Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 6(:
בנות,
אני מצטערת שיומיים לא כתבתי, מהיום כל יום פרק.
הפרק קצר וקצת משעמם היום אבל הפרק הבא מתעלה על כל מה שהיה עד עכשיו בסיפור
תהנוו❤❤❤
טיילור הייתה שם לבושה בחזייה ותחתונים והוא היה בבוקסרים בלבד היא שוכבת עליו מנשקת אותו והוא מחבק אותה, כנראה שתת המודה שלי לא הטעה אותי וכן יש בין שתי אלה משהו… דמעות כבדות ומלוחות נפלו מעייני סגרתי את הדלת עברתי בין הבנים שמידי פעם מילמלו משהו מתוך חלום רציתי לתרוק את הדלת שכל המלון ישמע אבל הבנים ישנים ולא מגיע להם לסבול בגלל החבר האידיוט שלהם. חזרתי לחדר שלי עם הבנות והן גם כן גמורות ללא ספק… בחיים לא הרגשתי כאב כזה לפני… אולי זה לטובה אני לא צריכה עכשיו אהבות מסתריות עם מישהו שחצי עולם מכיר אותו. נזכרתי באקס שלי, בריאן… היינו ביחד שנתיים הייתי אז בת 16 כשרק נפגשנו היינו שונאים אחד את השני עד שנתנו לנו להגיש עבודה משותפת בספרות כמובן שניסינו לעשות הכול כדיי להחליף זוגות אבל זה היה חסר טעם התחלנו להפגש אחד אצל השניה אחרי בית ספר כדי לסיים את העבודה ולאט לאט התפתחו רגשות זה סיפור שלו תרצו לספר לילדים. אהבתי אותו מאוד והוא אותי עד שילדה חדשה הגיעה לכיתה …
פליישבק:
צפיתי בטלויזיה עד שנשמעה דפיקה בדלת
"אני באה" פתחתי את הדלת ובריאן עמד שם מחוסר חיוך וחיוור
התקרבתי אליו במטרה לנשק אותו והוא סובב את הראש "מה קרה?" שאלתי מודאגת.
"גרייס אנחנו צריכים לדבר" אמר נוקשות מתיישב על הספה.
"גרייסי, את יודעת שאני אוהב אותך ותמיד אוהב… אבל אני לא נמשך אלייך כמו פעם.." אמר
"מי זאת?" שאלתי "מזאת אומרת?" שאל "אתה יודע, מי אל מי אתה נמשך?" שאלתי עצבנית "קטלין" אמר בפשטות
___________________________________________________
באותו הלילה בכיתי כמו משוגעת חשבתי שהחיים שלי עומדים להסתיים כאן…
ראיתי את הבנות ישנות אז נשכבתי במיטתי מלאה מחשבות התמונה של טיילור והארי לא יוצאת לי מהראש זה חרוט לי חזק בזיכרון.. אני כלכך מבולבלת בקשר אליו……
"גרייס? גרייס! קומיי" צמעתי קול מקצה מטתי שמתי כרית על הראש כדי לא לשמוע את הנדנודים "גרייס" הקול צעק בשנית לוקח את הכרית מראשי וחובט בי "מ.. מה?" שאלתי מנומנמת ורואה את דניאל מולי "קומי הולכים לסטיודו של הבנים" אמרה "עכשיו?" שאלתי
"כן עכשיו, קומי"אמרה
נכנסנו לסטודיו והיו 3 שלטים בכניסה 'אולפנים' 'חזרות' 'קפיטריה'
אני והבנות הלכנו לקפיטריה והבנים לחזרות "5 קפה בבקשה" אמרתי לעובד שם הוא רשם את ההזמנה והתיישבנו.
"לבנים יש היום הופעה" אמרה אלינור
"קשה לי האמין שאנחנו פה איתם.." אמרה דניאל בעיינים עצובות
"מזאת אומרת?" שאלתי
"ובכן,שהבנים טסים לסיבוב הופעות לא תמיד אפשר לבוא איתם, פיניתי לוח זמנים למשך חצי שנה עם הלהקה שלי בשביל להיות פה" אמרה פרי
"היו פעמים שהבנים טסו ופשוט היה אסור לנו להצתרף אליהם, הייתי רואה את ליאם פה בשבועיים" אמרה דניאל. "הגעגועים גומרים אותך שזה מגיע למצב כזה.." אמרה אלינור משפילה מבט הייתה שקט של כמה דקות.. כנראה הבנות נזכרו בכל הפעמיים שהיה להם קשה בזמן שלא ראו את אהובםלמשך זמן… אך מה שעצר את חוט המחשבה של כולנו זה קולה של קייט "מה היא עושה פה?" אמרה מצביע למקום בו מגישים הזמנה כולנו סובבנו את הראש אישה בלונדינית בעלת מצנפת מכסה את ראשה ומשקפיי שמש. זאת הייתה טיילור. "תזכירו לי באיזה חודש אנחנו?" שאלה אלינור "ד..דצמבר" אמרתי מגמגמת "אז מה לעזעזל היא עושה עם כובע בגודל הצרות שלי ועם משקפי שמש?" לחשה לנו. באותו רגע טיילור שלחה לנו מבט הורידה את משקפי השמש והתקבה "אתן עובודת בשביל להקת וואן דיירקשן?" שאלה "לא, אנחנו החברות שלה מתוקה" אמרה אלינור ראו על פניה את העצבים מבעבעים בה "נחמד, איפה הם?" שאלה "מי שואלת?" שאלה דניאל בעוקצנות "תעשי לי טובה, אתן מתכוונות לענות לי?" אומר רוקעת ברגלה קייט נאנחה ואמרה "סטדיו 8" היא אפילו לא הודתה ועשתה את דרכה אל סטודיו 8 ששם נמצאים הבנים, שבו הארי נמצא.
החזרות נמשכו כ-8 שעות כולם היו מותשים אך פול ריענן את זיכרונינו בכל פעם מחדש שעוד כחצי שעה תתקיים ההופעה הנים היו מותשים, מותשים מידי אבל לא היתה להם ברירה. פרי וזאין היו בחדר ההלבשה ולואי ואלינור טיילו במקום נייל הראה לקייט שיר שכתב ואני ודניאל ישבנו בכיסאות איפה שבעוד כמה דקות ישבו מלא מעריצות מכל הגילאים עם מלא שלטים צרחות ובכי. הקהל התמלא בדיוק לפי איך שתיארתי שהוא יהיה מספר דקות והבנים עולים לשיר פול איסף את כל החבורה הסביר להם דברים טכניים לפני שיעלו.
"טוב אז ככה, משך ההופעה תיהיה שעה וחצי בסוף ההופעה יחכו 2 מכוניות שיאספו אותכם למלון. הארי בוא איתי רגע" קרא פול לאחר שהארי חזרה פניו סרקו אותי גל קור עבר בי תחת מבטו "וואן דיירקשן אתם עולים בעוד 3…2…1.."אמר איש הפקה והבנים נכנסו בקפיצה לבמה מבצעים את השיר הראשון
_________________________________________________________________
"וואו אחת ההופעות הטובות שלכם" אמרה אלינור
"תודה אלי" אמר לואי וחיבק אותה
"חוץ מהעובדה שאנחנו הרוסים מעייפות הכול הלך טוב" אמר ליאם
נייל התקדם אלינו בריצה "ראיתם אולי את הארי?" שאל
"הוא אמר שהוא נוסע ברכב שלו" אמר זאין מושך בכתפו.
עלינו ללימוזינות והדרך הייתה קצרה המלון וכשנכנסנו דניאל התרסקה על הספה עוצמת עיינים. נכנסתי לחדרי במטרה להחליף בגדים והופתעתי לגלות את הארי יושב על מיטתי מבטו קר מתמיד עיניו בוהות בשלי
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי נוקשות
"גרייס אנחנו צריכים לדבר" אמר בין שיניו לא מסיר את מבטו ממני
תגובות (5)
מה אל מה לדבר תמשיכי כפיצוי בבקשה?!
אני לא עושה סימני פיסוק כי אין לי כוח!!!
חחחח אני עצלנית אני יודעת…
מווששללםםם תממשיייכיייי
מהמםםםםםםםםםםםםםם בבקשה תמשיכיייי ומהררררררררר
תמשיכייייייי
אני במתחחח -_-
המשכתי ❤