Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 12 (:

אני יודעת שלא העלתי בזמן בנות, ואני ממש מצטערת
על כך… :( אבל בתור פיצוי הכנתי לכן פרק ארוך היום
אני כלכך אוהבת אותכן אתן לא מבינות אפילו כמה
תהנווו ❤❤❤❤

שפתיו רכות נעות על שפתיי בצורה מושלמת לא הרגשתי כך מעולם זה הרגיש כאילו פרפרים
מתעופפים סביבינו ומעלים אותנו לאוויר. היה לי ניצוץ בלב מיוחד כזה שרק איתו הוא קיים אני מפחדת להתאהב בו… הוא משחק את עצמו הכי 'באד בוי' שיש הוא מבולגן, אני מסדרת את הספרים שלי לפי ה א'-ב', הוא אוהב מוזיקה חזקה ורועשת ואני חלשה ביני ובין הארי לא יקרה כלום… זה פשוט לא יכול להתקיים
הוא הפיל אותי על המיטה לא עצרתי בעדו גופי נמס תחת מגעו הרך החלון הפתוח משאיב לעברינו רוחות קרות של ינואר גופי רעד מאותה הרוח הקרה שנשבה על גופי "קר לך?" שאל, הנהנתי בראשי להסכמה. הוא לקח את קצה השמיכה וכיסה אותי. שכבתי על חזהו מעבירה את אצבעותיי על הקעקועים המסורטטים שלו והוא מביט בי "זה לא בסדר מה שאנחנו עושים, מה שאתה עושה." אמרתי קלות. עוד מהיום הראשון שפגשתי את הארי הוא היה אמיץ בכל מילה שיצאה לו מהפה והוא עדיין, אני בטוחה שלא כל אחד היה מתפרץ ככה לבית של אקס בשביל בחורה. האמת היא שאפילו עכשיו, שאנחנו שכובים ככה אחד לצד השני אני לא בטוחה למה הוא עושה אתזה למה הוא פה. "מה אנחנו עושים לא בסדר?" שאל "בריאן ישן פה חדר ליד ואנחנו עושים את מה שאנחנו עושים" אמרתי. בחיים לא הגעתי למצב שאני שכובה עם מישהו באותה המיטה, אז בשבילי זה היה די משמעותי…
"ומה אנחנו עושים גרייס?" שאל מגכח. "אתה יודע, זה" אמרתי.
"זה לא שבחיים לא היית שכובה עם גבר באותה המיטה" אמר צוחק מעט.
"למעשה, לא הארי בחיים לא הייתי לצד מישהו באותה המיטה" אמרתי. הוא התחיל לגכח כנראה חשב שאני צוחקת. אני שונאת שהוא צוחק עליי!
"תפסיק לצחוק עליי הארי, אני לא כמוך שוכבת עם כל דבר שזז" אמרתי
חיוך נפרס על פניו ואמר
"אני לא צוחק עלייך גרייסי, זה פשוט התמימות שלך… זה כלכך חמוד." אמר
הארי אמר את השם שלי ואת מילה 'חמוד' באותו המשפט? זה לא הגיוני.
"אתה צריך ללכת." אמרתי קמה למצב ישיבה. "מה קרה?" שאל "זה פשוט… אתה לא היית צריך להיות כאן מהאתחלה, אחרי שהלילה הזה יעבור והשמש תזרח מחדש הכול יחזור להיות כמו שהוא. אני צודקת?" שאלתי מרימה גבה משלבת את זרועיי
"מה יחזור להיות כמו שהוא?" שאל מבולבל
"אתה באמת צריך ללכת עכשיו" אמרתי דוחפת אותו לעבר הדלת כשמנסה למלמל את שמי מספר פעמיים… אבל היה מאוחר מידי. הוא כבר מאחורי הדלת. לא באמת רציתי שהוא ילך. אבל אני יודעת שמחר הוא יתנהג אליי מגעיל כהרגלו. דפיקה נשמעה על דלת החדר "לך מיכאן" קראתי. "מה קרה?" שאלתי את קולו של בריאן מהצד השני של הדלת. היית בטוחה שזה יהיה הארי. פתחתי את הדלת "הו בריאן, אני מצטרת חשבתי שאתה .. לא משנה. קרה משהו?" שאלתי. השמש כבר עלתה מסתבר. השעה 9 בבוקר… לא עצמתי עין מאז שהארי עזב…

"ואת רוצה להגיד לי שפשוט הלכת איתו?" שאלה קייט בפה פעור
"מה את מטומטמת?! הוא הציל אותה" צעקה דניאל
"אתן מתכוונות לתת לי לסיים?" צחקתי
"יש המשך?" שאלה פרי וכולן מסתכלות עליי כמו ילדות קטנות שאבא מספר להן סיפור בזצן סערה על נסיכה נסיך ארמון ומלך שמתנגד לקשר שלהם. לאחר אותו המקרה יצאתי מביתו של בריאן בדרך חזרה למלון קיבלתי הודעה מקייט 'בואי לסטארבוקס עכשיו, אני והבנות שם. מחכות לך.' כתבה. כך עשיתי הלכתי והן דרשו הסברים על כל מקרי אמש מאותו הרגע שאני והארי יצאנו מהבית שתיים וחזר אחד שזה הוא. הן ראו את השריטה על פני אז לשקר לא יכולתי. לא להן.
"אוקיי שהלכתי לכיוון הסלון לראות את הסרט שהוא תיכנן לנו, כל מה שגיליתי זה אותו בחדר השינה. ישן. באתי להכנס למיטה ואז נשמעה דפיקה חזקה בדלת…" המשכתי
"נוו" צעקה פרי כמעט שוברת את כוס המילקשייק וניל עוגיות שבידיה בזמן שהמלצרית נועצת בה מבטים קודרים. "ובכן, זה היה הארי" אמרתי מורידה את ראשי מעטה. "מה???" צעקו שלושתן בקולי קולות. עכשיו, לא רק המלצרית הביטה בנו אלא כל האנשים שעסקו לפני שניות ממש בעסקיהם.
"כן, התנשקנו. בחדר ליד בריאן" הוספתי
"אומייגד" קפצה אלינור "אתן בטוחות שמדובר בהארי?" שאלה דניאל מבולבלת.
"כן, אני די בטוחה" גיכחתי "כלכך לא מתאים לו" אמרה פרי "הו הנה הבנים ופול" אמרה קייט. ובאמת כמו שאמרה הבנים היו שם ואיתם פול. לא ידעתי שהם מצטרפים התעלם מהארי. כולם מצאו להם מקום ליד השולחן שבו ישבנו
"היי בנות" אמר פול והבנים ליד בנות זוגם ורק אני והארי יושבים בשקט
"היי פול" אמרנו בקול אחד. "טוב עד שיש הזדמנות שכולכם פה אז אני רוצה לבשר לכם דבר מה" אמר וכולנו נעצנו בו מבטים שימשיך "ובכן, זה לא הרעיון שלי והוא ממש טיפשי לדעתי אבל אין לי מקום לשוח בזה. לסיימון היה רעיון לגיבוש בעיקבות האירועים האחרונים.". "ומה הרעיון?" שאל זאין מרים גבות "מה אנחנו ילדים בגן? מזה יום גיבוש" אמר הארי "במקרה שלך אתה בן 19 בגוף של בן 19 והתנהגות של ילד בן 3 אז כן אתה בהחלט תהנה מזה" העפתי לעברו. הוא רק פלט גיכוח מזלזל. "בכול מקרה, יומיים בטבע. מחנה." "לא! לא לא לא" צעקה קייט קמה מהכיסא
"זה לא ניתן לויכוח, תאמיני לי קייטרין שעם זה היה ניתן הייתי מבטל" אמר פול "היום ב- 05:00 בבוקר יוצאים" הוסיף "כדי שתעלו למלון שתהיו מוכנים עד אז? להתראות" אמר
כמו שפול אמר כולנו באמת עלינו לסוויטות והתחלנו להתארגן. אני והבנות החלטנו להתחלק לחצי ולהתארגן, הייתי עם אלינור ופרי ודניאל הייתה עם קייט.
"גרייס אני מכינה את הגדים ופרי תביא את כל האיפור תביא בבקשה את כל הספרים שלנו מהלוקר" צעקה לעברי אלינור "אני מביאה" צעקתי לה לתשובה.
בין הדלתות של החדרים שלנו לשל הבנים הייתה ארונית מחולקת לשניים חצי לנו חצי לבנים וניתן לשים שם כל מה לעולה לראש. הלכתי לכיוון של הלוקר לקחתי את הספרים והדברים שאלינור ביקשה ממני שבאתי לנעול הארי צץ משום מקום דוחף אותי ומפיל את כל הספרים בידיי הסתובב להביט בי והלך לחדרו. והפיל כמה אנשי צוות בדרך. הוא אפילו לא ביקש סליחה כל הספרים על הריצפה ודפים התעופפו באוויר. ביקשו מאיתנו לארוז הכול כי לאחר ההנסיעה לא נחזור למלון ששכנו בו בימים האחרונים. כעסתי עליו כלכך! הוא כלכך חוצפן! עזבתי את כל הדברים שנפלו ופתחתי את דלת חדרם בסערה רואה רק את הארי וזאין על ספה הלבנה במרכז החדר, ישר שהארי ראה את פניי נאנח ושם ידו על עייניו
"אתה יודע? אתה פשוט מוזר. כל החיים אתה חופר לי על להתרחק ויום למחורת אתה עוקב אליי לבית של האקס ומנשק אותי. אתה ממש אידיוט הארי אל תתקרב אליי יותר"
הם הביטו אחד בשני והארי פער עיינים לרווחה. הסתובבתי לכיוון הדלת רואה אותו קם אחרי ולפני שהספיק לצאת ביחד איתי טרקתי את הדלת על פרצופו.
כך התארגנו עד הלילה הבאנו את מסעינו לכל המקומות אז זה בהחלט לא מעט דברים. כולנו שכבנו לישון גם הבנים כי מחר קמים ממש מוקדם ופול לא רוצה בעיות. כבר שעתיים שאני מתהפכת במיטה ללא כל מציאה. אז החלטתי ללכת למקרר לשתות משהו השארנו שם פחיות של קולה למקרה שנצטרך.קמתי מהמיטה הולכת לכיוון החדרון המשוטף המפריד בין החדר שלנו לשל הבנים ולכולם יש גישה לשם. שהלכתי לשם קראתי הודעה אוהבת מאבי על-כך שהכול מסתדר לו מצויין בעבודה ושכולם מתגעגעים ומחייכת, אני כלכך מתגעגעת אליהם לדילן להורים שלי ואפילו להצקות של טומי. פתחתי את הדלת עדיין מבטה בפלאפון. רואה את הארי מתקדם גם הוא לקחת פחית . "תביא לי גם" אמרתי "לא" הוא אמר "אוף אתה כזה ילדותי" צעקתי מתקדמת לעבר המקרר שידו מרזיקה אותו סגור חזק "גם עם הייתי רוצה אני לא יכול" אמר "ולמה זה?" שאלתי מרימה גבות והוא מרזיק את הפחית שלו. "ובכן, זאת הפחית האחרונה. מצטער." אמר צוחק
"אידיוט" פלטתי והוא עשה את עצמו נבהל מהמילה שקראתי לעברו. וברח לחדר שלו עם חית הקולה האחרונה. נאנחתי ובדרך למיטה אמרתי שוב ושוב את המילה שכלכך מתאימה לו 'אידיוט'. נכנסתי למיטה השעה כבר מאוחרת נורא ועוד כמה שעות נוסעים
חשבתי על המקרה של אתמול בחדר הסמוך לזה של בריאן… אני תוהה איך הוא ידע איפה למצוא אותי. הוא לא ידע עם מי אני בגלל השאלות שלו.
פליישבק:

נשמע צלצול פעמון הדלת בריאן רק התהפך אז הלכתי לכיוון הדלת פתחתי אותה לרווחה והוא עמד שם…..
"הארי?" שאלתי
"גרייס של מי הבית הזה?" שאל
"של ב..בריאן" אמרה משפילה את ראשי
"מי ?! את פאקינג משוגעת?" צעק
"ששש אל תצעק מה אתה משוגע? הוא יתעורר" אמרתי
"מה את עושה כאן?" הרים את הקולו

קולו היה מופתע כשאמרתי לו שזה ביתו של בריאן….
וברגע שהוא ריסק את שפתיי על שלו? זה היה נראה כלכך מתאים ונכון. אבל ביני ובין הארי לעולם לא יצא משהו, וכמו שכבר אמרתי אנחנו שונים…
פרי הסבירה לי פעם שהארי בחיים לא נכנס למערכות יחסים ושהוא נמנע מזה כמה שיותר
"הוא לא נכנס למעכות יחסים גרייס, אני מקווה שלא תפתחי אליו רגשות. הוא יפגע בך. אני אוהבת אותו מאוד והוא ידיד מאוד טוב שלי אבל ברצינות, הוא יותר בכיוון של זיין וזרוק, תאמיני לי."
מילותיה מתנגנות בראשי כמו קלטת שאתה שומע לפני מבחן כשאתה מנסה לזכור בכל פעם מחדש את החומר. הארי הוא ילדותי ויש יותר מידי אגו. אבל אני מאמינה שבתוך הכול הוא לא איבד אתזה. לא איבד את הכוח שנקרא אהבה. מהרגע הראשון שראיתי אותו האמנתי בו, כמובן שלא ידעתי במה יש להאמין בבנאדם שלא מכירים אבל… שום בנאדם לא מאבד את הזכות לאהוב… אפאחד….