Nothing Like Us- סיפור על הארי סטיילס, פרק 16 (:

אז כמו שהבטחתי
הכנתי לכן עוד פרק נהנהנה
תהנו יפות שליי

"גרייס?" שאלתי מופתע ברגע זה הלב שלי נפל לתחתונים ופגע פגיע קשה בהארי ג'וניור ללא ספק.
"הו אתם מכירים?" שאלה אימי "אנחנו בערך גרים באותו..באותו הבית…מה את עושה כאן?" שאלתי "ובכן בגלל הסופה בחוץ גרייס, נתקע בפקק מול הבית שלנו ובכן היא באה לפה כי מסוכן להשאר בחוץ" אמרה אמא שלי."טוב כולם לשטוף ידיים ומתיישבים לשולחן" אמרה אימי מוחאת כף וחיוך נפרס על פניה. "גרייס בקשר למה שקרה אתמול…" "אני יודעת הארי, זה היה כלום. אני יודעת." אמרה וניגשה לעזור לאימי. האמת שזה ממש לא מה שבאתי להגיד, זה אפילו לא קרוב… רציתי להגיד לה שזה הלילה הכי טוב שהיה לי, גם עם לא שכבתי עם מישהי. התיישבנו לאכול ודיברנו בין היתר על הכול ובהחלט נתחנו לגרייס הרגשה של רצוייה, וג'ימה ממש אוהבת אותה. "האוכל ממש טעים אן, תודה רבה" חייכה גרייס מניחה את הצלחת שלה בתוך המדיח. "אני רוצה ללכת עם גרייסי!" צעקה ג'ימה "סיימת לאכול מותק?" שאלה אימי "כן" ענתה "אז לכי לראות עם גרייס בובספוג" אמרה, וג'ימה חייכה חיוך חושף שני שורות שייניים לבנות חלביות ורצה לסלון אחרי גרייס. "אני חייבת להודות היא ממש חמודה" אמרה אמא. "יש בינכם משהו?" שאל ג'ון "מה..לא! לא. מאיפה הבאתם אתזה? העיניין איתה מסובך.." עניתי. הורים שלי החליפו מבטים שובבים והתחילו לסדר את המטבח מצלחות וסכום. הלכתי לסלון וראיתי מראה חמוד של גרייס ואחותי הקטנה צופות בתוכנית הכי אהובה על אחותי.
"גרייס מותק, את והארי תשנו בחדר של הארי, ישלו מיטה מתחלקת תוכלי לישון שם" חייכה אימי

נקודת המבט של גרייס:

ההורים של הארי הם אנשים נחמדים מאוד, שדפקתי בדלת לא חשבתי שזאת תייהיה משפחת סטיילס ובטח ובטח לא ציפית לפגוש שם את הארי.
"תודה אן" חייכתי "זה כלום מתוקה, תרגישי בבית" אמרה
"אלוהים אדירים מתחיל שלג" אמר ג'ון "שלג שלגג" צעקה ג'ימה משהו שנשמע כמו 'סלג סלג' "אפשר לצאת בחוץ?" שאלה בחיוך רחב "לא חמודה, קר בחוץ מחר תוכלי לצאת לשחק בשלג, בנתיים גרייס והאזה ילכו לקרוא לך סיפור בחדר טוב מתוקה?" שאלה אן
"כן!" אמרה ומשכה את היד שלי ושל הארי לקומה העליונה. התיישבנו כל אחד בצד אחר של המיטה לצד ג'ימה ואן נכנסה. "יקרים שלי אני וג'ון הולכים לישון, שימרו על שקט. ותיהי ילדה טובה ג'ים" אמרה אן נישקה לכולנו ויצאה מהחדר. "סיפור האזה" משכה ג'ימה בידו של הארי.
"היה היה פעם, נסיך… ששמו היה אדוארד. אדוארד היה ההפך משמרני לעומת הוריו. הוא היה אוהב לקבץ נסיכות על ימין ועל שמאל. "למה הוא לא אהב אחת?" שאלה ג'ימה בעיינים נוצצות "ובכן לא הייתה לו אחת שתעשה לו פרפרים בבטן, וגם הוא כנראה נפגע מאחת" אמר הארי מביט בי. "עד שהגיע אחת מיוחדת, ובכן היא לא הייתה נסיכה. אבל מהרגע שנכנסה לחיו זה כל מה שהיה לו חשוב. היא. כך הארי המשיך לספר סיפור שבחיים לא שמעתי שמידי פעם היה שולח לי מבטים. הוא סיפר שהנסיך פגש את אהבת חיו והם התחתנו וחיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה בממלכה מרוחקת סודית וקסומה. ג'ימה מזמן הייתה כבר רדומה. הארי לקח את השמיכה וכיסה כל חלק שהיה חשוף ונשק לראשה נישקתי לראשה גם אני הארי סגר את האור ויצאנו מחדרה לעבר הסלון. "זה היה ממש חמוד" אמרתי מחייכת אליו. הוא לא אמר כלום רק חיוך קטן התעגל משפתיו. "את רוצה לראות משהו?" שאל "כן, בוא נראה סרט או משהו" אמרתי לו "הסרט היחיד שיש עכשיו זה.. אמ 'מכתבים לג'ולייט?" אמר מבולבל "אפעם לא ראית את הסרט הזה?" שאלתי מופתעת "ובכןן זה סרט לבנות אז אני בטוח שלא" צחק "זה סרט יפה. ישלך מה ללמוד תלתלים" אמרתי מביטה בו. "אני לא מבין מה הקטע שלה, למה המישהי שלא ראתה את אהובה כמה שנים טובות פתאום תפגוש אותו?" שאל. "תיהיה מופתע" אמרתי לאחר שצפינו בסרט כמובן שהארי הכחיש שזה סרט יפה אך לא אמר שהוא לא. הוא התקרב לחלון שפתיתי השלג נופלים על האדמה ומביט על כל הלבן מסביב
"מה קרה?" שאלתי מניחה ידי על ידו
"זה אבא שלי ברבי… את לא תביני" אמר
"מאיפה לך?" שאלתי
"ישלך משפחה שלמה ומאושרת מין הסתם" אמר נאנח
"אל תגיד מה שאתה לא יודע, תלתלים" אמרתי נוקשות
"מה אני לא צודק?" שאל
"לא." עניתי בפשטות. "מזה אמור להביא?" שאל. "ובכן, אולי ישלי הורים ואחים, אבל אפעם לא יוצא להיות יחד… אבי תמיד בעבודה. כך גם אימי דילן רוב הזמן אצל קלואי, חברה שלו. וטומי… עד כמה שהוא מציק הוא בעצם כל מה שיש לי. המשפחה שלי מפורקת תלתלים…" אמרתי "אני מצטער…" אמר "זה בסדר" אמרתי. "מה עם אבא שלך?" שאלתי. "הוא רוצה שאני וג'ימה נלך אליו בחג" אמר "ומה הבעיה?" שאלתי. "הבעיה שנמאס לי לסרב" אמר "אז אל" אמרתי "אני לא יכול ברבי… הוא פגע באימי" אמרה מרקין את ראשו. "זה בסדר הארי, אני מבינה…" אמרתי וחיבקתי אותו, הוא היה מופתע כי בהתחלה לא ידע איל להגיב זה… אבל אחכ הוא חיבק אותי חיבוק חם. וכל הקור שהרגשתי נעלם…. "בואי נעלה למעלה, כבר מאוחר" אמר ומושך את ידי לעבר המדרגות. שנכנסנו לחדר היו שני מיטות מופרדות ובינהם שידה עם מנורה. הבטתי כמה שניות על המיטות "תחבר אותם" אמרתי "מה?" שאל הארי בבילבול מגרד את עורפו "תחבר אותם. את המיטות. עם אתה רוצה כמובן…." הוספתי שהבנתי מה אמרתי. "אני רוצה" הוא חייך וליטף את לחיי "מה אני אלבש?" שאלתי "את רוצה שאני הביא לך אחת מהחולצות שלי?" שאל "תוכל להביא לי את החולצה שלבשת היום?" שאלתי ורק כשהמילים יצאו לי מהפה הבנתי כמה מטופשת אני נשמעת. "מה?" גיכח. כן אני רוצה את החולצה המלוכלכת שלך כי יש לה את הריח המתוק שלך?. "את החולצה ש..שלבשת היום.. אני מתכוונת.. לא חשוב" גימגמתי. הוא התקרב אליי וליטף את שפתיי "את חמודה ברבי… הנה, קחי" אמר מוטיש לעברי את החולצה השחורה שלבש היום. הלבשתי את החולצה שלו עליי הוא הביט בי "את נראת יפה" אמר מחייך "תודה, גם לך לא חסר" אמרתי לו והוא הסמיק וישר ניער את ראשו. שכבנו במיטה וידו של הארי עוברת על כל גופי במגע עדין ונעים ושפתיו נשקו לשפתיי בעדינות וישר עברו לתנוך של האוזן הוא מצץ את האיזור ונישק כאשר שפתיו נגעו בצווארי נאנקתי וגנחתי את שמו בשקט "אני אוהב שאת קוראת בשמי, אני רוצה לגרום לך להרגיש טוב, כמו שלא הרגשת מעולם."……