Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 11 (: ֶ

הם קשרו את פי ואת ידיי ורגליי לכיסא הייתי בוהלת, בחיים לא חוויתי חוויה כזאת

זה נורא… אבי תמיד הזהיר אותי מטיפוסים כאלה….
"עם מה נתחיל?" אל אחד מהם הייתי נואשת לצרוח שכל מה שיצא לי הדהודים. דמעות שטפו את עייני …. ,חמודה אין צורך לצרוח, זה חסר טעם אפאחד לא נמצא בסמטות החשוכות כאלה בשעה כזאת" אמר מחייך. אבל נלחמתי עם הבד שמקיף את פי ואת החוטים העוטפים את ידיי ורגליי זה לוחץ כלכך, אני מרגישה את זרם הדם נתקע בין החוטים הרבים שסובבו את גופי. האיש לא מפחד מדבר ישלו סכין… אני חייבת לחשוב על דבר לצאת מכאן! חתך עבר על פני ונוזל חם ואדום שטף את האזור. דם. זה כאב וצרב הלחי שלי פעמה מכאב האיש השני מקרב את הסכין האחרת לצד השני של פני לחתך נוסף אך קול עצר את מעשיו "עזוב אותה!" צעק קול גברי עמוק. קול שהיה לי לעשה מוכר… זה נשמע כמו.. לא יכול להיות. הבנאדם יצא מתוך האפלה לכיווני, או שכן?.. אני לא מאמינה… בריאן? לא לא לא זה ממש לא מה שאני צריכה עכשיו אני לא מאמינה… כבר אמרתי שהמזל מתאכזר אליי? כן אני בטוחה שהזכרתי אתזה יותר פעם אחת… "עצרו! מה אתם חושבים שאתם עושים? לפגוע ככה בכבוד של בחורה?" קרא
לא יודעת להסביר את התחושה שעברה בי כרגע, למה הוא עושה אתזה? הוא אמור לשנוא אותי על … על הכול! "ב..בריאן?" קרא אחד מהם "עזבו אותה במנוחה, אמרתי! עכשיו!" צעק "ב..בריאן היא איתך? אני מצ..טער, לא יקרה שוב" אמר זרק את הסכין ושני הבחורים ברחו משם.. הוא השתנה, התספורת הקצוצה מתאימה לו, אך עיניו נשארו בצבע חום עמוק, שריריו התפתחו היטב גופו היה חטוב מזה הפעם האחרונה שראיתי אותו, פחדתי. אולי הוא עשה אתזה רק כדי לפגוע בי בעצמו?..
"את בסדר?" שאל מוריד את הבד הקשור סביב פי "הם פגעו בך" אמר
"זה בסדר בריאן אני יכולה להסתדר" אמרתי באה לקום אך הוא הרזיק את ידי בחוזקה
"גרייס מה מביא אותך לאיטליה?" שאל "ז..זה סיפור ארוך" מילמלתי. לא ידעתי לאן הוא לוקח אותי אולי הוא מנסה לעשות בי מעשיי אונס? או לדקור אותי ולהשאיר אותי שרוע על הכביש… אבל לא, טעיתי. בגדול, הגענו לסטארבקס "למה הבאת אותי לכאן?" שאלתי "אנחנו צריכים לדבר, שבי" אמר מושיב אותי על הכיסא. המלצרית הגיעה אל מקומינו "מה תרצו להזמין?" שאלה לועסת בקולניות את המסטיק ומנסה לגרות את בריאן בכך שמתכופפת להגיש תפריט עם מחשוף שלא משאיר מקום לדמיון… זה כלכך מגעיל.
"כן שתי שוקו חם, וקורסון שוקולד בבקשה" אמר מחייך אליה, היא רשמה והלכה.
לא הבנתי איפה בריאן שהיה נוהג להרביץ ולדחוף קללה בכל מילה שניה שלו. הוא היה חמוד ודואג וחם, משהו שלא היה אצלו אפעם…
"ת..תודה לך על מה שעשית שם" אמרתי מרכינה את ראשע, לפתע אגודל הרים את סנטרי מביט ישר אל תוך עייני.
"את יודעת… זה הזכיר לי את התקופה שלנו יחד, ראיתי את הבחור ההוא חובט בך והרגשתי כאב ורחמים… ולחשוב שמה שפגע בך פעם זה הייתי אני? זאת הרגשה נוראית כלכך, אני מצטער על הכול…" אמר משפיל עיינים. "אתה יודע, הרבה זמן שאלתי את עצמי את השאל למה עשית זאת עם רציתי רק בטובתך" אמרתי
"גרייס, סתכלי על עצמך, את מושלמת את יפה את לא עשית לי כלום הייתי מושפע מהסמים, את מבינה… לאחר הגמילה שעברתי השתנתי… נהייתי בנאדם טוב יותר… אני לא אותו בנאדם שמרים יד" אמר "אני מבינה… " אמרתי "אני ממש מצטער" אמר משפיל מבט. "טוב, כרגע הצלת את חיי אז נראלי שאנחנו בסדר" חייכתי אליו. "גרייס מה את עושה באיטליה?" שאל "ובכן אבא שלי מפיק להקת בנים ואני וקייט פה איתם בסיבוב הופעות" אמרתי לו "הו זה מקסים" אמר "ומה איתך מה אתה עושה כאן?" שאלתי
"אחרי שעברתי את גמילה בחרתי לברוח מאנגליה לטובתי ולטובת כולם" אמר
"אני שמחה שעברת אתזה וזה מאחורינו" אמר "גם אני" חייך "גרייס?" שאל
"הממ?" הנהנתי לעברו בזמן שהסתמסתי עם אלינור "את יכולה להשאר לישון אצלי היום?" שאל וזה פגע כמו חץ לעברי. "סליחה?" קראתי "לא, לא איתי ביחד במיטה פשוט חשבתי שחברייך לא ירצו לראות את החבלות וידאגו כמו משוגעים, ישלי פה דירה ויש חדר מיותר… מה את אומרת?" שאל "אמ.. אני חושבת שזה יהיה בסדר… אמרתי להגיד שזה לא היה טיפשי? זה היה, אבל אני לא מצטערת בפעם האחרונה שהסכמתי לישון אצל בריאן זה היה יום לפני שנסע לגמילה, פחד עבר בי. אבל עכשיו תחושת ביטחון עוטפת אותי איתו. הנסיעה לא הייתה ארוכה משהו כמו חצי שעה

'גרייס איפה את?' אלינור שלחה לי הודעה
'אני בסדר אני חוזרת מחר, אוהבת' החזרתי לה תשובה וריאן פתח לי את דלת המכונית
זה היה מעין אכסניה נכנסנו אל תוך ביניין ואיש עמד בדלפק מדבר בטלפון ורושם משהו בדף וסגר את השיחה שנעמדנו מולו "כן?" שאל "בריידי תביא לי בבקשה את הפתח של חדר 333" אמר בריאן מביט בשעונו "בבקשה" אמר האיש שחור העור מגיש לנו צרור עם מפתח עליו ופלסטיק קטן שחרוט עליו '333' "טוב זה לא מושלם. אבל זה הבית" אמר בריאן פותח את הדלת של ביתו. זה היה בית חמוד, הקירות היו צבועים בצבע שמנת הרבה דברים מפוזרים על השולחן כמו ארנק פלאפון מפתח ועיתונים. ספה וכורסה שטיח מכסה את ריצפת הפרקט טלויזיה שטוחה ותמונות ילדות. "זה נחמד" אמרתי מביט בתמונות. "אני מאמין שתרצי להתקלח ולשטוף ממך את הכול אז הנה מגבת ובגדים, בנתיים אני אבחר איזה סרט ואכין פופקורן, הולך?" שאל "הולך" חייכתי אליו. הלכתי לכיוון חדר המקלחת נועלת אחריי מפשיטה את בגדיי מפזרת את שיערי החום בודקת את המים שהם בטמפרטורה נעימה ונכנסת. המים שוטפים את גופי העירום וחשבתי על הארי… זה לא הגיוני במיוחד שאני נמצאת בדירה של גבר אחר שהוא האקס שלי וחושבת על הארי, מעניין עם הוא מבלה עעם הקופאית ההיא… היא הייתה בהחלט יפה ושופעת. אני רוצה אותו. אני רוצה אותו יותר מכל דבר אחר… לאחר שסיימתי ירדתי למעטה כמו שבריאן אמר מחכה לסרט שהוא תיכנן והיה חשוך בסלון בדקתי בחדרו והוא היה שם ישן… צליל הודעה נשמע מהאייפון
אלינור: גרייס אני רוצה לדעת איפה את. תתני כתובת." כתבה. זה מוזר למה היא רוצה את הכתובת של ביתו של בריאן
"סנופלרד 15, אכסניה. למה?" החזרתי לתשובה
אלינור: איזה חדר?
"333. אלינור מה יש?" שאלתי
"סתם רציתי לבדוק מה שלום החברה שלי" כתבה מיד נשמע צלצול פעמון הדלת בריאן רק התהפך אז הלכתי לכיוון הדלת פתחתי אותה לרווחה והוא עמד שם…..
"הארי?" שאלתי
"גרייס של מי הבית הזה?" שאל
"של ב..בריאן" אמרה משפילה את ראשי
"מי ?! את פאקינג משוגעת?" צעק
"ששש אל תצעק מה אתה משוגע? הוא יתעורר" אמרתי
"מה את עושה כאן?" הרים את הקולו
הובלתי אותי אל תוך חדר השינה שבריאן נתן לי לבלות בו את שארית הלילה ונעלתי אחריי "מה אתה עושה כאן?" שאלתי
"אפשר לשאול אותך את אותה השאלה." אמר נושף
"אחרי שנסעת זוג שותים איימו על חיי והוא הציל אותי" אמרתי בפשטות
הוא גיכח "הוא נראה ך כמו הנסיך על הסוס הלבן גרייס?" שאל
"הארי, אנשים משתנ-" לא התראה מוקדמת שפתיו התרסקו על שלי ידיי על חזהו מנסות לדחוף אותו ממני אך ללא הצלחה הוא חזק ממני………..