Now or never -פרק חמישים ושש

*מנקודת מבטו של הארי*
"האר אני לא מרגישה טוב, אני הולכת הביתה" אמרה שירז.
"טוב" אמרתי ובאתי איתה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה אותי.
"בא איתך…" אמרתי (כאילו דא?!?!)
"לא אתה נשאר פה!" אמרה דוחפת אותי.
"אפשר בלי מכות עדיין כואב לי…" אמרתי מתרחק.
"טוב רק אם תישאר פה" אמרה.
"ואת תהיי בבית שלי לבד?" שאלתי.
"אז אני אלך לשלי" אמרה.
"לא את באה אליי" אמרתי והתקרבתי אליה.
"טוב" אמרה והתקרבה יותר.
"אז כל דבר קטן שקורה לך את מתקשרת אליי" אמרתי.
"אולי" אמרה.
"מה אולי?" שאלתי עצבני.
"טוב אבא" אמרה באנחה.
"מה אבא?" שאלתי.
"אתה מתנהג כמו אבא שלי" אמרה.
"אז תני לי נשיקה ואני ישתוק" אמרתי.
"בבקשה" אמרה ונישקה אותי. זאת הייתה נשיקה מדהימה…. למרות שידעתי שהיא מנשקת אותי כי היא רוצה שאני ישתוק.
"פעם ראשונה שאחרי שאני חופר אני מקבל מתנה" אמרתי מופתע.
"חחחח" צחקה.
"ביי יפה שלי" אמרתי כפול הגיע לקחת אותה. שירז הלכה והתקשרתי לגמה שתהיה איתה.
*מנקודת מבטה של שירז*
נכנסתי לבית וראיתי את גמה במטבח אוכלת עוגיות שוקולד צ'יפס העוגיות שהארי הכי אוהב.
"היי" אמרה שפיה מלא בעוגיות.
"מה את רואה?" שאלתי כשראיתי שהיא מרותקת לטלוויזיה.
"אקס פקטור" אמרה.
"וואו מושפעת" אמרתי והתיישבתי לידה.
"מה קרה?" שאלה כשהיה פרסומות.
"הוא ממש דואג לי…" אמרתי.
"את צריכה להבין שהוא דואג לך ואוהב אותך" אמרה.
"אני מבינה אבל…" אמרתי.
"תני לי לנחש זה יותר מאבל" אמרה גמה.
"בערך" אמרתי.
"נו ספרי לי כי עוד מעט נגמר הפרסומות" אמרה והכניסה עוד עוגייה לפייה.