Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 1 (:

התלבשתי, סידרתי שיער והתאפרתי עדין. אני לא מבינה אתזה זו פגישה שלו! מה אני הולכת לעשות שם? הרי הוא יודע שאני לא אוהבת אתזה… מספיק לי האירועים שהוא עושה שזה אומר למרוח חיוך מזוייף וללחוץ ל2000 איש שאני לא מכירה את היד. נקישות דלת השיחו את דעתי "פתוח" צעקתי בזמן שאני מניחה שרשרת על צאוורי, "הו מיס פארקר לא התכוונתי להפריע באמצע ההתרגנות" אמרה "הו לא מולי הכול בסדר אני לא עומדת ללבוש שמלה מפוארת הפעם" אמרתי מחייכת לעברה. "אבל אביך בי-" קטעתי את דבריה "כן כן אני יודעת, הוא ביקש שאתלבש מכובד, אבל זה לא אחד האירועים שלו כזכור לי עוד לא ה 30 לחודש נכון? זה רק איזה זמר או זמרת שחושבים שהכול מגיע להם ואני בטוחה שזמן ההתרגנות לקחה להם בדיוק 5 דקות" אמרתי בפשטות. "הו זה.. זה נשמע הגיוני מיס פארקר.. אביך ביקש שתרדי למעטה" אמרה "אני כבר יורדת" עניתי. היא הנהנה ויצאה, אני בטוחה שאבי יחשוב שאני עושה בדיחה או משו… אבל מה רע בג'ינס וגופייה? זה נראה לי בסדר גמור. ירדתי למעטה דופקת על משדר אבי, לאבי יש שתי משרדים אחד בבנין החברת התקלטים שלו ואחד בבית שבו הוא עובד מהבית וגם עושה הכרות עם האנשים שעובד איתם. "כנסי גרייסי" שמעתי את קול אבי כנגד הדלת, פתחתי אותה נכנסתי והתיישבתי על הספה הצדדית מולי אבי ואיש בגיל ה 40 לחיו ושולחן מפריד בינהם. הוא הסתכל עלי במבט חוקר וראיתי בפניו שהתרגז מעצם העובדה שאני בבגדים פשוטים. אוקיי אני מודעת לזה שתיהיה שיחה ארוכה אחרי הפגישה. אני עדין לא מבינה מה הוא רוצה שאני יעשה פה עם מישהו בן 40 לא ראיתי אותו לפני, ציפיתי לאיזה זמרת צעירה שהוא רוצה לנתידד או משהו. "פול, תכיר את בתי גרייס" אמר אבי. "נעים מאוד גיירס שמי פול" אמר חייך ולחץ לי תיד, טוב אתזה כבר הבנתי אבי אמר את שמך לפני שניה אני לא ילדה עם בעיות או משהו. השבתי לו חיוך מאולץ. "פול הוא מנהל להקה מצליחה מאוד" אמר אבי מפנה את פניו אליי "יופי לו" עניתי לו " קצת ככבוד אני מבקש" אמר אבי "הו לא זה בסדר, היא בטח משתעממת פה. הבנים כבר קרובים לפה" אמר פול. טוב לפחות הוא הבין שמשעמם פה אבל מה הכוונה ל'בנים'? הם דיברו בעניינים שלא כלכך עניינו אותי רק רציתי שזה יגמר ואז נשמע דפיקה בדלת. "כנסו בבקשה" קרא אבי לעבר הדלת, הדלת נכנסה ונכנס בחור ועוד אחד אחריו ועוד ועוד לבסוף הם נכנסו כולם. חמישה בנים. די מושכים אני חייבת להודות… עברתי עם מבטי על כל אחד מהם… אחד עורו בצבע זית שחום עייניו חומות נוצצות וחיוכו אומר הכול, השני היה בלונדיני ועיניו בצבע הים אחרי סערה והוא נראה מעולה היה אחד עם שיער חום קצוץ והוא נראה כלכך מוכבד אבל ראו בעיניו שהוא בהחלט בנאדם שתרצה שיעץ לך אחד מתולתל עיניו ירוקות שפתיו טפוחות וורודות הוא נראה טוב.. ממש טוב חשבתי לעצמי. והיה גם אחד עם שיער שטני חיוכו מופשט על שפתיו ועיניו הציניות מראות שרגע צחק מבדיחה כל שהיא. בהחלט אי אפשר להגיד מי נראה יותר טוב כולם היו מושכים ויפים כלכך, זאין, נייל, ליאם, הארי ולואי. חמישתם התיישבו ולידם פול. "אז בחורים שלום לכם, שמי גיימס פארקר, קראו לי גיימס וזאת בתי גרייסי" אמר וחייך להם "גרייס אבא, גרייס" קראתי לעברו זה נורא פדחני שאבי קורא לי בשם חיבה ליד כל האנשים האלה, כאילו אני בת חמש "אוקיי.. גרייס" צחק אבי וכולם צחקו. כמובן שלא הבנתי מה כלכך מצחיק אותם אבל… הם דברו בזמן שהייתי באייפון בינם ובין עצמם אבי אמר שהם להקה מצליחה אבל בחיים לא ראיתי את הפנים שלהם לפני. מוזר. סוללה חלשה היתה באייפון בעודי מקללת בראש על כך שלא הטענתי אותו לפני עד שנגמרה הסוללה… ולא נשאר דבר חוץ מלהקשיב לשיחה המאוד מאוד 'מרתקת' שלהם
"הו גיימס הבנים ואני כלכך שמחים לעבוד איתך" אמר פול
"גם אני וגרייס מאוד שמחים ליצג אתכם בטקס, נכון גרייס?" אמר אבי. מה לעזעזל זה אומר? ירקתי את המים מפי וכולם התסתכלו עליי במבט מבוהל
"מזאת אומרת?" שאלתי
"הו גיימס לא סיפרת לה?" שאל פול
"חיכיתי לרגע המתאים" אמר אבי
"אז הרגע המתאים היה מאז הפעם הראשונה ששמעת אתזה אתה בעצמך" קראתי לעברו
"אמ.. היא לא חייבת לעשות את זה עם היא לא רוצ-"
"הו לא היא תשמח" אמר אבי מחייך
"ממש יופי" אמרתי טורקת את הדלת אחרי. אני לא מאמינה! אני אמורה לייצג ביחד עם אבי כמה בנים מטופשי שאני אפילו לא מכירה והוא עוד הסתיר אתזה ממני? כאילו מה הוא חשב שביום של הטקס הוא יבוא אליי יגיד לי אתזה אני אחייך אשלב זרועי בשלו ויעשה אתזה? הו חשבתי שהוא הרבה יותר חכם מיזה. צעדתי במסדרון ששמעתי שמישהו הולך אחרי שמעתי בבירור צעדים של נעלים מפוארות וכבדות הסתובבתי והוא עמד שם. המתולתל. הארי.