Nothing Like Grease- ממש לא גריז.. (1D)- פרולוג.

אוקיי אז סיפור חדש, כהתחלה חדשה פה..

זה היה בדיוק ההפך מגריז, ממש לא סיפור אהבה בקיץ..
הם בקושי הכירו אחד את השניה, זה היה רק סטוץ..
סטוץ שחזר על עצמו מספר פעמים, שבוע, שבועיים, כל חופשת הקיץ..
בסך הכל קשר מיני.. בלי רגשות..
ברייטון היא מקום נהדר לבלות בו את הקיץ, הארי גילה את זה בקיץ האחרון..

בין אם זה ראש בסמטה שמאחורי הבר בו הוא עבד, או בוקר במיטה שלו..
בלי מילים שנאמרות, עם מספר סימנים כחולים על הצוואר,
הארי היה אוסף את בגדיו ובגדיה, ומתלבש, שולח אותה בברכת פרידה לאן שהיא לא באה ממנו, ויודע שהיא תשוב באותו הערב אל הבר..
השמלה הכחולה, או השחורה, הלבנה, או האדומה, הצמודות כל כך, המחבקות את גופה, מונחות בצורה מדהימה עליה, ואותם עקבים..

אותם עקבים שהארי אפילו לא טורח להוריד מהמהירות במספר ימים..
אותם עקבים שהארי קיבל בראש, לא פעם ולא פעמיים, במהלך הזמן שהם בילו יחד..
והארי, הארי עם חיוך הגומות
תלתלים מפוזרים, רוב הזמן, מידי פעם הוא מחליט שהגיע הזמן לבנדנה, או במקרים קיצוניים, כובע של שיקגו בולס שהוא לקח בטעות לנייל, השותף שלו לחדר בLUOA, London's University Of Arts כשהוא ארז את התיקים לקיץ..
הארי, שחי את הצילום..

לא תהיה פעם, אולי חוץ מבשעות העבודה, שאפשר יהיה למצוא את הארי בלי מצלמה..
אפילו אז, הארי מנצל את ההפסקות שלו לצלם את הבר, את האנשים, את האנרגיה ששוררת במועדונים מסוג זה..
אנשים רוקדים, מתחככים זה בזה, ידיים על מותניים, תופסות חזק, אולי משאירות סימנים..
עוד זוג מצחקק הולך לו לכיוון השירותים..
והיא, היא יושבת שם, על הבר..

הארי לא יכול להפסיק לצלם תמונות שלה..
בכל מקום..
הוא רוצה להדפיס את התמונות שלה, חסרת בגדים, על המיטה שלו, מותשת,
אגלי זיעה נוטפים במורד גבה החשוף,
שיערה מבולגן,
סדין דק שמכסה רק את החלקים שרק הוא רואה, ולא המצלמה.

הפרידה לא כל כך קשה..
זה הלילה לפני האחרון והם על החוף, היא עטופה בגקט שלו, והוא, כמעט כמו תמיד במפגשיהם, ערום כביום היוולדו..
הם מסיימים את הקיץ בשחיה בים, עדיין, בלי לדבר..
כל מה שנותר להארי ממנה הוא השם, רוז..

או שזה מה שהוא חשב…
הארי חוזר ללימודים אחרי חופשת הקיץ..
בחזרה ללונדון..
אבל הוא מגלה משהו שהוא לא ידע,
אבל אולי הוא ישמח לדעת…