Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 4 חלק ב' (:

"היי בייב התגעגעת?"
היא עמדה שם בשמלה צהובה ונעלי בובה שיערה הבלונדיני נאסף לפקעת
"ט.. טיילור? מה את עושה כאן?" שאלתי מבוהל
הפעם האחרונה שנפגשנו זה היה שנפרדנו, כשניסינו לסיים אתזה כמו שתי בוגרים שמכבדים אחד את השני וזה נגמר רע. מאוד רע.

פלשבייק:
צלצול הפלאפון העיר אותי משנתי, כנראה נרדמתי שוב על הספה…
'טיילור מחייג אליך' אין לי כוח לריבים שלנו עכשיו, היא בנאדם טוב אבל לפעמים היא מגזימה בתגובות שלה.
"הלו?"
"הארי?"
"כן?"
"אנחנו צריכים לדבר"
"אני מקשיב"
"לא, פנים מול פנים, אני אצלך עוד כמה דקות"
"המ.. מ. מה הא טוב א.. אני מחכה" גימגמתי
ניתקתי את השיחה. לא הספקתי לקום מהספה ונשמע צלצול בדלת. פתחתי לה את הדלת היא עמדה שם מחייכת נשקה אותי נשיקה רטובה ונכנסה עמדתי שם כמה שניות מופתע ממה שקרה לפני מספר שניות.
"הארי …." אמרה
ניסיתי לעגל את שפתיי לחיוך אך לשווא
"תקשיב… אני באמת באמת מצטערת ובאמת שתדע אני עדיין אוהבת אותך" אמרה מה שגרם לי לחשדות
"זוכר שספרתי לך שדודתי מתחתנת ואני מוזמנת בתור שושבינה?" שאלה לא הספקתי לענות והיא המשיכה
"אז.. אני אפילו לא יודעת איך להגיד לך אתזה"
"לעזעזל טיילור תגידי, מה יש" אמרתי מנסה לשלוט על זעמי שמפצפץ בפנים
"אז… שתיתי המון.. אני לא יודעת מה קרה לי אני יודעת שאני לא משתכרת הרבה, השושבין של החתן פילרטט איתי ולא שלטתי בזה ו…" קטע באמצע
"ו…" שאלתי
"אתה כבר מבין.."
"לא טיילור אני פאקינג לא מבין, הוא עשה לך משו?" שאלתי
"לא, אנחנו אמ.. שכבנו." אמרה
זה הרגיש כאילו נועצים בך סכין והולכים… לא, כאילו תוקעים סכין מסובבים אלף ואחד פעם ומשאירים אותך שרוע גוסס על האדמה. זה בגידה – זה לא נסלח.
"אתה יודע זה גם לא זה בזמן האחרון… אני מקווה שאתה מבין שזה לא מרוע" אמרה ונשמע צליל התראה מהנייד שלה חייכה קלות והוסיפה "אני צריכה ללכת, נתראה" אמרה הולכת סוגרת את הדלת אחריה. היא צודקת זה באמת לא היה זה בזמן האחרון אבל למה ככה? למה לא יכלה להגיד לי בפנים שהיא לא אוהבת. וללכת לאחר…? אני צריך משקה

חזרה להווה:
"מה את עושה פה?" שאלה נוקשות מתעלם משאלתה החסרת משמעות
"הו לא שמעת? מחר אנחנו הולכים לטקס שלך ביחד, הסוכנים שלנו דברו"
"אני שואל שוב, מה את עושה פה?" שאלתי
"חשבתי שנוכל לבלות את הלילה ביחד לפני הטקס." אמרה
"תשכחי מזה" אמרתי עובר בין כל הנרות נושף עליהם אוויר ומכבה אותם לאחר שלא נשאר נר דולק אצבעותיי עברו על מתג האור והאור נדלק. היא נראתה מופתעת כאילו זה היה מובן מאליו שאני אפול בקסמייה. שוב.
"אבל אנ-" היא התחילה והדלת נפתחה
"הו כן זה היה מצוי-" רואה את לואי נכנס מביט בנו וכל הבנים ובנות זוגם מאחור נועצים בנו מבט
"תראו מי החליט להופיע .. בלונדי חזרת?" שאל מבולבל. הוא אפעם לא חיבב אותה.
"לא היא הולכת, ואני עולה למעלה לישון לילה טוב" אמרתי
אני יודע שזה לא היה יפה מצידי אבל היא לא יכולה להתפרץ ככה לבית הפרטי שלי. היא מחר תופיע איתי בטקס? הו לא, מה גרייס תחשוב? לא שזה מעניין אותי.
נשכבתי על המיטה לא עברה דקה והייתי שקועה בשינה.

נקודת המבט של גרייס:
הטקס יתקיים בעוד שעה בדיוק, מהבוקר אני נמצאת מול שמלות מהמעצבים הכי בחירים זה ניהיה מעייף אני כאן כבר 3 שעות ולא מוצאת שום דבר
"הו מולי אני רוצה את זאת היא מושלמת!!!" צעקתי מתרגשת. עד שראתי את זאת בכל אופן
היא כלכך מיוחדת ומלכותית ואני אוהבת אותה! (השמלה של גרייס למעטה)
הלבישו, איפרו מדדתי אלפי סוגי נעליים נחו על צווארי יותר ממאה שרשראות מוזהבות
את אחיי הלבישו בחליפה מכובדת ועל צווארם עניבה, בת זוגתו של אחי, דילן הצטרפה גם היא. כולנו היינו מוכנים והלימוזינה היתה שם.

אני בטוחה שזה היה האירוע הכי גדול שאבא שלי השקיע בו זה היה ענק, עצום ויפיפה ללא ספק.
קייט באה גם היא וכרגיל הרבה אנשים לחצו את ידיינו. אביה של קייט ואבי שוטפים לעסק הם מנהלים אותו ובזכותם אנחנו מכירות מאז שנולדנו הם למדו ביחד בקולג.
"הי גרייס? תראי מי פה…" היא הצביע לכיינו של הארי וזרועו משולבת בתוך זרוע של בחורה בלונדינית, טיילור.
"זה לא אכפת לי" אמרתי לה. לומרות שזה היה שקר. אני מודה זה כאב לי, כאב לי לראות אותו איתה אחרי מה שהיה אתמול… הם חזרו. והוא שיחק בי. ואני לעולם לא אסלח לו. לעולם. חשבתי ששיניתי את דעתי בקשר אליו, אבל הארי זה הארי. חוצפן, יהיר ורודף שמלות.
הבנים הופיעו וכולם הריעו להם שריקות ומחיואות כפיים נשמעו מהקהל ואז אבי ואביה של קייט, ג'רמי עלו לבמה.
"גבירותיי ורבותיייי אני מקווה שאתם מבלים את הזמן בנעימים אני רוצה להודות לבנים המוכשרים שהופיעו פה" מחיאות כפיים נשמעו בכל האולם, כן הם בהחלט אהובים.
אבי ואביה נהמו את ניהומם וזה הרגיש כמו נצח מבחינתי וזוית עיני תופסות את הארי מביט בי לא, בוהה בי אני יכולה להשבע שהוא מביט בי במבט שגורם לי להבהל. סובבתי את ראשי ממנו. בחור גבוהה עם שער בלונדיני ועיניים ירוקות בחליפה רישמית ניגש אליי לקח את ידי להצעת ריקוד "אפשר לרקוד איתך?" שאל לחוץ "כמובן" חייכתי אליו. השירים נהיו שקטים וכולם תפסו את בן זוגם לסלואו זה היה ענק כל האולם מלא בזוגות היה אפשר להרגיש את החשמל באוויר את את כל האנשים האלה זה היה מרגש לראות את כולם ככה. אמי ואבי, קייט ובחור שאיניני יודעת את שמו כנראה איזה אחד שהציע לה לרקוד, ההורים שלה ואפילו דילן וקלואי. הארי מביט בי בזמן הסלאו ורוקד עם טיילור, אני מבטה בהם כנגד שכתף של הבחור שרוקד איתי,שהתברר ששמו סקוט. ושירים נפסקו האורות התחבאו ותאורה אך ורק בבמה שנמצאת המרכז האולם. אבי עולה.. אני מקווה שזאת לא אחת הרצעות הארוכות שלו "אורחים נכבדים, אני רוצה להזמין לבמה את ג'רמי גריי, השותף שלי" אמר
לאחר שאביה של קייט עלה הוא פתח בדבריו
"הרבה התרשמו מההופעה היפה של הבנים שהייתה כאן, אז בהזדמנות זו אני רוצה להזמין את הסוכן שלהם פול שמגיע עם הודעה חשובה" אמר
פול עלה לבמה עם הבנים "אנשים יקרים, אני רוצה להודיע על סיבוב הופעות של הבנים הללו, הם יוצאים לטיסה הראשונה בעוד שלושה ימים, היעד הראשון הוא איטליה" אמר ומחיאות כפיים חזקות מאנשים המצופפים באולם. "אבל… זה לא הכול, מאוד התרשמתי מעבודתם של גיימס וג'רמי והצעתי להם לקחת חלק בסיבוב ההופעות. אבל, כיוון שהם צריכים להשאר כאן, ישלנו הפתעה" אמר פול
"בנים? שמרו על הבנות שלנו כי הן עומדות להצתרף אליכם!!!" צעק אבי שריקות ומחיאות ככפיים והבנים קופצים והכל התחיל להסתובב הרגשתי שאני עומדת ליפול או להקיא מהמחשבה שאני, יצתרך להיות בסביבתו של הארי סטיילס 24 שעות במשך חצי שנה.. התכוונתי לשכוח מכל מה שקרה ולשכוח אותו לאחר האירוע. כנראה שאת לא תיהיה משימה פשוטה בכלל…….