Now or never -פרק עשרים וחמש

*מנקודת מבטו של זאין*
"אז הבנתי אתם רוצים פיצה" אמרה אמא שלי.
"כן" עניתי.
"טוב תחזרו ואני יתקשר אליכם שאני יסיים" אמרה.
"ביי" אמרתי וחיבקתי אותה.
"תחזרו אבל " אמרה.
"טוב אמא" אמרתי ויצאנו.
*מנקודת מבטה של שירז*
"מה נעשה משעמם" אמר נייל.
"וואו יש עכשיו סרט מזה יפה רוצים לראות?" שאל ליאם.
"יש סרט" צעק נייל.
"מהכל הוא מתלהב?" שאלתי את הארי.
"לא פשוט המוח שלו נשאר בגן" אמר הארי והתחלתי לצחוק. נכנסנו לסלון כדי לצפות בסרט ואז ראינו שזה סרט מצויר של תינוקות.
"ליאם זה הסרט?" שאלה אביה.
"כן אני מת על זה" אמר ליאם.
"יואו שהייתי קטן כל הזמן ראיתי אותו" אמר הארי מתרגש.
"אה גם אני ראיתי אותו"אמרתי.
"אין פלא אתם גדלתם ביחד" אמר לואי.
"אה נכון בגלל זה" אמרתי נזכרת. התיישבתי ליד הארי והתחלנו לראות.
"תפתחו כבר יא חירשים " שמענו צעקה מעבר לדלת.
"אמא אני מפחדת " אמרה קייט.
"בואי אני ישמור עליך " אמר נייל. ליאם הלך ופתח את הדלת אבל במקום שמחבל נכנס, נכנס משהו יותר גרוע {:
"מה אתם משוגעים!!!!!" צעק זאין.
"ממה מה עשינו" אמר ליאם.
"המעריצות פירקו אותנו עם הפיצה!" צעקה שחר.
"אויי האוזן" אמר לואי .
"מה אמרת?" שאלה אותו.
"ככלום" ענה מפוחד.
"מה איזה מעריצות מטורפות לי הלך האוזן אני כבר לא שומעת" צעקה.
"טוב לכו לישון שתכם ותקומו כמו חדשים!" הציע ליאם.
"איזה לישון ותגמרו לנו את הפיצה" אמר זאין
"פיצה פיצה פיצה פיצה" צעק נייל וחיבק אותם.
"טוב רגע לפני שאוכלים כולם באים מחר לחתונה של גמה?" שאל הארי.
"ברור" ענו.
וכולנו אכלנו את הפיצה ושרנו עד שראינו בחדשות את הכתבה.