריבאונד, ג'יין. אני ואת גמרנו." אמרתי.
"כן? אתה רוצה להגיד לי ששום דבר לא עולה עכשיו כשאתה רואה אותי?"
"לא."
אוי, אלוהים. מזל שאני שקרן טוב.
"אני חושבת שזה הזמן שתלכי." אמרה לינה.
"כן." היא הסתובבה. "דבר איתי."
לא יכולתי שלא לבהות בה כשהיא התרחקה.
דאמט. היא חייבת להיות כזאת שווה?
"אתה בוהה." נאנחה לינה. "אוף. תעזוב."
*
לינה ישבה מול נער שממש הזכיר לי דוגמן.
הוא רכן ללחוש לה משהו, מעבר לשולחן.
היא צחקה ולגמה מהשוקו שלה.
"יש לך שפם קצפת." העיר לה.
לינה הושיטה יד למפית.
"את רוצה שאני אעשה את זה?" הציע.
"למה?" הופתעה. היא כזאת תמימה. "יש לי מפית-"
"לא התכוונתי ככה," הוא התקרב לנשק אותה.
התקדמתי לפני שהוא הספיק. לא בטוח שזה היה צעד חכם. עכשיו אני לא יודע איך היא הייתה מגיבה. "תתרחק מחברה שלי או שזה יהיה חבל."
"מה?" שאל הדוגמן.
"עוף, עוף מפה." ציוויתי.
"לא."
גלגלתי את עיני ומשכתי את לינה לעמידה.
גררתי אותה אחריי, מנסה למצוא מקום פרטי לדבר בו.
הצלחתי למצוא את חדר האספקה.
פצפון, אבל לבד.
"את רוצה להסביר לי מה לעזאזל זה היה?" שאלתי בתוקפנות.
החדר היה כל כך קטן, שכמעט עמדנו אחד על השני.
"מה אתה רוצה?"
"מה אני רוצה?" הצמדתי אותה אל הדלת הסגורה. "מה את עושה?! הולכת ומתחילה לי עם בנים!"
"אני לא מתחילה לך עם בנים-"
"את כן. את מתנהגת כמו-"
"אל תקלל אותי."
"אני לא מקלל."
"התכוונת לקלל."
"לא. התכוונתי להגיד שאת התנהגת לא בסדר, ואת תשלמי על זה."
היא הרימה גבה. "אני אשלם על זה?"
התחתי את ברכי בדלת, בין רגליה הפסוקות, מצמיד אותה בלי אפשרות לזוז.
"את לא הולכת לצאת מטווח הראייה שלי, שומעת?"
"אתה קצת מגזים." היא אמרה.
אולי. אבל אני אובססיבי לגביה. ככה זה שאני עם מישהי שאני באמת אוהב.
התחלתי לנשק אותה –טוב, אולי חדר אספקה לא היה המקום הכי טוב ורומנטי שיש, אבל היו לנו בקושי חמש דקות עד שמישהו ישים לב שאנחנו לא שם. ותאמינו לי, גם שירותים במטוס זה לא הדבר הכי רומנטי שיש. וזאת האפשרות השנייה- עד שהיא נאנקה בכאב.
"כל כך נורא?" נעלבתי.
"לא," מלמלה, שולחת יד לגבה. "הידית."