Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 3 (:

בנותת בנותת בנותת
וואו תודה על התגובות שלכן אתן משמחות אותי כלכך ונותנות לי חשק להמשיך (:
אני אוהבת אותכן המוניםם והנה הפרק השלישי
תכתבו לי בתגובות עם אהבתם או לא
תהנווו ❤❤❤

צליל התראה מהאייפון העיר אותי משנתי העמוקה בעודי מגששת את השידה הנמצאת ליד מטתי לוקחת את האייפון בידי ומסתכלת חצי עין
מספר לא מזוהה:
בוקר טוב סאנשיין, קפה? עוד שעה בסטארבקס בלי הברזות (;
מיזה יכול להיות? ומאיפה הוא השיג את המספר שלי? סאנשיין.. סאנשיין.. נשמע מוכר 'כל מה שאת צריכה סאנשיין' הארי! לא יכול להיות. או שכן? לא לא לא אין מצב גם אין לו את המספר שלי אבל אפאחד אחר לא קרא לי ככה לפני…
נשלח אל- מספר לא מזוהה:
מיזה?
מספר לא מזוהה:
זה אני הארי, תיהי מוכנה עוד שעה מחכה (:
מאיפה כל האומץ הזה?! הוא צריך להרכין את הראש ולא לומר מילה! הו לא הוא לא נורמלי. דיברתי עםהחברה הכי טובה שלי קייט והיא אמרה שתבוא אליי נו אתם יודעים כדי להתייעץ.
"החברה האדומה שלך למעטה" דילן פתח את הדלת ואמר
הוא קורא לה אדומה מאז שצבעה את שיערה לאדום. הוא לא עוזב אותה מאז, תמיד ישלו הערות עוקצניות בקשר אליה ותמיד היה, אבל הם בהחלט כמו אחים.
"אני יורדת" קראתי לעברו ירדתי במדרגות שתים שתים וזה הרבה מדרגות -_-
פתחתי את הדלת וקייט עמדה שם מחייכת ומחבקת אותי חיבוק ענק. עלינו לחדרי היא התרווחה על המיטה וסיפרתי לה הכול כל מה שקרה אתמול עם אבא שלי ועם הארי
"אני לא מאמינהה הארי פאקינג סטיילס בא אלייך ונפנפת אותו?!" שאלה בצרחה
"אולי" אמרתי
"לא לאלא אני לא מאמינה כמה אומץ הוא כלכך מושלםם" התלהבה
"לא הוא לא, הוא חושב שהוא יכול להשיג כל אחת שרק באה לו בעין ויש לו את החוצפה להזמין אותי לקפה??" צעקתי
"הוא מה?" צעקה קייט
"שמעת אותי למעשה זה עוד חצי שעה" אמרתי
"הווו הוא כלכךך בקטע שלךך את חייבת ללכתת" השיבה
"את לא נורמלית"אמרתי
"את!!! את לא נורמלית עם את לא הולכת לקפה עם הארי פאקינג סטיילס" אמרה
"טוב טוב תרגעי אני הולכת, פגישת עסקים נו את יודעת לדבר על הטקס המטופש" אמרתי ברוך
"חחחחחח אוקי תראי לזה איך שאת רוצה פגישת עסקים עאלק את מתה עליו גרייסי" אמרה "לא נכוןןןןן הוא יהיר ומעצבן ורודף שמלות ולא"אמרתי "מה שתגידי" היא אמרה קורצת לי
"טוב מה אני לובשת??" שאלתי
לבשתי סריג פסים שחור אפור ג'ינס ומגפיים אפורות (סט הבגדים למעטה)
קייט מסיע אותי באושר לסטארבקס הגענו, יצאתי מהמכונית וקייט צועקת מהחלון
"תהנייי אל תתפרעו יותר מידי"
גילגלתי עיניים נכנסתי וראיתי אותו באחד השולחנות הצמודים לחלון בסוף צעדתי לעברו ושהוא ראה אותי הוא קם וחייך
"הגעת" הוא אמר ונשק ללחי
"אמרת בלי הברזות" אמרתי והוא חייך
התיישבנו ואיש שמנמן הגיע אלינו
"תרצו להזמין?" שאל מבטי בנו
"לא תודה אני לא רעב-" הארי קטע אותי
"כן, שתי קורסונים עם ריבת חלב וקפה בבקשה" אמר וחייך לעברו
"האיש רשם והלך לכיוון הדלפק למסור את הזמנתינו. האמת שהייתי ממש רעבה אבל לא רציתי לתת להארי את התחושה שאני עומדת להרגיש בנוח לידו. בהיתי בו כמה שניות בזמן שדיבר עם אימו בפלאפון העיינים שלו כלכך בוהקות ירוק אזמרלד תווי הפנים שלו הכול פשוט במקום בלי כל פגע או מגבלה… את התלתלים מכנסה כובע גרב שמאוד מחמיא לו לקח לי כמה שניות להבין שהוא בוחן את המבט שלי בבלבול כנראה שניתק את השיחה לפני דקות ארוכות. פדיחות כלכךך אסור שיחשוב לרגע שאני בוחנת אותו.
"גרייסי? הכול טוב?" שאל
"הו כןכן הכול מצוין" אמרתי
האיש התקדם לעברינו ושם את ההזמנה על שולחן בעל המפה מצוירת משבצות אדומות ולבנות.
"אני אוהב לבוא לכאן לאכול, האוכל כאן מצוין" אמר
"כן זה באמת מעולה" אמרתי נוגסת מהקורסון החם
"אז מה קרה לך אתמול?" שאל
ידעתי. ידעתי שהוא בא כדי לנחם ולנתח את האירוע שקרה אתמול. אבל הרגשתי צורן לא מוסבר לספר לו הכול עד הפרט הכי קטן…
התחלתי להגיד בזמן שאצבעותי עוברות על הדפס המשבצות של המפה
"זה אבא שלי… הוא מתנהג אלי כמו בובה כאילו שמתי שהוא צריך אותי זה לא שאלת רצון בכלל אני חייבת להיות שם וזה לא ניתן לויכוח. תבין.. שאני לא איזה אגואיסטית מנופחת שחושבת רק על הרצונות שלה אבל גם לי יש חיים, ואני יכולה לתכנן משהו חודשים ורק בגלל שהוא רוצה שאני הבוא איתו לאיזה מקום אני אצתרך לבטל זה קשה ככה…" אמרתי פורקת לו את כל מה שישב לי על נפשי מאז אמש
הוא נאנח שם את ידו על שלי ואמר "את רוצה שאני אדבר איתו שיבטל את הטקס?" שאל בעיניו כאב ללא כל ספק.
"זה לא זה הארי, זה נמשך כבר שנים עם זה היה רק הטקס לא היתי מוציא מילה, וחוץ מיזה אני יודעת שזה חשוב לו, לך, ללהקה שלך… ובגללי תהרסו הכול? לא." אמרתי
הארי הנהן בראשו וסימן עם היד למלצר לבוא הארי שילם את החשבון לאחר ויכוח כמובן של מי ישלם טפס את ידי ומוביל אותי מחוץ לחנות
"ל לאן אתה הולך?" שאלתי מבוהלת
"אני רוצה להראות לך משו. הפתעה." אמר פותח את דלת המכונית שלו וסוגר אחרי שנכנסתי פנימה. הארי התיישב במושב הנהג והתחיל לסוע
"הארי לאן נוסעים?" שאלתי
"עם אני אספר לך זה לא יהיה הפתעה נכון? תצתרכי לחכות ולראות" אמר מחייך
הנסיעה היתה שקטה אני לא אשקר עברו לי אלף ואחד חששות בראש אולי הוא בכלל לוקח אותי לסמטה מרוחקת ועומד לאנוס אותי? או שאולי לקשור אותי ולהשליך אותי לנהר? עברה בי צמרמורת קלה על המחשבה עלזה, לא עבר הרבה זמן והארי יצא מהכביש הראשי ונסע על הדשא הירוק מסביב עצים ופרחים ואז חנה את האוטו במקום שכולו אבנים. טוב או שהוא יצירתי ממש או שהוא פשוט משוגע שנהנה להביט על אבנים, אני הלך על האפשר השניה.
"אבנים הארי, באמת?" שאלתי
"הו לא, מצחיקה אל תגידי לי שחשבת שאני איזה משוגע שלוקח אותך לצפות באבנים" אמר בחיוך משועשע. לא בכלל לא.
"ברור שלא, אתה יודע ליתר ביטחון" אמרתי נוקשות
"בואי גרייסי" אמר והוביל אותי לשביל מלא בעלים נושרים בצבעים סתויים חלקם אדומים, צהובים ואפילו כתומים.
"זה יפה" אמרתי מחייכת בוחנת כל צעד נהנת מהרשרוש של העלים שכפות רגלי עוברות עליהם.
"זה לא הכול" אמר עם חיוך ערמומי
לא עברו 5 דקות ומצאתי את עצמי מול נהר, דשא ירוק ונקי מחסה את הקרקע, עצים ופרחים בכל מקום, מפל. ואוו מודה לא ציפיתי הכול כלכך יפה וחי זה פשוט מהמם.
"וואו" אמרתי
"נכון? אני מניח שהיה שווה לבוא אני מקווה שלא חשבת שאני אקח אותך לסמטה חשוכה או משו" אמר וצחק. ואו גאון לא חשבתי עלזה לרגע. "לא מפתאום" עניתי במבט די מבוהל על המחשבה שקרא את מחשבותי בפעם השניה היום.
נשכבנו על הדשא מעל עץ ורק המים מהמפל מרשרשים. ושקט.
"את יודעת אני אוהב לבוא לפה, לברוח מהכול.. מכולם… מהפרסום הפפרצי או סתם ריב עם חברים זה מקום שעושה לי רגוע ושקט כאילו שאני נכנס לפה האדם הכי מפלצתי וזוהם בעולם ויוצא תמים ללא כל כעס מיותר" אמר
"באמת מרגיע פה" אמרתי
תודו שלא רואים עליו שהוא רכרוכי אבל אכן קיים צד רכרוכי בהארי למרבה הפלא.
לפתע התרומם הרים אותי על כתפיו והתחיל לרוץ
"לא האריי תוריד אותי עכשיוווווווו" צעקתי
"ועם לא?" שאל
"ועם לא א אנ אני ארביץ לךך" צעקתי
"הו לא רק לא זה" צחק
"רציני תוריד אותיי" צרחתי לא הוא פשוט לא נורמלי
"אוקיי כבקשתך" אמר למרבה הפלא לפני שהפסקתי להבין מה קורה הייתי עמוק בתוך מי הנהר. ספוגה מים.