One day -1D

יום אחד, בעת הנהיגה הביתה עם הילדים שלך, הפעלת את הרדיו, ושמעת את גלי הים בהקדמה של what makes you beautifull. חיוך קטן התפשט של שפתייך .

"היי אמא, זה לא הלהקה הוותיקה מבריטניה? איך הם נקראים שוב ? " הבת הצעירה שלך, דארסי, שואלת אותך.

דמעה אחת התגלגלה במורד הלחי שלך, תוך כדי העלת זיכרונות , כאשר כל שנייה בחיים שלך הייתה מוקדשת לחמישה בנים . את פשוט לא יכולת לענות לבת שלך . בנך הבכור, אדוארד, כנראה לא הבחין וענה לה.

" קוראים להם וואן דיירקשן, דארסי." הוא אמר.

" אה, אלו , ששמעתי אותם ממקום כלשהו … אבל אני לא ממש יכולה לזכור איפה .." אמרה דארסי, בסקרנות. "זה נכון! שמעתי אותם בחדשות … " לחשה.

"שמעו שהם הייו מעורבים בתאונה, אמא .. אף אחד מהם שרד. ההלוויה שלהם היא הלילה. וזה פתוח לכל . " דארסי אמר, בקול חלוש מספיק כדי שאשמע דרך המוזיקה. החנית את המכונית בפינה של הבית שלך ,ועוד דמעות בורחות מהעיניים שלך, כשהשיר נגמר.

"בסדר! זה היה what makes you beautiful של וואן דיירקשן! ואנחנו רוצים לתת להם דקה דומייה בשבילם. למרבה הצער, בדרכם לארצם הסופית לסיור הפרידה שלהם, הם פגשו את התאונה .. וואן דיירקשן ז"ל . דיירקשניות בכל רחבי העולם לעולם לא ישכחו אותם .. דיירקשניות לעולם לא ישכחו את חמשת הנערים החצופים על המדרגות. "האיש מהרדיו אמר. כיבית את הרדיו וסגרת את המנוע, אדוארד ודארסי יצאו מהמכונית, התנעת את המכונית שוב ופתחת את החלון ..

"פשוט שכחתי משהו, ילדים. אני אחזור בקרוב. " אמרת. שניהם הנהנו ונכנסו לבית .

הלכת ישר להלוויה שלהם, כך שזה היה שעה וחצי נסיעה, ולא באת ראשונה.

כשהגעת לשם, הרבה אנשים בכו. חלקם עדיין לבשו את חולצות ה- 1D הישנות. ארונותיהם היו פתוחים, כך שאת לא יכולה להחזיק את עצמך בידיים יותר ופשוט נשברת והתחילו לרדת לך דמעות מהעיניים ,בשקט ..