Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 19 (:

כמה פעמים בחיים שלכם יצא לכם להרגיש באמת מאושרים? כמה פעמים אמרו לכם \'למה אתה לא כמו…\' רק כי אתה עצמך? על פי מה נקווה האושר לדעתכם? אהבה? כסף? מזל? בריאות? האם בנאדם שלא חסר לו כסף אבל אין לו עם מי לחלוק אותו הוא יהיה מאושר? לא. כל התשובות הן לא נכונות. להבהיר נקודה, כסף זה לא האושר. זה מקור שעוזר לך לקבל כל מה שאתה צריך ולפעמים גם מה שלא. אל תטעו אולי לא כולכם מגדלים כסף על העצים או מוקפים בחום ובאנשים שאוהבים אותכם. לא כולם הם מזליסטים או 100% של בריאות. אני אגלה לכם סוד- רק אתה עצמך מחליט עם להיות מאושר או לא. תואהב את עצמך, תואהב את האנשים שדואגים לך. אל תיהיה בזבזן עם אין לך הרבה ממה. גם עם התרופות הכי חזקות אתה יכול למצוא את עצמך חולה. אל תרגיש לבד… עם תפקח את העיניים תראה שיש אנשים לידך, שאתה לא לבד… תיהיה מאושר על מי שאתה ועל מה שיש לך. תודה כל יום מחדש עלזה שאתה עוד חי . תודה שאתה אתה עצמך… עם תואהבו את עצמכם כמו שאתם? כולם יאהבו. מסכה זה לא פתרון…. כי ברגע אחד-תאבדו את הכול.

נקודת המבט של גרייס:

מצאתי את עצמי שוכבת במיטה, שהיא לא שלי. לא בחדר שלי. זה אפילו לא מריח כמו החדר שלי. האמת שזאת הרגשה מוזרה שאני אפילו לא זוכרת איך החדר שלי נראה. או מעבר לזה. זאת תחושה מפחידה. פתאום נפתחה הדלת ושני אנשים נכנסו שניהם גברים. אחד מבוגר יותר ואחד נראה ילד בפניו. לחשושים מקצה החדר נשמעו. הם רצים שאני לא ישמע מה שיש להם להגיד. \"שמך הוא הארי?\" שאל המבוגר את הצעיר. מיזה הארי? אולי הוא אחי? אבל אנו לא דומים בכלל. מרוב מחשובות לא הספקתי לשמוע את תשובתו והמבוגר אמר \"אה סליחה, פשוט היא אמרה כמה דברים בבדיקות שהיא לא רוצה לראותו ושהוא… אמ…\" \"הוא מה?\" שאל הבלונדיני \"רודף שמלות, אדוני\" אמר \"הו, עם ככה היא אמרה\" אמרה הצעיר מתקדם לעברי והמבוגר שהבנתי לבסוף שהוא \'דוקטור קנסטון\' ככה היה רשום על התג שהיה מוצמד לחולצתו. הבלונדיני התקדם לעברי הביט בי בדאגה וחייך \"מה שלומך?\" שאל \"למה אני נמצאת פה?\" שאלתי \"וואו גרייס, הזריקו לך הרדמה חזקה?\" גיכח מעט \"גיירס?\" שאלתי בבילבול, מיזאת גרייס? שם של חיית מחמד. חתול אולי… רגע, ישלי חתול? \"אתה בארי?\" שאלתי \"לא, אני נייל הורן, וזה הארי גרייס\" אמר בהבעה קצת מודאגת יותר מאשר משעשעת. \"תפסיק להטריד את החתול המסכן! אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה כאן? אתה אח שלי?\" שאלתי מבלבלת את עצמי. \"איזה חתול? מה עובר עליך? לא אני לא אחיך. רגע… אני יודע מה קורה פה.\" אמר צוחק בקולי קולות צחוק חמוד שלא הבנתי את משמעותו. \"ומה קורה פה אדון גאון?\" שאלתי \"את עובדת עליי! ששחכת את הכול! אני כבר כמעט האמנתי לך\" אמר ממשיך לצחוק. \"לא אני לא עושה את עצמי אני נשבעת שאני לא זוכרת דבר!\" אמרתי לו \"את לא צוחקת אה?\" שאל מתקרב אליי עם אימה בעיניו כאילו הן עומדות לנזול ממקומם. הנהנתי בראשי לשלילה. לפתע חיבק אותי חיבוק חזק והרחקתי אותו בעזרת ידיי שנתקעו על חזהו. \"אתה החבר שלי?\" שאלתי מנסה לפרש את החיבוק \"לא, כעיקרון את וחברה שלך הצתרפתן אלינו והפכנו לידידים הכי טובים ו..\" מנסה להשלים משפט \"יותר מידיי דיבורים. אני יכולה לשאול אותך שאלה?\" שאלתי \"בטח\" ענה \"מי זה הארי?\" שאלתי \"ובכן, הוא אחד מהלהקה שלי. והוא חבר טוב שלי וחוץ מיזה חשבתי שמתבשל בינכם משהו, כמו שאר הבנים\" אמר נוגס מהמאפינס שהיה בערמות על השולחן. \"לא שזכור לי\" ניסיתי להשמע צינית. \"נייל הורן? בוא בבקשה איתי\" אמר הרופא שהיה כאן קודם. \"לא אל תשאיר אותי לבד פה, בבקשה! ישלי פחד להיות במקומות סגורים לבד\" יללתי \" ממתי?\" שאל מחייך \"מעכשיו\" אמרתי \"חמש דקות גרייסי\" אמר ויצא אחר הרופא.

נקודת המבט של נייל:

\"מה מצבה?\" שאל הרופא
\"היא לא זוכרת כלום… אני לא יודע מה קורה\" אמר
\"זאת ההשפעה של ההרדמה מהסוג החזק ביותר, היא לא נרגעה מהאחרים\" אמר. \"זה זמני?\" שאלתי \"כמובן. תן לה שבוע והיא זוכרת הכול\" אמר \"ועם במקרה יופיע מישהו בשם הארי סטיילס, תגיד לו שיש לו איסור להתקרב לחדרה\" אמר ברצינות. \"למה?\" שאלתי \"היא מלמלה כמה דברים בקשר אליו וזה לא טוב שהיא תראה אותו עד שנבדוק את העיניין. ישלו צו הרחקה לשבוע אך ברשותו ביקור אחד בלבד של 10 דקות. לא מעבר.\" אמר \"טוב אדוני\" אמרתי מתיישב על כסאות בחדר ההמתנה כמה דקות מעכל את כל העיניין. החלטתי להתקשר לקייט לידע אותה.
\"הלו?\" קולה נשמע שבור
\"קייט? מה קרה?\" שאלתי
\"נייל אני ממש מצטערת.\" אמרה
\"על מה? מה קרה?\" שאלתי
\"נייל אבי קיבל התקף לב ואני טסתי למנצ\'סטר ברגע ששמעתי זאת. לצערי אני לא אוכל להמשיך להתגורר איתכם… הוא צריך אותי…\" יבבה
\"אבל אנחנו נוכל לשמור על קשר נכון? אני אבקר אותך ואת אותי! אנחנו לא נרגיש בהבדל. נצליח להרזיק את הקשר!\" אמרתי ודמעות בעייני עומדות לפרוץ כמו נהר. \"לא נייל…אני… ישלי מישהו אחר… פה. אני ממש מצטערת, תדע שתמיד אהבתי אותך אבל לכל דבר יש סו-\" \"אבל לא לאהבה!\" אמרתי וברגע זה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות שחונקות את גרוני. \"אני מצטערת…\" אמרה \"ביי קייט, בהצלחה בהכול\" אמרתי סוגר את הפלאפון. ניגבתי את הדמעות כדי שלא לא ישאר סימן שבכיתי ונכנסתי לחדרה של גרייס והיא ישר הבחינה בעיניי האדומות והבעת פניה השתנתה.
\"מה קרה בלונדי?\" התקדמה לישיבה
\"זה כלום גרייס…\"
\"אל תבכה\" אמרה מביטה בי חוקרת כל חלק בפניי.
\"אני רוצה לטייל\" אמרה בקול של ילדה קטנה \"אבל אין לך רשות לצאת מבית החולים גרייס\" אמרתי מעביר אליה את מבטי. \"פה. בבית החולים. יש פה שדות דשא. הבטתי קצת בחלון שהלכת להרבה זמן\" אמרה מחייכת. \"אוקיי. בואי נלך לכי תחליפי את חלוק החולים הזה. הבגדים שלך מונחים על השידה\" אמרתי. היא קיפצה במהירות מהמיטה לקחה את הבגדים ונכנסה לשירותים.

נקודת המבט של הארי:

השעה כבר 2 בלילה ואני עוד לא נרדם. עלה רעיון בראשי. אך לא אוכל לעשות זאת לבד.
\"הלו?\" ענה בקול ישנוני
\"לואי? אני צריך אותך!בוא לאסוף אותי מהבית של אמא שלי\" אמרתי
\"וואוואוו חכה האז נראלי קצת התבלבל לך השעון עכשיו 2 לפנות בוקר\" אמר
\"אני יודע\" אמרתי \"אתה משוגע\" ענה \"אז תעזור לי או לא?\" שאלתי מתעצבן \"עוד 5 דקות חכה למעטה\" אמר וניתקנו. התלבשתי התבשמתי ויצאתי לואי כבר חיכה לי עם האוטו כמעט ונרדם על ההגה. \"לואיי\" צעקתי וטרקתי את את דלת האוטו \"הא כן מה.. הא זה רק אתה. מה התוכנית שלך האז?\" שאל \"אז ככה, גרייס אושפזה בבית החולים ואני רוצה לקפוץ ממרפסת החדר שלה כי אסור יותר מאחד וניילר כבר שם\" אמרתי ללא אוויר. \"רגע מה? מה? כלכך קשה לקבל אישור כניסה?\" שאל \"אסור\" אמרתי. לואי נאנח ונסע לכיוון בית החולים. \"תודה שאתה עושה אתזה בשבילי לו\" אמרתי טופח על שכמו \"אני לא עושה אתזה בשבילך\" אמר מגכח \"אז?\" שאלתי מבולבל מתשובתו \"עם במקרה אני אצתרך לקפוץ לתוך מרפס של בית חולים או להגניב גופה תיהיה הראשון שאני אתקשר אליו ב 2 בלילה שיסיע אותי\" אמר וצחקנו.
\"זה המקום\" אמר לואי חונה בחנייה
\"הנה קח תתלבש ונלך\" אמרתי מגיש לו כובע גרב עם שני חורים לעיניים וצווארון. \"למה זה נחוץ? מה אני צבי הנינג\'ה?\" שאל מדבדח \"נו תלבש כבר! יותר מהר!\" אמרתי \"בסדר,בסדר\" גיכח
התגנבנו אל תוך שטח בית החולים ונכנסנו לצד האחורי של השדות איפה שנמצאות המרפסות חישבתי והיא אמורה להיות בחדר ה50 מימין. זה בהחלט לא מעט חדרים. ומרפסות. \"הארי? הארי! לכאן\" צעק לואי מהשיח \"מה? אתה מפריע לי\" אמרתי \"היא בסדר גמור אחי\" אמר \"ומאיפה אתה יודע?\" שאלתי מרים גבה \"תראה\" אמר והצביע על ספסל רחוק אח מראה ברור השקיף מישם. נייל וגרייס יושבים ואוכלים גביעי גלידה והתחילו לשחק ולמרוח אחד על השני גלידה. הם צחקו בלי סוף. הם נהנו… מה קרה לגרייס הצועקת והמבוהלת? היא לבשה שמלה שחורה וקלילה על חצי הברך שהתנופפה ברוח ועל המותניים נחה חגורת פפיון בצבע לבן. נעלי בובה שחורות ושיערה אסוף לזנב קוקו גבוהה ארוך מתוח וחלק. היא הייתה יפיפיה. \"בוא שותף נלך להגיד להם שלום\" אמר \"לך, אני אסתדר מיפה. תודה על הכול לו\" אמרת \"אין בעד מה שותף, ולך לישון הא?\" אמר וקרץ לי. לואי הלך ואני נשארתי להתבונן הבם עד שעלו למעלה אני מרגיש מטופש שאני צריך לרגל אחריהם.הם עלו ואני בעיקבותם גרייס נכנסה לחדר ונייל התיישב בחדר ההמתנה ודיבר בפלאפון ושראה אותי ניתק את השיחה וקם. \"הארי, מה אתה עושה כאן?\" שאל \"הייתי יכול לשאול אותך את אותה השאלה\" אמרתי בחשדנות \"התפוח לא נופל רחוק מהעץ הא?\" אמר \"מה?\" שאלתי \"לא משנה. מה אתה עושה כאן?\" שאל מתגונן מעט. \"באתי לבקר את גרייס\" אמרתי בפשטות מסדר את כובע הגרב שאסף את שיערי. נייל לא אמר כלום רק התקדם אליי והגיש לי פתק. \"מזה השטיות האלה? צו הרחקה?\" שאלתי וכעס בעבע בי הרגשתי את דמי רותח עוד להתפרץ. \"למעשה… אתה יכול לבקר אותה למשך 10 דקות בלבד…\" אמר מוריד את ראשו. \"תסביר לי! למה זה?!\" שאלתי. \"מסתבר שבמהלך הבדיקות היא קראה בשמך כמה וכמה פעמים עם כמה מילים לא ראויות לצד זה\" אמר וצייר עיגולים על הרצפה עם כף רגלו. \"מה?!\" שאלתי \"אני לא יודע. היא לא זוכרת אתזה. ישלך 10 דקות של ביקור ולצערי תתצטרך לצאת משם לאחר מיכן.\" הוא קם והתקדם לעבר חדרה וסימן לא עם האצבעות לחכות.לאחר 2 דקות הוא יצא ונתן לי להכנס. היא ישבה על המיטה קוראת ספר ותפוח על השידה ליד מיטתה מונח. היא קיבלה צבע חיוור שראתה אותי בלעה רוקה בקולניות ועינייה נפערו. רצתי וחיבקתי אותה חזק והיא דחפה אותי ממנה עד שכמעט נפלתי. לא הצלחתי להגיד דבר. רק בחנתי אותה ואז קולה נמשמע מגמגם מתמיד.

\"מ..מי..אתה?\"