Now or never -פרק שישים ושתיים

*מנקודת מבטה של שירז*
סיפרתי להארי שאני יכולה להוריד את הגבס 'ורצנו' לבית חולים.
"האר תיכנס איתי" אמרתי מפחדת.
"אדוני אתה מסכים?" שאל הארי את הרופא.
"אוקיי למרות שאין ממה לפחד" ענה הרופא. הארי נכנס איתי לחדר וראיתי שהרופא לוקח מספריים גדולות ומקרב אותם לרגלי. עצמתי את עניי ותפסתי בידו של הארי בחוזקה. אחרי כמה דקות הרגשתי תחושה נעימה ומשוחררת.
"זהו?" שאלתי שפתחתי עין אחת.
"כן יפה שלי" ענה הארי מצחקק. הסתכלתי על הרגל וראיתי את הצלקת של הכדור ברגלי. הרגשתי צביטה בליבי. הרגע הזה שיריתי בו כל כך זכור לי למרות שעיבדתי את הזיכרון. הארי שם לב לצלקת ועשה פרצוף מצטער. אני לא כועסת עליו או משהו כזה כי בסך הכל לוגן כעס.
*מנקודת מבטה של יעל*
אביה סיפרה ללואי אני כל כך כועסת עליה אבל לפחות עכשיו כבר לא מרביצים לי…
אמא שלי הכניסה אותי לעונש כי לא סיפרתי לה ולואי עצבני עליי ברמות…
"די נו לואי" אמרתי מחבקת אותו.
"לא רוצה" אמר בקול ילדותי ושילב ידיים.
"לא רציתי שהם יפגעו בך" אמרתי.
"טוב אבל פעם הבאה חסר לך ואת לא מספרת לי" אמר מזהיר ברצינות.
"Dude I love you" אמרתי במבטא אמריקאי וחיבקתי אותו.
"Me to" אמר גם הוא.
*מנקודת מבטו של הארי*
נפרדנו מגמה ומאמא שלי ונפגשנו כולם בשדה תעופה.
"ניו יורק!" צעקו הבנות. נכנסנו למטוס וישבתי ליד שירז. היא ישנה ואני בחנתי את הצלקת שברגלה. אני לא מאמין שהיא ככה הסתכנה בשבילי ואני מה עשיתי נישקתי את בת דודה שלה.
"סליחה" אמרה לורן שכמעט נפלה עליי.
"שששש" אמרתי והתעלמתי ממנה.
"נו מה עכשיו אני אוויר?" שאלה.
"סוג של…" אמרתי מוציא את האייפון ומתחיל לשחק.
"הארי סטיילס אתה מזה לא מה שחשבתי" אמרה.
"לורן דולנר את מזה לא מה שחשבתי" אמרתי.
"אתה אתה…" אמרה והלכה. פעם ראשונה שככה אני מתייחס לבת זה קצת קשה אבל דיירקשניות אני תפוס ^_^