Now or never-פרק ארבעים וארבע

~כעבור שבוע~
*מנקודת מבטה של שירז*
"אני יכולה להגיד להם?" שאלתי את הרופא.
"כן" ענה. עבר כבר שבוע ואני נזכרתי כבר כמעט בכולם. עדין קשה לזכור דברים ואני שוכחת הרבה דברים. הרופאים אומרים שזה יכול להימשך לנצח או שזה יעבור. אחרי כמה זמן נכנסו לחדר אמא שלי, אן והארי.
"מה קרה?" שאל הארי.
"אני יכולה כבר להשתחרר יהיה לי גבס ברגל אבל אני אשתחרר מפה!" אמרתי מאושרת.
"יששש!!!!!" אמר הארי ונישק אותי אבל התנתקתי באמצע.
"הארי אולי לא לידם?" שאלתי מצביעה על אמא שלי ואן.
"זה בסדר" אמר אמא שלי והארי נישק אותי שוב.
"סליחה, אנחנו צריכים לערוך בדיקות אחרונות לפני שהיא משתחררת. אם הבדיקות יהיו טובות את תשתחררי היום ואם לא אז יותר מאוחר" אמר הרופא. כולם יצאו מהחדר והוא התחיל בסדרת בדיקות.
*מנקודת מבטו של הארי*
יצאנו מהחדר ואני לא מאמין היום היא תשתחרר!!!! אני חייב לקנות לה משהו….
"לואי אתה בא איתי?" שאלתי אותו.
"כן" ענה.
יצאנו לחנות תכשיטים ומצאתי משהו שהיא תאהב: שרשרת של שתי לבבות מחוברים (והמבין יבין) טבעת וצמיד.
הגענו לבית חולים ובדיוק הרופא סיפר שהיא משתחררת עוד היום. הייתי כל כך מאושר. גמה הביאה לשירז בגדים והיא יצאה מהחדר.
היא הייתה יפיפייה!!
מיוחדת!!!!!!!!
למרות שהייתה עם גבס וקביים היא הייתה הכי יפה שבעולם!!!!!
"יפה שלי" אמרתי מחבק אותה.
"האר תיזהר שאני לא יפול" אמרה נזהרת.
"נכון" אמרתי מתרחק. כולם חיבקו אותה והתחלנו לדבר.
"אז איך את עכשיו?" שאלה אותה גמה.
"יותר טוב" ענתה שירז.
"אממ… שירז קניתי לך משהו" אמרתי ממש בכיסי מחפש את השקית. הבאתי לה את המתנה והיא מאוד התרגשה.
"זה מהמם!!!" אמרה מחבקת אותי.
"אני שמח שאהבת" אמרתי ונישקתי אותה נשיקה קצרה.
"זוג יונים כבר אמרתי?" שאלה גמה.
"בפעם המיליון, כן!!!" צעקו כולם וגמה נבהלה.
"שכחתם לאכול אותי!" צעקה בחזרה וכולם צחקו.