Now or never -פרק ארבעים ושבע (יום המשפחה!)

*מנקודת מבטה של לורן*
"גם אתם המשפחה הכי טובה" אמר גל.
"עכשיו אמא" אמרתי.
"אני אוהבת אתכם אתם משפחה נהדרת" אמרה.
"אבא אתה עכשיו" אמר גל.
"תמשיכו להיות כמו שאתם, אתם הכי טובים" אמר.
"לורן עכשיו תורך" אמר גל מנופף בידו של עברי.
"אני מאוד אוהבת אתכם אתם משפחה מדהימה" אמרתי. כל יום משפחה זה אותו דבר, כל אחד מברך ואז אוכלים ארוחה.
"איזה כיף לך!" אמר גל.
"את תדברי איתנו כל היום" אמרה אמא שלי.
"אמא אשלי תשמור עלי" אמרתי.
אה שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי לורן (שם דבילי אבל אין מה לעשות) אני בת 18 וחצי. יש לי שיער שטני עד אמצע הגב, יש לי עניים ירוקות. אני רזה וקצת גבוה. אני טובה בריקוד ואלופה בכל מה שקשור לטכנולוגיה. אני מצחיקה ולא מוותרת בקלות, אני פחדנית, חכמה.
היום אני טסה לבריטניה לבקר משפחה.
גל זה אח שלי… אני ממש קשורה אליו למרות שהוא קטן ממני. הוא יודע את כל הסודות שלו ואני את שלו.
קשה לי מאוד להיפרד ממנו. גם לו קשה אבל הוא לא רוצה להראות. אני יודעת לפי מה שהוא כתב לי במכתב. אני הולכת לקחת את המכתב וכל פעם שיהיה לי קשה אני אקרא אותו.
אני הולכת לבריטניה כי יש לי שם בת דודה שקוראים לה שירז. הרבה זמן לא פגשתי אותה ופעם היינו שומרות על קשר אבל לפני זמן מה זה פסק. אני כבר לא יודעת ממש מה קורה איתה.
"נועה את באה?" שאלתי אותה בעצבים בטלפון.
"כן לולו (כולם קוראים לי ככה)" ענתה נועה ובאה אחרי כמה דקות.
"תעזרי לי" אמרתי יושבת על המזוודה כשאני מנסה לסגור. היא עזרה לי לסגור ועברנו על הרשימה.
"יש ויש" אמרתי.
"רגע הכי חשוב תמונה של הארי והנסיכים יש לך?" שאלה נועה.
"ברור!" צרחתי.
"יש סיכוי שאת פוגשת אותם!" צעקה נועה ונשכבה על המיטה.
"אחד למיליון" אמרתי נשכבת לידה.
~כעבור שעתיים~
"ביי גוגי (ככה אני קוראת לגל)" אמרתי מחבקת אותו חיבוק אחרון.
"ביי" אמרתי וחיבקתי את אמא שלי ולאחר מכן את אבא שלי.
"ביי לולו" אמרה נועה וחיבקה אותי.
"טיסה מספר 6785 לבריטניה נא להיכנס" אמרה אישה ברמקולים. חיבקתי את כולם חיבוק אחרון ויצאתי למטוס.
בריטניה אני בדרך!!!!!!!!